שמחה לאיש קכו

באנשים פריצים הנהו בריוני דניחא להו בהפקרא: ועין רואה להרב סם חיי סי' י' שכתב בתחי"ד וז"ל שאין ספק שרצון השי"ת לבטל עצת עדת פריצים הנועדים להתעולל עלילות ברשע לעשות בנות ישר' כשבויות חרב וחייבי' כל חכמי ישר' לסכל עצתם הנבער' ולבעל מחשבותם ולשבר מתלעות עול ועיניהם תכהינה ושפתותיהם תכוונה ולא יפיקו זממם בל ידומו סלה ובזה לא יהיו בנות ישראל הפקר וכו' יעש"ב. ולפי דעתינו שקודם כל שיכריזו ההסכמה הנז"ל בכל הבתי כנסיות ותהיה כתובה הסכמה הנז' חתומה בחתי' הרבנים והחכמים והדיינים והשרים ונכבדים מנהיגי ומנהלי העיר העומדים בפרץ ותהיה קבועה בכתלי בהכנ"ס חקוקה בעט ברזל. אך בזאת זאת היא העצה היעוצה מאתנו לסקל כל המסילות מכל מכשול ואבן נגף שאחר ההכרזה יקבלו כל הקהל כאיש אחד חברים בכל עיר ועי' מדינה ומדינה קבלה גו"ש באלה ובשבועה ובחר' חמור שהחרים יאושע את יריחו עליהם ועל זרעם ועל ז"ז שלא ימצא שום בר ישר' וכ"ש שום רב ודיין וחכם וסופר וחזן הכנסת ואפי' שמש הכנסת בשום קדושין שינתנו לאשה מבלי רשות הממשלה יר"ה כל עוד וזמן שגזר' הממשלה קיימת לא בעיר מושבותם ולא בעי' אחרת ממדינת ממשלת צרפת האדירה יר"ה כי על ידי זה יופסלו כולם מלהעיד שום עדות של קדושין שינתנו שלא ברשות הממשלה יר"ה שאם יעידו על איזה קדושין משימים עצמם רשעים שעברו על החרם והרי הם פסולים לעדות ותקון זה הוא לא לבד לתושבי העיר כי גם להבאים מחדש ועוברי אורח הצלה מיהא הויא מאחר שכבר קבלו בעירם החרם הנז"ל. באופן זה ראתה עינינו והסכימה דעתינו לאשר ולקיים ההסכמה הנז"ל בכל תקף ועז כהלכה למשה מפי הגבורה ואנחנו מפרשים שיחותינו כי תקון ההסכמה הנז"ל היא דוקא למי שקדש בכסף לבד. ברם אם ח"ו קדש ובעל שקנאה גם בביאה אין אנו רשאים להפקיר זרעו והחיוב מועל על כל אשר בשם ישראל יכונה לקיימה ולא להפיל דבר ארצה ולמכתב לחזקיהו ח"ש פעה"ק ירושלם ת"ו בש"א לח' טבת משנת התרמ"ד בא סי' כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם לפ"ק וקיים: הצעיר הצעיר הצעיר הצעיר המרפ"א חיים נסים ברוך יוסף רפאל עוזיאל ברוך פינטו ס"ט ס"ט ס"ט ס"ט הצעיר הצעיר הצעיר הצעיר משה ן' וינישטי יש"א ברכ"ה יוסף נסים בורלא מורינו יחיאל בר אדון ס"ט ס"ט ס"ט ס"ט הצעיר הצעיר הצעיר וידאל אנג'יל אשר אברהם הלוי שלמה משה סוזין ס"ט ס"ט ס"ט סימן כ"א שאלה ראובן שלח לשמעון שישדך לו את בתו לאה אך הוא לא רצה לתתה לו וכראות ראובן כך היתה תשו' שכבר היא אשתי ומקודשת לי בפני ב"ע ואבי הנערה בשומעו כזאת שאול שאל את פיה והיתה תשובתה כי שקר ענה ולזה השכים ובא לב"ד אשר בעיר בצעקה גדולה ומרה קובל ומתרעם על ראובן הנז' אשר דבר סרה על בת ישראל ולידע ולהודיע האמת במה שהוא אמת והב"ד אשר בעיר לא איחרו מעשיהם ושלחו אחר ראובן הנז' ואחר לאה הנז' והעדים יאודה ולוי וכן היה שבאו והעידו בב"ד בפני ראובן ולאה הנז' אחר האיום והגזום כדבעי היות אמו"ץ שביום פ' בהיות' בחצר אשר דרה לאה הנז' עלה לוי אחד מהם לעליה אשר דרה לאה הנז' וקראה שתרד למטה וכן היא עשתה שירדה ואז בא ראובן הנז' ונתן לה מטבע ש"כ בפניהם והיא קיבלתה ואמר לה הרי את מקו' לי במטבע זו כדמו"י ולאה הנז' בשומעה זו כבשה פניה בקרקע ואף כי גמגמה באיזה דברים. האמת יורה דרכו נראה כי אמת העידו. ובו בפרק הב"ד יצ"ו דברו עם המקדש ועם העדי' כי מעשיהם הרעים כאלו לא ניתן לעשות ואפי' אל דרך הגוים לפתות בנות ישראל ולקדשן בלי דעת אב ואם ואף אם תהיה הבת ברשות עצמה ובוגרת מ"מ צריך שיהיה מדעתם ובעצתם של אב ואם ובכלל דבריהם היה כי קדושין כאלו לא יועילו ולא יצליחו להיותם העדים קרובים זל"ז שיאודה הוא אח לאם לוי ונמצאו קרובים מצד האם ראשון בשני עכ"ז הטוב הוא שיגרשנה להיות שיש הסכמה ידועה בעיר שלא לקדש כי אם ברשות ב"ד ואחר הגירושין על הרוב יפייסו להבת ואביה וקרוביה שינשאו אותה לו וראובן הנז' לא הטה אזן לקול מורים וזה שנה ואת היותרת שמגלגלין עמו ככה באמצעות ב"ד ובאמצעות שרי וגבירי העיר והוא פתן חרש אשר לא ישמע ולא יבין וגם עם הבת ואביה הרבו דברים שיתרצו להתחתן בו ואינם רוצים באומרם כי הם קבלו ע"ע דין שמים להיותם עניים האמנם מחזירים אחר פרנסתם עד מקום שידם מגעת ואולם ליפול ביד איש רע מעללים כזה אשר כל היום מרקד בי כובי ואבב חנותא ואין בידו כל מאומה ואפילו על הלחם לבדו מפי עליון לא תצא. ולזה רצונם שיקוב הדין את ההר ואם קדושין כאלו בעידי פיסול יהיו קדושין אזי תקבל דין שמים וטוב לה להיות עגונה כל ימיה ולא תתלכד בחבל איש כזה ואם אמת אמרו רז"ל רוצה אשה בקב ותפלות וכו' בזה אין נמצא בו ואפי' קב של חרובין אי לזאת לשאול הגיעו מע' הב"ד האם ימצא לזאת העגונה צד היתר לפסול עדות זה מע' היותם קרובים ראשון בשני ואף שתהיה קורבת אם או לא כי להתנשא לו א"א בשום אופן וגם לכופו שיגרש כפיה דרבנן אין כח בידינו ואפי' להפחידו באיזה איומים וגזומים כי מעם לועז הוא ועל הכל כי הוא רע מעללים ואין בו לא יראת ה' ולא יראת ב"ו ובעיניו הכל כקליפת השום ולזה כל הדרכים סגורים לפניו וסגר ואין פותח כי אם דוקא אם יהיה האופן לפסול עדות זה וזוהי הדרך הפתוחה להתר עגונה זאת מכבליה ולשבר מלתעות עול ואזי תורתינו הק' תתעלה כי יראו בעיניהם אלה הפוחזים והרקים כי רבנן שרו לן עורבא ולא יוסיף לעשות כדבר הזה ושכמ"ה: תשובה אני עני ידעתי ביני כי בביתי הא בבתי גוואי אין חכמה ואין תבונה להשיב שואלי דבר ואפי' חצי דבר והדברים ק"ו באיסור ערוה החמורה אשר הוא הלכות מרובות וצריכה סברה ישרה זאת ועוד כי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא צריכה צלותא יתובי דעתא ולא כן אנכי ואף כי מעלנא אית לי לבא לרשת ארץ ישראל מקודשת וזכני ה' לקבוע דירתי תוככי ירושלם הבנויה תובב"א האמנם בראותי את עצמי רחוק מבני. ואוהבי רחקו מני לבי יחיל בקרבי ומוצא אני עזה כמות והיו עיני ולבי רשפי אש שלהבת עולה מאליה להבת