שמחה לאיש קכז

התשוקה אשר בקרבי ולבי וכליותי אף לשוני נכוין בחמי חמין ואשתקיל מילולי ולא אדע לכוין אימד'א ושתקותי יפה ואולם מצאתי את עצמי בריא בחיובא להעמיס על עצמי ולשנות האי פירקא לעיין יצא אחת למעלה וז' למטה להיות נדון זה באחד מעניי עירנו ק"ק ברוך עמי מצרים יע"א אשר שם ישבתי למשפט ימים ושנים להורות להם הדרך ילכו בה ואף כי עתה רחקה מני ויצאתי מחוץ לאהלה האמנם והיו עיני ולבי שם כל הימים ובריא בחיובא לשאת במשא העם הזה כל עוד נשמתי בי וארוצה ואבואה לפניהם עד זיבולא בתרייתא: ומעתה נפתח פומין וזה החלי. הרמב"ם ז"ל בה' עדות פ' י"ג ה"א פ' דאין פסולין מד"ה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד והם האב עם הבן וכו' אבל שאר קרובים מן האם או מדרך אישות כולן פסולים מדבריהם. והרב המגיד בפ"ד מה' אישות ה"ו כתב על מ"ש הרמב"ם דהמקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת ובפסולי עדות של דבריהם אם רצה לכנוס חוזר ומקדש וכו' הביא דברי הרמב"ם מה' עדות הנז' וכ' שקצת מן הגאונים סוברים כן וחלקו עליהם ואמרו כל הבא מן המדרש הוא ד"ת בין קרובי האם בין קרובי האב וזה דעת הרמב"ן והרשב"א עכ"ד. ומרן בב"י אה"ע סי' מ"ב הביא לשון הר"מ הנז' ותשו' הריב"ש סי' י"ד דס"ל כהרמב"ן והרשב"א וגם תשו' רבינו יאודה ן' הרא"ש ז"ל והחכמים אשר אתו במעשה שהיה שקידש אחד בעדים קרובים מצד אישות שפסקו שאין חוששין לקדושין אלו כלל ומותרת בלא גט ואף כי חכם אחד ערער לא חשו לדבריו מט' כי רבים חולקים וסוברים כי קרובי אשות פסולים הוא ד"ת ועוד שהרי"ף כתב בתשו' שהמקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקדושיו ועכ"ז כ' מרן ז"ל שאם נשאת יש לסמוך על ס' רבינו יאודה ז"ל אבל אם לא נישאת צריכה גט כדעת הרמב"ם ז"ל. ומעתה אנן בני מצרים דאתריה דהרמב"ם ז"ל הוא מאן ספין ומאן רקיע למעבד דלא כוותיה באיסור ערוה החמורה להיות כי בשני המחלוקיות סברת הרמב"ם להחמיר ומה גם דמרן ז"ל חייש לס' הרמב"ם הלזו בודאי נדון שלפנינו צריכה גט. האמנם אי מזה לא אירייא לן והוא דהתשב"ץ בח"א סי' קנ"א והביאו מרן ז"ל בב"י בסי' ג' חידש לנו כי אף הרמב"ם ס"ל דפסולי עדות מצד קורבת אם או מצד אישות פסול דאורייתא מיקרי ולא חיישינן לקידושין אלו כלל ולא קראם הרמב"ם ז"ל מדרבנן כי אם למנין המצות ובס' זאת דרך בה בנו בתשו' סי' ת"ק וגם נכדו מוהר"ש צרור ז"ל בחוט המשולש טור ב' סי' ד' ומוהר"ם אלשקר בתשו' סי' ס"ח ומוהריק"ש בתשו' סי' פ"א ועוד פוסקים אחרים עיין בדבריהם: והנה הרדב"ז ז"ל בישנות סי' צ"ג בנדון יבמה שהיתה זקוקה ליבם מומר במדינת הים ולא נודע אם חי ואם מת וילדה ולד כגמר סימניו ומת בתוך ל' יום כ' להתיר מט' ס"ס שמא הלכה כמ"ד דמומר אין לו זיקה ואת"ל דיש לו זיקה שמא הלכה כמ"ד גמר סימנים פוטר ולפי שהרב המגיד העיד שהרמב"ם הוא מכת הסוברים דמומר יש לו זיקה ואתריה דמר הוא לא מלאו לבו להתיר אם לא שמצא חולק על הה"מ דס"ל דהרמב"ם נמי ס"ל דאין זיקה למומר עי"ש. אמור מכתה ה"ה בנ"ד כיון שמצינו שיש אומרים כס' הרמב"ם שס"ל דפסולי עדות מצד קורבת אם או אישות פיסול דאורייתא מיקרי הא ודאי בשופי יכולים אנו לומר כי קדושין דנ"ד לא חיישינן להו ומותרת לשוק בלא גט אף לדעת הרמב"ם דאתריה הוא ונ"ד הוא ממש דומה בדומה לנדון הרדב"ז כאשר יראה הרואה ומכללם של הפוסקים אשר החזיקו במעוז תשוב' התשב"ץ הנז' המוהרשד"ם באה"ע סי' ל"ג שכ' בפשיטות שאפי' היו הדברים שקולים הוי ס"ס שיש להתיר אף בדבר שבערוה וכ"ש בנדון שלפנינו שאין כאן ס' כיון שיש לנו רובא דרובא קמאי ובתראי דס' שקרובי האם פסולי' מדאוריי' וכו' ולא עוד אלא שהדעת נוטה שאפי' הרמב"ם לא אמר אלא דהוי מד"ס אבל לענין פסולים מודה דהוי כדין פסולים מד"ת עי"ש בד"ק וכן כ' המוהרח"ש באה"ע סי' מ"ב דרבים חולקים על הרמב"ם וס"ל דקורבה מצד האם הוי דאוריית' וגם יש דלהרי"ף וסייעתו אף בפסולי עדות מדבריהם אין חוששין לקי' וגם יש שלהרמב"ם גופיה לדברי התשב"ץ יש להם ד"ת עי"ש והרב משפט צדק ח"א סי' מ"ג הוסיף לכתוב דאף אם הוי הס"ס בפלוגתא דרבוואת' דאז לא מיקרי ס"ס דאיכא למימר חד ספיקא הוא נסמוך על ס' המוהרשד"ם שכ' שהוא ס"ס טוב ונמ"ל שפיסולי עדות מצד קורבת אם הוי דאורייתא עי"ש ועד אחרן הרב פני משה בח"ב סי' ד' הביא תשוב' הרב תומת ישרים שדחה דברי התשב"ץ וכו' שנתקררה דעתו בראותו תשוב' המוהרשד"ם הנז' ותשו' מהרי"א ותשוב' רבינו בצלאל ואף כי המהרש"ך ז"ל כ' שאינו סומך להקל אף דאיכא ג' ספיקי כבר כ' אח"ך שאם ימצאו שנים מהמורים להתיר שגם הוא היה עמהם סניף להתיר וכ"ש אלו היה רואה למהרשד"ם ומוהרי"א שהעלו להקל אף הוא היה מחליט להקל ואף דהיא א"א מ"מ בג' ס' יש ודאי להקל ע"ש: ועוד אני אומר שגם המוהרדב"ז ז"ל אשר קבלנו הוראותיו באר"מ ס"ל דאמרי' ס"ס אף בפלוגתא דרבוואתא כאשר מפורש יוצא מדבריו הניתנים למעלה ומ"ש בתשו' ח"א סי' קי"ט שהשיב לשואלו דלא ידע היכי הוי האי כעין ס"ס דמה ענין מח' פוס' לס"ס עי"ש. כו' מבוארת למ"ש בתחי' דבריו דלא אמרינן ס"ס אלא לגבי איסורא אבל בממונא אמרי' המע"ה וה"ה ג"כ בשיהיה ס"ס בפלוגתא דרבוואתא כיון דאמרי' המע"ה בכל מחלוקת ומחלוק' מעתה מסתלקי כל המחלו' ראשון ראשון תחי' ואפי' שיהיה כמה ס' ומעתה מה שציין הרב משכנות הרועים במע' הס' אות י"ג תשו' זאת והוכיח ממנה כי קאי כס' האומרים דלא אמרינן ס"ס בפלוגתא דרבוואתא אחר נשיקות רגליו לא כן אנכי עמרי כי אם יהיה נפ"ד יהיו דברי הרדב"ז סתרי אהדדי ופשוט. למדנו מכל האמור כי לא אית לן למיחש בקי' הללו בשום דבר אף כי הוא דבר שבערוה איסור א"א ואף דהוי הס"ס בפלוגתא דרבוואתא ואף דהוי אתריה דהרמב"ם כאשר למדנו מכל האמור ולאסוף ולקבץ כל שבא בפוס' בהא דס"ס בפלוגתא דרבוואתא הא ודאי יגיעת בשר ללא צורך: האמנם זה עומד לנגדינו והוא מ"ש מרן מלכא מהריט"א ז"ל בס' שמחת יו"ט סי' ע"ה בנדון שלו שהיו עידי הקדושין פסולים מצד קורבת אם ואישות וזו הלכה העלה דלענין מעשה אין להקל מט' ס"ס ואף בתלת ספיקי עי"ש בד"ק ואולם בעמדי על דבריו ראיתי כי תמוהים הם לפקע"ד טרם כל בע"ש בתוך דבריו כי אף המוהרי"א בס' דברי ריבות בסי' ח' וס"ד תופס שאין לחוש לס' הרמב"ם בזה מ"מ מידי פלוגתא לא יצאנו ובפרט דבתר רובא אזלינן ומרן הב"י והתומת ישרים ס"ל דצריכה גט וכו' עי"ש והוא שעשה עצמו כאלו לבד המוהרי"א ז"ל הוא דקאי בס' זאת לבד וכנגדו פליגי עליה מרן והתומת ישרים ולזה כ' שהם רבים נגד מוהרי"א ובתר רובא אזלינן והעלים עין מכל הפוס' אשר זכרנו למעלה ואשר לא זכרנום כי רבו מלספר כי קיימי בסברת מוהרי"א ועי'