שמחה לאיש קכח

משכנות הרועים במע' השי"ן אות נ"ט גם מ"ש אסיפא דמילתא כי אף שעשאו ג' ס' מ"מ לא מלאו לבו להתיר מט' דהרב עדות ביעקב שדי ביה נרגא ומה גם דבנ"ד מרן הב"י והתומת ישרים הצריכוה גם אע"ג דאיכא ג' ספיקי ומי זה יערב אל לבו להתיר שלא כדעתה עי"ש בזה אמינא כי נדון הרב עדות ביעקב הוא שרוצה לפסול העדים ולהוציאם מחזקתן ולא כן נדו"ד כי האשה בחזקת פנויה עומדת ועוד אחרת כי בסי' ח' כ' עליו הר' המגיה דמעשי' בכל יום דמתירין מכח ס"ס דפלוגתא דרבוואתא ושהרב פרח מט"א בח"ב סי' כ"ג חלק עליו ולבסוף כ' דגם הרב חזר בו עי"ש. ועיין לגאון עוזינו מ"מ ר"ל ח"ד בדרא בע"ס נדיב לב בתשו' המובאת בס' חק"ל מ"ב סי' א' מה שהאריך בפרט זה בידו המלאה והרחבה עי"ש וגם בדברי הרב תומת ישרים כבר שדי ביה נרגא הרב פני משה וזכרנו דבריו למעלה: פש גבן ס' מרן לזה אמינא דלגבי דידן בני מצרים דאתרא דהמוהרדב"ז והמוהריק"ש ז"ל יתבינן כאשר כ' הרב בעל מטה יוסף בתשו' המובאת בס' גו"ר ח"מ כלל ג' סי' כ"ט וז"ל ועתה אנו רואים דגם מדברי מרן ניידי והרדב"ז ומוהריק"ש בכמה מקומות חולקים על הרמב"ם ומרן ז"ל ופוסקים דלא כוותייהו ופה מצרים נהגו לפסוק כהרדב"ז ומוהריק"ש ז"ל וכו' עיי"ש. ואנו רואים כי בנדון שלנו הרדב"ז ומוהריק"ש הם מכת המתירים כנז"ל. ועל הכל שבהגהותיו בח"מ סי' ל"ג ס"ס א' הוא מרן מוהריק"ש ז"ל כ' וז"ל אין פסולים מדין תורה אלא הקרובים ממשפחת האב וכו' אבל שאר קרובים מן האם או מדרך אישות פסולים מדבריהם זהו דעת הר"מ וי"א שגם קרובים מדרך אישות או מן האם הם מן התורה ויש מי שכ' דגם לס' הרמב"ם ז"ל ד"ת הם וכו' וכתבתי זה לענין גיטין וקדושין והמחמיר תבא עליו ברכה. ועי' תשו' ריב"ש סי' י"ד אלו ד"ק. אשר בדבריו אלה קורא בגרון שבא לחלוק על מרן הב"י ומורה לנו כי מן הדין דיינינן בגטין וקדושין שהם פסולים מדאורייתא והיכא דאפשר מחמירינן ובנדון דידן כי הקשה את ערפו המגרש ולא חייש לשום דבר כי הוא רע מעללים לא אית לן למיחש לחומרות ולעגן זאת העניה. ועי' תורת אמת סי' ס"ה. וטעתה רואה אני כי נדון שלנו הוא דומה ממש לנדון מ"מ מוהריט"א ז"ל המובא בס' ברך משה סי' ד"ל ול"ה כי לא היה בדבר שום נגדיות לד' מרן מוהריק"א ז"ל כי בתחי' לא רצה להתיר מט' ס"ס וכ' בפי' שאם היה ג' ס' היה מתיר ולבסוף כ' וז"ל ואולם על תכלית בקשתו אשר כ' לי כי קשה הדבר להביאה לידי גט מכמה ט' אשר הביאם כת"ר וגם מפני כי קשה הדבר להביאו לידי גט נראה בעיני כי מקום יש בראש להתירה בלא גט ויש להקל בדבר והמקיל לא הפסיד אלו ד"ק. ועיין שער אשר ח"א ד' פ"ט כ"ד: אמור מעתה נד"ד ארץ מצרים שלא קבלנו הוראות מרן ז"ל כל שהוא נגד הרדב"ז ומוהריק"ש כיון שקשה הדבר ואין בידינו שום אופן להכריחו שיגרש כאשר בא בשאלה הא ודאי מ"מ מוהריט"א ז"ל יודה לנו כי תצא בלא גט כאמור וכאשר ראינו למעלת הרבני' הגדולים הראשון אדם מ"מ ר"ל כמוהר"א אשכנזי זלה"ה וחלקו בחיים כמוהר"מ פארדו יצ"ו בתשו' המובאה בס' נדיב לב אה"ע ח"ב סי' ח' אחר שהאריכו והרחיבו הדבור כדעתם הרחבה אסיפא דמילתא זו הלכה העלו כיון שנדונם ג"כ היה קשה הדבר להכריחו שיתן גט הוי כנדון המוהריט"א ז"ל דיש להתירה בלא גט ועט"ר מ"מ ד"ל ח"ד בדרא ז"ל הסכים לדבריהם עי"ש. ועמ"ש הרב משכנות הרועים במקום הנז"ל לאחר שהביא סברות הפוס' כמעט רובם ככולם המדברים בענין זה במעשה שאירע בכפר סוסה וז"ל אירע מעשה שנתקדשה אחת בפני ב"ע ונמצא א' מהם קרוב מצד האם וחששנו לס' מרן ז"ל שכ' שאם לא נשאת צריכה גט וכו' ופסקנו שצריכה גט אלא שמצאנו ראינו שיש עוד ריעותות אחרות באותם הקי' מצד הלשון ואיפליגו בהו רבוואתא והסכמנו מן אז והלאה כל דאיכא ג' ספיקי דפלוגתא דרבוואתא וכיוצא דנפקא בלא גט כס' הרב אליה רבא והרב קול בן לוי ושלחנו במכתב לדיין לאמר דבכה"ג אינה צריכה גט עי"ש. הרואה יראה דעיקר סמוכות שלו הוא מט' דאיכא ספק דפלוגתא דרבוואתא ואף כי יש לגמגם בדבריו ופשוט: ולחששא דקלא בנדו"ד אליבא דכ"ע לא חיישי' לה להיות כי כאשר העידו העדים בב"ד טרם ישמע הדבר בעיר כבר אמרו להם שעדותם לא יועיל מחמת הקורבה ולא איתחזק בבי דינא וכותלי בה"מ מלאים זיו ומפיקים כי לא חיישי' בנדון כזה לקלא. זהו מה שעלתה במצודתי לפי קע"ד בשריותא דהאי איתתא וריבה זאת מותרת בלא גט לעלמא לפי כל האמור אך יהיו הדברים האלה לא להלכה ולא למעשה כי אם שקלא וטרייא בעלמא. והדבר תלוי בדעת מעלת הרב הגדול ראשון לכל דבר שבקדושה ראש אב"ד מקודש הוא הרב יש"א ברכ"ה יצ"ו אל כל אשר יצוינו ונלכה באורחותיו על כל אשר יאמר כי הוא זה ולדבריו המתוקי' דבש ונופת צופים אנחנו מצפים. עבד המצפה חסד אל: הצעיר יו"ט ישראל ס"ט סימן כ"ב וזאת תשובתי אליו מר ניהו רבא דישא דדהבא הרב הגדול ר"מ ור"מ דק"ק מצרים כקש"ת יו"ט ראשון דאוריי' בהלו גרו והיה אדירו כיר"א: רוב שלום ער בלי ירח קבלתי לנכון האי פסקא דדינא דשדר לן מר בענין אחד ריק ופוחז שקדש בת אחת עניה בלא דעת אביה ואמה בפני ב' עדים קרובים מצד האם שהאחד הוא בן אחות העד השני. וע"ז שרטט וכתב ברוחב מבינתו כחא דהתירא להבת לינשא בלא גט לעלמא אחר שכבר השתדלו עמו הרבה וגם פייסוהו ברצי כסף שיפטרנה בגט כריתות והקשה את ערפו ואמץ את לבבו שלא לגרשה בשום אופן והבת היא בכבלי העיגון וע"ז טרח מני"ר ליהדר אחר שריותא דבתולתא דא ולהצילה מפי זאב. ולפי רוב ענותנותו בקש ממני אחוה דעי דעת הדיוט, וכשאני לעצמי אמינא מה אני. אחר מי יצא רב גובריה ורב חיליה אשר כל רז לא אניס ליה. ובפרט לפי רוב טרדותי שגבו תלאותי כאשר ידוע לפני כסא כבודו. והפנאי אינו מסכים עמי מעלו' השחר עד חצות הלילה לא יתנוני עד בלעי רוקי ולאי"ש אשר אלה לו איך יוכל להשיב שואלו דבר כאן בד"ת ובפרט באיסור ערוה החמורה ואולם לעשות רצון צדיק חפצתי הנה באתי בקיצור נמרץ העולה על רוחי לפקע"ד ואת אשר יבחר בו יקריב עולת ראיה וזה להשתעשע באמריו הנחמדים מתוקים מדבש ונופת צופים: בראשית מאמר הביא לנו ס' הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מה' עדות דפסק דקרובים מצד האם או מדרך אישות פסולים מדבריהם. ומ"ש ה' המגיד