שמחה לאיש קלג

הר"מ ז"ל שם וז"ל המקדש בפסולי עדים דברי סופרים או בעדים שהם ספק פיסולי תורה אם רצה לכנוס חוזר ומקדש בכשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט ממנו ואפי' כפרה האשה והכחישה את העדים ואמרה לא קדשתני כופין אותה ליקח גט עכ"ל והעור ז"ל באה"ע סי' מ"ב הביא דברי הר"מ ז"ל הללו אך החליף הנוסחא וכופין אותו ליתן גט. וכתב מרן בכ"מ שם על דברי הר"מ ז"ל שזו היא הנוסחא הנכונה וגם בב"י כ"כ יעו"ש וא"כ אם כוונת הר"מ ז"ל במ"ש המקדש בפס"ע של דברי סופרים כיצד קרובי האם כמ"ש הה"מ ז"ל ופירש דבריו שמ"ש הר"מ ז"ל דצריכה גט מספק היינו שדינן כקדושי כסף שדינן בהם להחמיר יע"ש. ואמטו"ל כתב הר"מ ז"ל שכופין אותו לגרשה וגם מרן בשה"ט פסק שכופין אותו לגרשה וכתב שצריכה גט מספק והוסיף מרן ז"ל דאם נשאת לא תצא שהסכים בזה בדעת הר"י ן' הרא"ש ז"ל. וכבר ביאר הר"מ ז"ל בפ"ב מה' גירושין ה' ך' שכשאמרו שכופין אותו היינו ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני והוא גט כשר יעש"ב. וידעתי ביני כמה נתחבטו הפוסקים ז"ל בענין הכפיה ואולם בנ"ד אין צורך לידע כיצד תהיה הכפיה יען כי כבר כתוב בשאלה שאי אפשר לכופו בשום מין כפיה לא על ידי עכו"ם ואף לגעור בו ולהכלימו כי הוא רע מעללים והקשה את ערפו בכדי לעגנה כל ימיה לעולם וא"כ אף אנו נאמר כיון דעיקר חיוב הגט הוא מדין ספק קדושין שדנין בו להחמיר כנז' יש לנו כח ורשות לעשות ס"ס אף נגד הר"מ ז"ל דהוא מאריה דאתרא דמצרים יען שאינו נגדו ח"ו כי מספק הצריכה גט ועיקר הספק הוא אי אמרי' עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה או שמא כיון דמדאורייתא הם כשרים הקדושין קיימים ומשו"ה צריכה גט מספק. וכל שיש לנו ספקות אחרים יצורפו הס"ס כולם להתיר אף ס"ס דפלוגתא דרבוואתא אף ס"ס לכתחילה שהרא"ם ז"ל בח"א סי' כ"ה החמיר בזה לעשות ס"ס לכתחילה [עיין לה' ארעא דרבנן בסו' ס' שמע יעקב אות ס'] ומנא אמינא לה מכל המסור בידינו דהא דלא אמרינן ס"ס נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו היינו היכא שפסק מרן ז"ל הדין בפשיעות בלי שום ספק אבל אם מרן ז"ל הביא סברת יש אומרים לומר לך דהא מיהא חיישינן לה דהיינו כנ"ד לענין ס"ס וכמ"ש הרבנים גאוני ארץ עיקו"ת הרב נחפה בכסף ז"ל הוב"ד בס' פרי האדמה ח"ג בקדושין שקדש האב בת אחת לבנו בד' כ"ד ע"ד וה' פה"א ז"ל שם בד' כ"ה ע"א יעש"ב דנתנו לנו כלל זה בפשיטות וא"כ למרן ז"ל והר"מ ז"ל שפסקו דצריכה גט מספק לנו הכח והיכולת לעשות ס"ס במכ"ש דאם מפני שהביא ס' יש מי שאומר אמרינן להכי הביא סברא הנז' דניחוש לה ונוכל לעשות ס"ס כ"ש כשהרמב"ם ומרן פירשו דבריהם דצריכה גט מספק פשיטא דנוכל לעשות ס"ס להתירה וכו' כמו שהתירה הרב נחפה בכסף שם בלא גט וכתב וז"ל וכבר הסכימו רוב האחרונים להתיר בס"ס אפי' בפלוגתא דרבוואתא ולא חשו לס' האומרים דאין להתיר ערוה החמורה בס"ס גם לא חשו לס' הרא"ם ז"ל דאין להתיר בס"ס לכתחילה כידוע יעש"ב. גם אנן נמי נימא דמותרת הנערה דנ"ד מכמה ספיקות ס' אם דעת הר"מ ז"ל דפסולים מדבריהם או מן התורה. ואת"ל דדעתו בפיסולייהו דרבנן שמא דוקא קרובי האם שעיקר קורבתם מצד האם אבל לא קרובים מצד משפחת האב. ואת"ל דגם ממשפחת האב דעתו ז"ל דפסו' מדרבנן שמא הלכה כהרמב"ן והרשב"א ודעימייהו דפסולים מדאורייתא ואין חוששין ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דפסולים מדבריהם שמא ה' כהרי"ף דאף המקדש בפסולים דרבנן אין חוששין לקידושיו. ואם בדליכא שום עיגון והיה הוא מוכן לגרשה הבן הגדול הסכימו הרב נחפה בכסף והרב פה"א וה' קרית מלך רב זלה"ה להתירה בלא גט בס"ס והם גאוני ארצינו ועטרות לראשינו כ"ש בדאיכא עיגון גדול דודאי מותרת לינשא לכל גבר דיתצבי בלתי גט כריתות וכמו שהורה הרב מהר"א ששון בסי' ס"ה דלית לנו למינקט כל חומרי הסברות לעיגונא דאיתתא וכן הסכימו רוב הפוס' יעש"ב ועיין להרב גט פשוט ז"ל בסי' קכ"ט ס"ק י"ג וס"ק קי"ג. ועיין בס' בירך משה גאלאנטי ז"ל בסי' ל"ה דמרן מוהריט"א הסכים להתירה בלא גט גם מפני הסיבה הזאת היה קשה הדבר להביאה לידי גט יעש"ב: ואם יקשה בעיניך קורא נעים מ"ש גאון עוזינו מהר"א יצחקי בס' זרע אברהם ח"א יו"ד סי' ל"א ד' קכ"א ע"א שכתב דקרובי האם ופיסולי אישות שכתב הה"מ ז"ל שדנין בהן להחמיר כדין קדושי ספק הספק הוא אם פיסול העדות הוא מן התורה ואינה מקודשת כלל או פסולים מד"ס שהרי לא למדוהו אלא באם אינו ענין ולכן כתב הה"מ ז"ל שמקודשת מספק דלא כדברי התשב"ץ ז"ל וכו' שדן בדברי הר"מ ז"ל שאינה מקודשת כלל דודאי אין לנו להקל בדבר כיון שעיקר הקיחה כתובה בתורה [והיינו הג"ש דקיחה קיחה] והספק אצלינו הוא בעדים מה ידונו חכמי הקבלה אם הוא מדאורייתא או לא ודאי לא מפני הספק נבטל הקדושין שעיקרן מן התורה וכו' אלא מחוורתא כדברי הה"מ ז"ל שדנים בהם דין ספק וכן יראה הרואה במיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ה והריב"ש סי' קצ"ג שכיוונו להדיא בדברי הה"מ ז"ל והם דברים נכונים וברורים עכ"ל יעש"ב. אשר עפ"י דברי הרב הללו נהרס כל היסוד ונפל כל הבנין אשר בניתי בעניותי: אבל אחרי נע"ר הנני דן לפניו בקרקע כי באמת לא אדע שכו'ל להבין אמרי בינה איך יצאו דברים אלו מפה קדוש פליאה נשגבה לא אוכל לה. והוא דהרמב"ם ומרן ז"ל נקטו בלשונם הטהור שתי בבות המקדש בפס"ע של דברי סופרים או בעדים שהם ספק פיסולי תורה אם רוצה לכנוס חוזר ומקדש בעדים כשרים ואם לא רצה לכנוס צריכה גט מספק. ומרן ז"ל הוסיף דאם נשאת לא תצא. והה"מ ז"ל על מ"ש הרמב"ם המקדש בפס"ע מד"ס וכו' כתב וז"ל ודע שבפס"ע יש מחלוקת בין המפרשים אי אלו הם מן התורה ואי אלו מד"ס שקצת מן הגאונים סוברים שכ אותן שנלמדו מדרשה בקרובי האם הם מד"ס וכ"כ רבינו בפי"ג מה' עדות והוא מהשרש הב' בספר המצות וכבר חלקו עליהם ז"ל ואמרו שכל הבאים מן המדרש רק מן התורה הן בין קרובי האב ובין קרובי האם וזה דעת הרמב"ן והרש"בא ז"ל עכ"ל. והשתא אם איתא דהספק דאית לן בקרובי האם למטוניה דמר ז"ל אם הם פסולים מן התורה או מדבריהם הרי זה נכלל בבבא שניה שכתב הר"מ ז"ל וכן אם קדש בעדים שהן ספק פסולי תורה ואיך יאמר הה"מ ז"ל דפליגי הר"מ ז"ל ודעימיה עם הרמב"ן והרשב"א ז"ל אי קרובי האם פסולים מדבריהם או מן התורה הלא לפי דבריו ז"ל דדעת הר"מ ז"ל דפסולי' מספק אם הם מן התורה או מדבריהם ותו איך כתב בפשיטות בפי"ג מה' עדות דקרובי האם פסולים מדבריהם ולא כתב מספק פסולי תורה למעוניה דמר. ותו איך יסכים מרן ז"ל לכתוב דאם נשאת לא תצא לפי דעתו ז"ל שכתב שהקיחה היא