שמחה לאיש קלד

ודאי קדושין מן התורה ואיך נבטל הקדושין שעיקרן מן התורה וכו' זאת ועוד שכתב שכ"כ הרמב"ן במיוחסות סי' קכ"ה באמת פלא הלא הה"מ ז"ל כתב שהרמב"ן והרשב"א ז"ל חלוקים על הר"מ ז"ל וס"ל דקרובי האם הם מן התורה והוא ז"ל אישתמיט מיניה דברי הה"מ ז"ל הללו והביא לסייעתו תשו' הרשב"א במיוחסות. ואחד הרואה בתשו' המיוחסות סי' קכ"ה הנז"ל שנשאל במקדש בפס"ע דרבנן שהם ודאי פס"ע דרבנן כגון שעברו עבירה דרבנן שפסולים מדרבנן. וע"ז השיב ובתחילה הביא דברי הרי"ף ז"ל דס"ל דכל אלו דפ' זה בורר וגם קרובי האם בכלל פסולים מדאורייתא וגם ס"ל דגם המקדש בפס"ע דרבנן אין חוששין לקדושיו וכו' ואיהו ז"ל מדידיה כ' בסוף דבריו וז"ל אלא שהדברי' נראים לי שהולכים בהם לחומרא וכל שקדש בפס"ע דרבנן צריכה גט להתירה לעלמא ולדידיה צריכה קדושין אחרים וכ"ש לענין גרושין וכו' וכן אותם הקרובים במשנת זה בורר דאורייתא הן וכמו שכתבתי והנך רואה שגם הרי"פ ז"ל סבר כן באותה תשו' ומדעתי שהן דברים ברורים שאין בהם שום ספק וכן דעת רב האי גאון ז"ל והדברים מכוונים הרבה וכו' יעש"ב: הנך רואה בעיניך קורא נעים דהרמב"ן והרשב"א ז"ל מצריך לכל המקדש בפס"ע דרבנן לתת גט ואם רוצה לכנוס צריך לקדשה פעם אחרת דבזה לא נחלקו הרמב"ן והרשב"א ז"ל עם הרמב"ם ודוקא הרי"ף ז"ל חלוק בזה וס"ל דהמקדש בפס"ע דרבנן אין חוששין לקדושין אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל כולהו מסכימים דהמקדש בפס"ע דרבנן צריכה גט מספק [שמא עשו חיזוק לדבריהם או הפקיעו רבנן לקדושין מיניה] כמו שביארתי לעיל. לא נחלקו אלא לכל אלו שהוציאו מדרשה בפ' זה בורר כגון קרובי האם דלהר"מ ז"ל ס"ל פיסולייהו מדרבנן ולהרמב"ן והרשב"א והריב"ש ז"ל דס"ל דפיסולייהו מדאורייתא. וא"כ שפיר קאמר הרשב"א ז"ל במיוחסות דהמקדש בפס"ע דרבנן צריכה גט לחומרא ולדידיה צריך לקדשה פעם שנית. וכאשר ביאר דבריו שם בסמוך וכל הקרובים במשנת זה בורר הם מדאורייתא וכו' וכן כתב בתשו' תולדות אדם סי' ר"ל ושם כתב ג"כ שזהו דעת רב האי גאון כמ"ש כאן יעש"ב באופן שלא זכיתי להבין ד"ק ז"ל והוא פלא כי כל דבריו שגבו ממנה אני ענ"י ב"א? ובכן קנצי למילין אף דעתי מסכמת בשריותא דהך בתולתא דנ"ד עפ"י כל הטעמים דכתיבנא בעניותין להלכה ולמעשה כאשר הורו ב"ד הצדק דארץ מצרים העי"א ומלכם בראשם מר ניהו רבה רישא דדהבא אך בזאת טרם כל עוד יפייסוהו בדברים ובפחדים שיתן גט ויאמרו לו בפירוש שכבר היא מותרת לינשא ורק משום חומרא בעלמא מבקשים ממנו שיתן גט ואם יקשה ערפו הקשה ולא ישמע לקול מוריס [וגם יפייסוהו באיזה ממון הראוי לריק ופוחז כזה להתפייס] יתירוה לינשא לכתחילה ומצאתי ראיתי לגאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בס' עין זוכר מערכת הס' אות ל"ב שכתב וז"ל נהירנא דכמה אחרונים עבדי ס"ס אף בדבר שפסק מרן ז"ל לאסור כל שיש חולקים עושים ספק מזה וכו' יעי"ש ודון מינה לנ"ד דשפיר אנו יכולים לעשות ס"ס אף נגד הר"מ ז"ל זה הנלע"ד המעט הוא וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן שלא נכשל בדבר הלכה ולהציל את הבת מכבלי העיגון אולי תעלה לה ארוכה: הצעיר יעקב שאול אלישר בא סי' יש"א ברכה ס"ט סימן כ"ג וזה אשר חזר להשיב על דברי ולא חזרתי להשיב על דבריו מרוב טרדותי והעליתי ד"ק על משב'ח הדפוס והנחתי להקורא הבוחר יבחר והשומע ישמע: רב תנא הוא מעלת הרב הגדול ראשון לכל דבר שבקדושה. ראש אב בית דין מקודש. כמוהר"ר נר"ו יאיר עד ביאת הגואל מושיע ורב: רב השלום דעביד יומא מכא בתוואני דלבאי כי רב. האירו ברקיו צצים ופרחים דברי תורה כמסמרות נטועים אשר בהם אתפאר והיו על ראשי זר זהב סביב ידעתי ביני כי מה אני לגשת בארשת לישא וליתן בדברים היוצאים מפום אריוותא דרופתקא דאורייתא כמוהו היום אי"ש על העדה הוא זיוה הוא הודה אך לא באתי כי אם להציל את עצמי במה שהשיג עלי וזאת חובתי: וזה החילי ראיתי דב"ק שנשא ונתן במה שכתבתי כי לגבי ארץ מצרים שהוא אתרי' דהרמז"ל לו שומעי' במה שסבירא ליה שקרובי האם פסולי עדות מדרבנן ושוב כתבתי שכיון שמצינו להתשב"ץ שכתב שהר"מ ז"ל ס"ל דגם קרובים מצד האם ד"ת מקרי ואחריו נמשכו כמה מהרבנים ומהם הרשב"ש בנו ז"ל יש לנו לפסוק כוותייהו והבאתי תשו' הרדב"ז שנדונו כמו נדונינו ממש ומני"ר יצ"ו טרם כל הוכיח במישור לפי דעתו הרמה כי הרשב"ש לא גילה דעתו כמאן ס"ל וכמדומה דלא זכר שר הרשב"ש תשובת רבי אבהו שלא העלה על דל שפתיו רק מה שכ' בס' זוהר הרקיע ומזה מנה להרשב"ש בכלל הגאונים החולקים על התשב"ץ ובסו"ד אלו כתב מני"ר ואם כן מאחר דהה"מ ורב האי גאון (זה ודאי השמטת הקולמוס) והרמב"ן והרשב"א ור"י בן הרא"ש והרשב"ש כולהו ס"ל בעד הר"מ ז"ל דס"ל דפסולייהו דקרובי האם הוא מדרבנן מי יערב אל לבו להתירה בלא גט ובפרט בארץ מצרים דאתריה הוא אלו תורף דברי קדשו: אנא עבדא כמציל את עצמי אשיב תחילה במה שכתב רו"מ כת"ר כי הרשב"ש ז"ל לא גילה דעתו כמאן ס"ל אמינא לפקע"ד כי דבריו מבוארים והוא כי השואל הורה בשאלתו שלהיותם העדים קרובים מצד האב הם פסולים מד"ת והקידושים בטלים ולזה השיב כי זו היא סברת הרמב"ם אבל הרמב"ן כתב עליו חבילות תשובות והרשב"א והריב"ש נמשכו אחריו ומ"א התשב"ץ בספר זוהר הרקיע גם כן נמשך אחריו והא ודאי דכו' מבוארת בזה שהתשב"ץ נמשך אחר הרמב"ן כוותיה ולא מטעמיה דאילו הרמב"ן פליג על הרמב"ם ז"ל אשר דעתו לחלק בין קורבת האב לקורב' האם כי לא כן הוא והכל מדאורי' ולא כן התשב"ץ ז"ל כי הוא סבירא ליה דדעת הרמב"ם ז"ל שקראם דרבנן דווקא לענין שאינם בפירוש בתורה ומעולם לא עלה על דעת רבינו ז"ל שיהיה דינו כדין דבר שהוא מדרבנן ולזה לא תשתנה סברתו מסברת זולתו בשום דין מדינהם וזה מוכרחים אנו לומר בדברי הרשב"ש ז"ל ומעתה ברור מללו כי כוותייהו ס"ל באין אומר ואין דברים: האמנם לפי דעת השואל חזר וכתב שאם באת לדון כפי סברת הרמב"ם ז"ל וכו' כוונתו בזה שאם תרצה לדון כפי סברת הרמב"ם דוקא ודלא