שמחה לאיש קלא

זאת דמרן ז"ל פסק דאם נשאת לא תצא ואיך תפסי קדושי שני מאחר דהעדים כשרים מדאורייתא לדעתו של ה' מראה הפנים ז"ל דהכי קי"ל הלכה כר"ע מחבירו. אלא ודאי בהכרח לומר דלא אישתמיט פלוגתא דר"ע ור"י בירושלמי הנז' מכל הגאונים הנז"ל ועיני הקורא תחזנה מישרים בתשו' הרשב"א ח"ב סי' ר"ל שהביא משם רב האיי גאון שדחה כל דברי האומר שקרובי האם פסולייהו מדרבנן עד שהחליט המאמר דמי שמגרש את אשתו בגט לפני עדים קרובים מצד האם שהגט פסול מן התורה יעש"ב. ובודאי נוכל להחליט ולומר בעד הרב מראה הפנים ז"ל דדבריו אמרם כד ניים ושכיב מבלי העמק שאלה שהיא סברא דחויה וזרה. וחיובא רמיא עלינו לומר כפי' הרב קרבן העדה ז"ל דפירוש פלוגתייהו דר"ע ור"י הוא אי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם או לא יעי"ש דבזה יתכן שיסכימו כל הגאונים הנז"ל דבהא פליגי ר"ע ור"י או יפרשו נפקותא אחרת דאיכא בינייהו אבל פי' הרב מראה הפנים ז"ל הנז' לא יוצדק לכל בעל שכל להעלותו על רעיונו כלל וכלל יען כי כל הגאונים הנז"ל ודאי דלא אישתמיט מינייהו פלוגתא דר"ע ור"י בירוש' הנז"ל ולא עלו על דל שפתותיהם נפקותא הלזו בין ר"ע ור"י. ועיין בס' פני מבין בשי' לסנהדרין על דכ"ז ע"א הביא קושיא אחת שכבר דשו בה קמאי שהקשו הך סוגיא דסנהדרין לההיא דרמינן במס' ברכות ובפ' הערל דמ"ט בש"ס דברכות הק' כתיב לא יומתו אבות על בנים וכתיב פוקד עון אבות וגו' ובפ' הערל הקשו על מה שעשה דהע"ה להרוג את בני רצפה בת איה והכתיב לא יומתו וגו' דמאי קושיא מאחר דכבר דרשו קרא דלא יומתו אבות על בנים בעדות בנים במס' סנהדרין הנז'. והוא ז"ל תירץ דשתי סוגיאות דברכות ודפרק הערל ס"ל כר' ישמעאל דירוש' דמפיק לפסולי עדות דהם מדאורייתא מקרא דושפטו העדה ואם כן אייתר ליה קרא דלא יומתו דלא דרשינן כעדות בנים ואמטו"ל הקשו בגמרא דברכות ודיבמות קראי אהדדי יעש"ב. והאמת אתמהה! דאיך הרמז"ל פ' כר"ע הפך הסוגיאות הנז' לדעתו ז"ל וגם דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו לפי הכלל המסור בידינו ולזה אפשר לומר דבזה לא נאמר הלכה כר"ע מחבירו יען דפשטיה דקרא מסייע לרבי ישמעאל (ועי' לה' יד מלאכי ז"ל) ועוד כי רבי יוסי קאי בסברת ר' ישמעאל כדאיתא התם בירוש' יע"ש. אך זוהי שקשה לאידך גיסא איך פסק הר"מ ז"ל כר"ע הפך הסוגיאות הנז' והוא תימה אלא דלפקע"ד דברי ה' מראה הפנים קשה ליישבם ואעיקרא דדינא לא ידעתי אענה למטוני' למה לדע' ר"ע ס"ל דקרובי האם פסולייהו מדרבנן ולר' ישמעאל ס"ל דפסולייהו מדאוריית' אי משו' דלר"ע מפיק מקרא דלא יומתו אבות על בנים והרי יש בעדו' בני' וקרובי האם נפקא ליה באם אינו ענין הלא גם לר' ישמעאל כל פסלות העדים נפקא ליה מהקש דדיינים דהכי איתא בירוש' הנז' תני ר' ישמעאל ושפטו העדה והצילו העדה שלא יהא העדה לא קרובי המכה ולא קרובי המוכה אמר ר' יוסי אם אתה אומר כן נמצאת אומר בד' גואלי הדם מכאן שלא יהיו הדיינים קרובים לנדונים ומנין שלא יהיו העדים קרובי הנדונין אמרה תורה הרוג עפ"י עדים הרוג עפ"י הדיינים מה הדיינים אינם קרובים לנדונים אף העדים לא יהיו קרובי הנדונים וכו' יע"ש. נמצא לד' ר' ישמעאל ור' יוסי כל פיסול העדים הקרובי' בין קרובי האב בין קרובי האם יצא לנו מהקש מהדיינים ואיך נוכל דלר' ישמעאל פיסול עדות הקרובי' מדאוריית' כיון דמדאורייתא אינם פסולים אלא הדיינים דוקא מה שא"כ ר"ע דעכ"פ קרובי האב הם מדאורי' ודוקא קרובי האם נלמד באם אינו ענין ולדידי כבר מילתי אמורה שדבריו קשים להולמם עד להפליא: אתאן לנ"ד דהנה הנערה בוכה ומבכ' בכבלי העיגון דמע' ב"ד הצדק דהתם אחר שקבלו העדות וראו העדים שהם קרובים זה לזה דהיינו שהעד האחד הוא בן אחותו של העד הב' דהיינו ראשון בשני ממש ועכ"ז חששו כל מה דאיכא למיחש בעדות הלזה והפצירו בו שיתן גט ופייסו אותו בכמה מיני פיוסים והקשה את ערפו ולא רצה לגרשה בשום אופן כדי לעגנה לפי דעתו הנפסד והנה לקלא ליכא למיחש בנ"ד כיון דמשעה שבאו לפני ב"ד להעיד היה קול ושוברו עמו וכמ"ש הר"י ן' הרא"ש בתשו' סי' פ"א דל"ג מדפוס חדש ע"א דדוקא בפיסולי עדות מחמת עבירה מצריכינן שנחשוב שעשה כבר תשובה אבל בפיסולי עדות מחמת קורבה אין כאן שום בית מיחוש ועי' להרב עדות ביעקב ז"ל בסי' י"ח שהוא המחמיר נגד הרב הכנה"ג ז"ל ועכ"ז מטעם קלא. כתב דליכא למיחש למידי כיון שבאו והעידו כבר ידעו כולם שהם קרובים. ובכן אי מהא לא איריא: פש גבן חקור דבר בענין עדות העדים דכבר מילתינו אמורה לעיל דליכא אלא חד ספיקא בד' הרמב"ם אי ס"ל דפיסולייהו מדרבנן כמו שהבינו כל הגאונים הנז"ל או ס"ל דפסולייהו מדאורייתא כמ"ש התשב"ץ ז"ל ודעימיה. והן אמת כי עיני ראו לה' מגילת אסתר ז"ל אשר יצא לישע להציל את הר"ם ז"ל מכל השגותיו של הרמב"ן ז"ל בשורש השני כתב הרמב"ן וז"ל ואני חוזר עוד וצווח על דברי הרב שכמה דברים בגמ' למדו אותם במדות האלו שהתורה נדרשת בהן בכולם שהם תורה שלימה והרב מנה מצות רפ"ז לאו בעדות אבות על בנים והיא באה מדין רבוי כמ"ש בפרק זה בורר וכו' כתב ה' מגילת ספר עליו וז"ל נראה לי כי מ"ש הרמב"ן שהרב מנה לאו בקבלת עדות הקרובים וכו' מ"מ כבר השריש בשורש הב' כי כל דבר הלמד בי"ג מדות ואמרו בו החכמים כי הוא גוף תורה שראוי למנותו וכו' וכו' ואל תשיבני ממ"ש הרב בתשובתו שהבאתי לעיל [והיא בס' פאר הדור סי' קמ"ד] כי אפי' הדבר שהיא הל"מ נקרא דברי סופרים ולא יבא במנין. כי זהו דוקא פסוק יורה עליו רק הכל בקבלה אמנם בבא פי' איזה פסוק בקבלה אצלינו הנה הוא יקרא דבר תורה והראיה ממ"ש בשורש השני וז"ל ולא ג"כ נאמר בכל מה שימצא בגמ' שיסמכוהו אל אחת מי"ג מדות שהוא דרבנן כי פעמים יהיה הפי' ההוא מקובל ממשה בסיני עכ"ל. הנה שהוא סובר שכל מה שבא בקבלה בפירוש איזה פסוק אינו מדרבנן וא"כ הוא דבר תורה עכ"ל הצריך יעי"ש בדבריו ובסוף אות ה' כתב וז"ל ומה שהשריש הרב בשורש השני שאם החכמים בעצמם לא יאמרו על דבר הנלמד בי"ג מידות כי הוא גוף תורה אין למנותו זהו בדבר שאין בו פסוק יורה עליו אבל אם היה בו פסוק והם פירשוהו ולא נפלה בו מחלוקת יש לנו לקבל אותו הפי' כאילו שמענוהו מפי משה כי האמת כן הוא ויבא במנין המצות וכו' יעש"ב. באופן כי לדעתו ז"ל כי פיסול עדות הקרובים כיון שיש בו פסוק הגם שנלמד דאם אינו ענין הוא מן התורה. והגם שכתב הרמז"ל שקרובי האם היא מד"ס כמו קדושי כסף שכתב הרמז"ל שהיא מד"ס והשיג עליו ותי' הרב מגילת אסתר בעדו כמו שיעוי"ש. ונמצא דעתו מסכמת להתשב"ץ ז"ל. ועי' לה' צרור החיים בחי' על הרמב"ם בפ"ד מהלכות אישות שדקדק מדברי הר"מ ז"ל דס"ל דקרובי האם הן מן התורה אף שקראם דברי סופרים יעי"ש הרי מצינו דגם ה' מגילת אסתר תפס בדעת הרמב"ם ז"ל דקרובי האם הם מן התורה יען נפקא לן מקרא דאבות אבות והיא עזר וסיוע לס' התשב"ץ ודעימיה: