שמחה לאיש קל

והמחמיר תבא עליו ברכה דמוכח שדעתו למעשה להחמי' האמנם בתשו' סי' פ"א אחר שהביא ס' הר"מ ז"ל דקרובי האם פסולים מדבריהם והביא דכל חכמי הדורות חלקו עליו וכו' כתב וז"ל ופיסול עדים אלו דנ"ד דבר תורה הוא לדעת כל הפוס' ז"ל ואפשר דאפי' הר"מ ז"ל ס"ל דקרי לפיסול מצד האם ומדרך אישות דברי סופרים לענין ביטול הגט ולהוציאה אף אם נשאת יודה דהוו כפיסולי תורה כדילפינן מגמ' וכו' כמו שדעתו בקידושי כסף שדינן כדין תורה ממש וכו' יע"ש. הנה המתבאר מפשט דבריו שדרך כדרך התשב"ץ ז"ל דגם הר"מ ז"ל ס"ל דפיסולייהו מן התורה אך קשה למה נקט בדבריו לענין ביטול הגט יודה הרמב"ם דמשמע מדבריו דאף דבעלמא ס"ל להר"מ ז"ל דפיסולייהו מד"ס לענין ביטול הגט יודה דהוו כפסולים מן התורה בכ"ף הדמיון וזה דבר חדש שלא נשמע מעולם בדעת הרמב"ם ז"ל פעמים ס"ל דהוו דרבנן ופעמים דהוו מדאורייתא אם לא שצריכים אנו לומר בהכרח דכוונתו כמ"ש בס' אליה רבא ז"ל סוף שער א' דכללא כייל דגבי גירושין אין לדון ולהקל מטעם ס"ס אפי' כל הספיקות שבעולם יקבצו לא יועילו להוציא האשה מחזקת אשת איש. אבל גבי קדושין יש להקל מכח ס"ס וכו' יע"ש ועין רואה למרן בכ"מ בפ"ד מה' אישות ה' ו' עמ"ש הר"מ ז"ל המקדש בפס"ע וכו' שהביא משם ה' מהריק"ו ז"ל בשורש קע"ב שכתב דבענין ספק קדושין האשה היא בחזקת פנויה משא"כ בספק גירושין דהאשה קיימה בחזקת אשת איש יעש"ב ומעתה נראה לע"ד דזהו כונת הרב מהריק"ש ז"ל דלענין ביטול הגט דהיינו שלא להוציא האשה מחזקתה שהיא אשת איש נוכל לומר דהרמב"ם יודה דדינם כפיסולי תורה ושלא יועיל הגט שעידי חתימה ומסירה הם קרובים אף שהם מצד האם או מדרך אישות יען שהאשה היא בחזקת אשת איש ואנחנו באים להוציאה מחזקתה מטעם דהר"מ ס"ל דקרובי האם הם מדבריהם בזה אמרינן העמד אשה על חזקתה וגם הר"מ ז"ל יודה בזה זה נלע"ד כוונת ה' מהריק"ש ז"ל. וליכא למילף מידי לנ"ד דנוכל לומר דה' מהריק"ש ז"ל ס"ל דחוץ מגירושין ומיתה ס"ל להר"מ ז"ל דקרובי האם הם מד"ס יען דקדק בדבריו לענין ביטול הגט: ואם כנים אנחנו בזה דגם מדברי הרדב"ז ז"ל וגם מדברי מהריק"ש ז"ל שהם המה מארייהו דאתרא לגבי מצרים ואגפיה ליכא למילף מידי לנ"ד. פש גבן לעשות תלת ספיקי להתירה להך בתולתא מט' דתלת ספיקי באופן זה ס' אם הלכה כהרמב"ם ומרן דמצריכין גט היכא דלא נשאת או הלכה כהרמב"ן והרשב"א וכמה מרבוואתא דפליגי על הרמב"ם וס"ל דקרובי האם פסולים מן התורה ואף את"ל דהלכה כהר"מ ז"ל ס' אם דעת הר"מ ז"ל דפסולייהו מדבריהם כדעת הה"מ וכמה מרבוואתא דס"ל בדעת הר"מ הכי או הלכה כהתשב"ץ ודעימיה דדעת הר"מ ז"ל דפסולין מן התורה ואף את"ל דדעת הר"מ ז"ל דס"ל דפסולין מדבריהם ס' אם הלכה כוותיה או הלכה כהרי"ף ז"ל ודעימיה דאף המקדש בפסולים דרבנן אין חוששין לקדושיו. הנה המבין יבין דבתלתא ספיקי הללו ליכא אלא חד ספיקא דנוכל עשוהו בשופי דהיינו אם דעת הרמב"ם במ"ש דקרובי האם הם מד"ס והיינו מדרבנן והעדים כשרים כמו שהבינו כל הגאונים ראשוני ואחרונים או נימא בדעת הרמב"ם דס"ל שהם פסולים מן התורה וכדעת התשב"ץ ודעימיה. אבל שתי הספיקות האחרים אם הלכה כהר"מ ז"ל או כהרמב"ן והרשב"א וכן אם הלכה כהר"מ ז"ל או כהרי"ף ז"ל צריכה רבא לעשות הספיקות הללו יען כי הר"מ ז"ל הוא מאריה דאתרא דמצרים וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות ח"ב סי' חתכ"ה וז"ל והוי יודע דמצרים אתריה דהרמב"ם ז"ל הוא ולא מצי שום בעל דין לומר קי"ל כפלוני גאון נגד דברי הרב ז"ל וכו' יעו"ש. ובפרט דמרן ז"ל נמשך אחר דעת הר"מ ז"ל בהך דינא דמקדש בפיסולי עדות דאם לא נשאת צריכה גט מספק. וכתב הגאון הרב חק"ל באה"ע סי' מ"ה ד' ק' ע"ג וז"ל וידוע שארץ ישראל ומצרים וכל אגפיו קבלו הוראותיו של הר"מ ז"ל וכו' וכתב הרב גו"ר ח"מ כלל ג' סי' כ"ט בשם הרב דרכי נועם דהאידנא בכל המקומות לא ניידי מדברי מרן בש"ע אף שהוא נגד הרמב"ם. והרב משאת משה ח"ב ח"מ סי' ל"ד ד' קי"ג כתב דכיון דקבילו בהני אתרי לדון כדברי שניהם אי פליג הש"ע להר"מ ז"ל מאן דסמוך על דעת אחד מהם לא משתבש מ"מ אם הרמב"ם והש"ע קיימי בחד שיטה אין המוחזק יכול לומר קי"ל נגד סברתם עכ"ל יעש"ב [והיא התשו' של הגו"ר ז"ל שציין כבוד הודו בד"ק שנהגו לפסוק אף נגד מרן והה"מ כהרדב"ז ומוהריק"ש ז"ל וכו'] מאחר דלפי האמור לא נפקא מינ' לנ"ד מדברי הרדב"ז ומהריק"ש ז"ל. ואם כן אם בדיני ממונות דליכא שום איסור והוא תפוס ומוחזק לא יוכל לומר קי"ל ואיך נוכל לעשות ס"ס בדבר האיסור הפך דעת הרמב"ם ומרן ז"ל ולהתירה לעלמא בלא גט בתלת ספיקי: וכאשר עין רואה לאחרון זמנינו בס' מים החיים חיו"ד סי' יו"ד שהביא להקת הפוסקים ובראשם ה' הכנה"ג ועד אחרון הרב באר המים שהביא ג"כ כמה פוס' דס"ל דלדידן דקבלנו הוראות מרן אין לנו לעשות ס"ס נגד מרן ז"ל יעש"ב: זאת ועוד ראה זה דבר חדש מצאתי בירושלמי דסנהדרין פ' זה בורר ה' ח'. דאיתא התם כתיב לא יומתו אבות על בנים והלא כבר נאמר איש בחטאו יומתו וכו' אין לי אלא אבות ובנים שאר קרובים מנין אמר ר' זעירא ובנים לרבות שאר קרובים עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל מנין תני דבי ר' ישמע ושפטו העדה והצילו העדה וכו' יעש"ב. וכתב הרב מראה הפנים בד"ה תני ר' ישמעאל וז"ל נראה דאיכא נ"מ בין דרשת ר"ע לדרשת ר' ישמעאל דלר"ע דיליף מקרא דלא יומתו א"כ אין לי אלא קרובי האב דאבות כתיב וכדקאמר התם להך דרשא דאתייא כר"ע שם אשכחן קרובי האם מנלן אמר קרא אבות אבות אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם דפסולים מדבריהם דלא אתיא אלא באם אינו ענין כדכתב הכ"מ שש אבל לדרשת ר' ישמעאל דהכא דיליף מקרא דושפטו העדה א"כ קרובי האם מדאורייתא כמו קרובי האב וכו' ודברי הרמב"ם אליבא דר"ע הן כדרשת סוגיא דהתם עכ"ל. כאופן דלדעתו ז"ל פלוגתא דהר"מ עם הרמב"ן היא פלוגתא דר"ע ור' ישמעאל ופסק הר"מ ז"ל כר"ע וא"כ סגר עלינו את הדלת כי מי הוא זה אשר יכניס ראשו מעתה לעשות ס"ס בפלוגתא דתנאי ובפרט דפסק הר"מ ז"ל כר"ע: ואולם אחר ההשקפה וההתבוננות נר' לפקע"ד אחר נע"ר של הרב מראה הפנים ז"ל לא יתכן כלל לפרש פלוגתייהו דר"ע ור"י בקרובי האם אם הם מדאורייתא או מדרבנן חלילה. חלילה. מכמה טעמי' חזקים כראי מוצק. זה יצא ראשונה איך הרמב"ן והרשב"א והריב"ש והתשב"ץ והרשב"ש והרב המגיד ומרן בכ"מ וכמה וכמה ראשונים גם אחרונים ואחרוני אחרוני' השיגו על הר"מ ז"ל מהם החליטו שלא לחוש לדברי הר"מ ז"ל כלל ואין חוששין לקדושין שניתנו בפני קרובי האם כיון דפסולין מדאורייתא לדעתם ז"ל. זאת לא