שמחה לאיש קכט

ז"ל בפ"ד מה' אישות שכתב שהרמב"ן והרשב"א חולקים על הר"מ ז"ל. ושוב הביא מ"ש מרן הב"י באה"ע סי' מ"ב שהביא דברי הה"מ ותשו' הריב"ש סי' י"ד דס"ל כהרמב"ן והרשב"א ותשו' הר"י ן' הרא"ש ז"ל ותשוב' הרי"ף שכתב דאף המקדש בפ"ע דרבנן אין חוששין לקי' וכו' ואסיפא דמילתא אסיק מרן הב"י ז"ל דאם נתקדשה בפני עדים הקרובים מצד האם אם נשאת לא תצא אבל אם לא נשאת צריכה גט וזהו כדעת הרמז"ל ועפ"י כל הדברים הללו העלה לכאורה דלגבי ארץ מצרים שהוא אתריה דהר"מ ז"ל לו שומעים שקרובי האם פסולין מדרבנן וצריכה גט. ובפרט כי מרן ז"ל ס"ל כדעת הרמז"ל ופסק דאם נשאת לא תצא ואם לא נשאת צריכה גט וא"כ מי יערב אל לבו להתירה בלא גט ובפרט כי מצרים אתריה דהרמז"ל וגם מרן ז"ל חייש לס' הרמז"ל מאן ספין ומאן רקיע להתירה בלא גט ושוב כ' הכי אמר מר שיחל"א דאי מהא לא אירייא שהרי התשב"ץ ז"ל בח"א סי' קנ"א כ' דדעת הר"מ ז"ל דגם פסולים מצד קורבת האם הם מן התורה פסולים רק למנין המצות קרא אותם הר"מ ז"ל שהם מדרבנן וכ"כ בנו הרשב"ש ז"ל בסי' ת"ק ונכדו מהר"ש צרור בס' חוט המשולש עור ב' סי' ד' ומוהר"מ אלשקאר סי' ס"ח ומהריק"ש בתשו' סי' פ"א ועוד כמה פוסקים דס"ל הכי אתד"ק. ואנא דאמרי הרואה דברי הרשב"ש ז"ל בסי' ת"ק בלבבו יבין דלא החליט לדחות דברי הר"מ ז"ל ולא גילה דעתו כמאן ס"ל וכמדומה דלא זכר שר לתשו' ר' אבהו ז"ל בח"א סי' קנ"א הנז"ל שלא העלה על דל שפתיו רק מ"ש בס' זהר הרקיע בפי' האזהרות ולא מ"ש בתשו' ועיקר שאלתו היא שהעד האחד הוא בן אחי אשתו של העד הב' העלה בדעת השואל כי זה נקרא קרוב מצד האב ופסול מדאורייתא וקי' בעלים. וע"ז השיב הוא ז"ל וז"ל איברא כי הר"מ ז"ל כתב דקרובים מצד האם הם פסולים מדרבנן אבל הרמב"ן כ' עליו חבילות וכו' ונמשך אחריו הרשב"א ז"ל בתשו' [והיא בח"ב סי' ר"ל] והריב"ש ז"ל ואאמ"ו הרשב"ץ בס' זהר הרקיע נמשך אחר הרמב"ן ז"ל אבל אם באת לדון כפי ס' הרמז"ל קרובים אלו אינם פסולים רק מדרבנן שאעפ"י שהאחד הוא בן אחיה של האשה זהו אילו בא להעיד עם איש כמוהו או להעיד עליה אבל זה לא בא להעיד אלא עם בעל אחות אביו והבעל כאשתו הוא מדרש חכמים וכפי דעת הרמז"ל כל מדרש חכמי' אינו אלא מדרבנן וכו' וא"כ צללתם במים אדירים והעליתם חרס בידכם שמטעם זה הקי' קיימים הם עכ"ל. המובן מדבריו דמלבד דלא עלה על דעתו מ"ש הרב מר אביו ז"ל בעד הרמב"ם דס"ל דקרובי האם פסולים מן התורה ולא עוד אלא דלא החליט המאמר לחלוק על הר"מ ז"ל ומשטחיות לשונו נר' לעומד על דבריו ז"ל דחש לה מר לסברת הרמב"ם דהקדושין קיימים והאמת אתמהה דלא ראה דברי מר אביו ז"ל וכל לגבי דידי שייך למנותו להרשב"ש ז"ל בכלל הגאו' החולקים על התשב"ץ ז"ל. וא"כ מאחר דהרב המגיד ז"ל ורב האי גאון והרמב"ן והרשב"א והר"י ן' הרא"ש והרשב"ש ז"ל כולהו ס"ל בעד הרמז"ל דס"ל דפסולייהו דקרובי דאם הוא מדרבנן מי יערב אל לבו להתירה בלא גט ובפרט בארעא דמצרים דאתריה דהר"מ ז"ל הוא ואתכא דידיה סמכי: וחזיתיה לפאר"מ שעיקר כסא וסמוכות שלו כיון דפלוגתא דרבוואתא הוא נוכל להתירה בלא גט מטעם ס"ס בפלוגתא דרבוואתא ז"ל דהיינו כמ"ש מע' הרב הפוסק שם חד"ש טאראנאנו הי"ו כי כן מצא למהרשד"ם ז"ל וכמה גאונים דסמכו להתירה ע"י ס"ס בפלוגמא דרבוואתא. ומני"ר מצא עזר להרדב"ז ז"ל בישנות סי' צ"ג גבי זיקת מומר אסיק הכי להלכה ולמעשה להתירה ע"י ס"ס בפלוגתא דרבוואתא אחר שמצא מאן דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דאין זיקה למומר הביא לנו להקת הנביאים דסברי מרנן דעבדינן ס"ס בפלוגתא הלא המה מהרשד"ם ומהרח"ש וה' משפט צדק וה' פ"מ ז"ל ועוד כמה רבנים שנמשכו אחר דברי התשב"ץ ז"ל לעשותו ס"ס ובפרט כי הרדב"ז ז"ל הוא מאריה דאתרא דארעא דמצרים הסכים לעשותו ס"ס בפלוגתא דרבוואתא כנז"ל. ושוב נרגש על מ"ש הרב משכנות הרועים ז"ל במע' הס' אות י"ג שכתב דהרדב"ז קאי כס' הסוברים דלא אמרי' ס"ס בפלוגתא דרבוואתא ממ"ש בחדשות ח"א סי' קי"ט ועל זה תבר לגזיזיה דא"כ יהיו דברי הרדב"ז ז"ל סתראי לההיא דסי' צ"ג לדבר הזה אמינא יסלח האדון דדברי הרדב"ז ז"ל לא קאי אדבריו דלעיל שכתב דלא אמרינן ס"ס אלא לגבי איסורא אבל לא לגבי ממונא וכ' אח"כ וז"ל ואפי' לפי דעתו אימא איפכא ומס"ס לא נוציא ממונא ואי משום דהוי תנאי כתובה אדרבא חכמים העמידו דבריהם וכו' ואח"כ כתב ותו לא ידענא היכי הוי האי כעין ס"ס דמה ענין מחלוקת פוסקים לס"ס וכוונתו מבוארת דלשיטתיה אזיל למ"ש בישנות ח"א סי' י"ט וסי' ר"ה דאפי' באיסורא לא עבדינן ס"ס וכללא כייל שם וז"ל הוי יודע שלא אמרינן ספק להקל שום קולא אלא היכא שהספק נולד מעצמו כגון בא זאב ונטל בני מעיים אבל אם הספק הוא מחסרון ידיעתינו הדין לא נקרא ספק כלל וכו' וכן בדין שאין לך דין מן הדינין שאין בו ספק ידיעה וספק מצד המחלוקת וא"כ את הכל ספק וניזיל בכולם להקל וא"כ תתבטל התורה ודיניה אלא ודאי לא אמרינן אלא היכא דלא ידעינן המעשה בעצמו היכי הוה וזה פשוט עכ"ל בסי' ר"ה יע"ש באופן דכונ' דבריו דאף לדברי האומר שמצינן למימר ס"ס אף לגבי ממונא נימא הס"ס איפכא וכו' ותו פי' ועוד טעם אחר לא ידענא מה ענין מחלוקת פוס' לס"ס מאחר דהספק הוא מחסרון ידיעתינו והיינו לשיטתיה וכאמור וההיא דסי' צ"ג דמוכח מדבריו דאמרינן ס"ס אפילו בפלוגתא דמינה הוכיח כבוד הודו דמודה הרדב"ז ז"ל בנ"ד דאמרי' ס"ס להתירה בלא גט. כל לגבי דידי לישרי לן מר דהרי ההיא דהרדב"ז עיקר הספק הראשון הוא בגוף המעשה שילדה ולד וראוהו מגידי אמת שגמרו כל סימניו ואף שמה בתוך ל' יום דבהא פלוגתא אם יצא מכלל נפל עכ"פ יבום לא מצי מייבם אליבא דכ"ע כי אם חולצת דוקא משום ספיקא שמא היה ולד של קיימא. ואחר שהונח הספק הזה שהוא ספק זיקה איכא ספיקא שמא מומר אינו זוקק רק בזיקת ודאי לא בזיקת ספק וזה הספק הב' אינו תלוי במחלוקת כי אם בשיקול הדעת שלא החמירו בזיקת ספק. ואח"כ בא לנו הספיקות בפלוגתא דאף את"ל דגם בזיקת ספק החמירו ספק דעת הר"מ ז"ל אם הוא מן המחמירים או מן המקילים וכו' באופן שהס"ס הוא בדבר שהוא ספק בעקרו של דבר שמא ולד של קיימא היה. ועכ"ז פי' דבריו ז"ל בסוף התשובה טעם ההתר הוא משום דאיכא למיחש שמא תתעגן כל ימיה שהמומר נאבד זכרו ולא נודע אם חי אם מת וגם פי' שיחותיו ז"ל דליכא חומרת אשת איש אלא לאו דיבמה לשוק וכו' יע"ש: הראת לדעת דמתשו' הרדב"ז הלזו דסי' צ"ג ליכא למילף מינה לנ"ד ולא כלום זה נר' לי פשוט וברור וגם הרב מהריק"ש ז"ל דגם הוא מאריה דארעא דמצרים לפקע"ד. ליכא למשמע מידי דהנה בהגהותיו ס' ערך לחם שהביא לשונו מני"ר כתב בסו"ד וז"ל