שמחה לאיש קכד

ביד גר דמוציאין אותו מידו. ואם קנאו הגר למשכון קנין גמור אמאי מוציאין מידו של זה והרי אין זה מחזיק אלא בנכסי הגר דכל זמן שלא נפדו נכסי הגר נינהו וקני ליה קנין גמור ומשו"ה האשה מתקדשת בו וכמ"ש התוס' ז"ל בפ' האומנין ותי' וז"ל ומתוך פירש"י ז"ל בפ' של שעה למדתי ישוב לזה שכתב ב"ח קונה משכון כל ימי הלואה קנוי לו וכו'. [ואגב אמינא שדברי רש"י ז"ל הללו סותרים כל דברי בעל המאור ז"ל והוא תימה] ולפי"ז אתי שפיר דמוציאים מיד המוחזק דנהי דגר קני ליה למשכון מ"מ כיון שמת הגר ופקע ההלואה פקע נמי קנין המשכון שאינו קנוי לו אלא בזמן דאיכא הלואה אזלא לה מלוה אזל ליה משכון וכו' יעש"ב: וא"כ עפ"י תי' זה של ה' מחנ"א ז"ל לא נשאר שום העדפה למלוה על המשכון יותר ממשכונא באתרא דלא מסלקי ואמטו להכי נקט הרב בעה"ת והטור ומרן בלשון זה והוא הדין כיון דשניהם שוים כשפקע ההלואה פקע קנין המשכון וגם פקע השעבוד של המשכנתא: ומה שהק' פאר"מ על הרב כנה"ג בסי' ער"ה שכתב יורשיו של הנר ועל זה עמד מתמיה מעכ"ת יורשים מאן דכר שמייהו אם באמת יש לו יורשים הם יורשים גם ההלואה בעלמא וכו' אפשר לתרץ שעשה אותם יורשים ע"י אודיתא דאיסור גייורא זה נלע"ד: ומה שתמה על הריב"ש ז"ל שחולק על רבו הר"ן ז"ל לפקע"ד אפשר לחלק בין מחי' לסילוק דאם מחל לו החוב שיש לו על המשכנתא הרי פקע השעבוד כי הקרקע אינו קנוי לו לגמרי אבל אם רוצה להסתלק מהמשכנתא כגון שאומר לו אם תפרעיני בתוך הזמן אסתלק מן המשכנתא בכי הא ודאי מסתלק מקרקע הקנוי לו לזמן אם לא ע"י קנין ונמצא שאינו חולק הריב"ש ז"ל עם רבו הר"ן ז"ל: ובאמת כי חי' הריטב"א לגיטין אינו מצוי אצלי זולת מה שראיתי דברי הר"ן ז"ל בחידושיו ואם דברי הריטב"א ז"ל הם המה כמ"ש הר"ן ז"ל אינו מן הקושי על הרב שעה"מ ז"ל שנסתייע מדברי הש"ך ז"ל ולא הביא דברי הריטב"א והר"ן ז"ל עפ"י האמור לעיל דדוקא במחל לו ההלואה אמרו הריטב"א והר"ן ז"ל דמהני המחילה שאין קרקע קנוי וכמובן. וגם בזה יתורץ תמי' כת"ר על הרב מחנ"א שפסק להוציא המחזיק בבית שהיתה שכורה להגר שאילו היה רואה לדברי רבותי' הראשונים לא היה דן את הדין הכי. ולדידי עפ"י האמור ליכא שום קושי' דלא ראי זה כראי זה ולא קרב זה אל זה לפקע"ד: ומה שכתב עוד מעכ"ת כי קושית גד"ת היא חזקה לא ידעתי מה הוסיף רו"מ כת"ר בדברי הרב גד"ת להגדיל התימה: ומה שתמה על הגאון הרב מחנ"א ז"ל דאשתמיט מיניה תשו' הרשב"א ז"ל כבר קדמו הגאון הרב תק"ל תפוחין ז"ל בח"ב לח"מ סי' ן' יע"ש: את זה כתבתי בקיצור נמרץ ברוב טרדותי עצמו תלאותי באמת ובאמונה איני כותב ותופס הקסת רק לבקרים לרגעים ואהיה שעשועים ולא אספיק לתפוס בקסתי אפתח זה נכנס וזה יוצא. עכ"פ אסוף דינא לחקירתו שחקר פאר"מ אמינא לפקע"ד דהמקדש את האשה באפותיקי מפורש הויא מקודשה גמורה באין תפונה וה' ברחמיו ינחנו במעגלי צדק ללמוד תורה לשמה וידריכנו בדרך הטוב והישר: הצעיר ישא ברכ"ה ס"ט סימן כ' תשו' שסדרתי למעלת הקונסיסטוואר של עי"ת תלמיסאן יע"א שבקשו מרבני עיקו"ת להסכים עם הפסק דין שעשה החכם דהתם ד' חיים אלבאייח הי"ו: רוב שלום עד בלי ירח לכבוד מע' הרב הכולל אור גולל חיים עד העולם בהלו נר"ו יאיר כאור זורח כיר"א: כן לנכון קבלנו כתב יה"ק ובתוכו רצוף אהבה קונטריס ארוך כאן בד"ת שואל ומשיב על אודות תקנת בנות ישראל אשר בקשו מע' השרים והסגנים לעשות אופן נאות להרים המכשלה הזאת שלא יהיו חלין הקדושין כלל ולהפקיר את כסף הקדושין בכח הפקר ב"ד וכמו שנשאל הריב"ש בסי' שצ"ט. ונדרשת לשאלתם ונמצאת לבקשתם לעשות הסכמה בכל תקף ועז ופלפלת בחכמה נשאת ונתת באמונה עט'ך ע"ט מרפא ונמצאת תרופה למכה להפקיר הקדושין בעודן ביד האיש קודם שיגיעו ליד האשה המתקדשת כמבואר בקונטריסך הנחמד אשר ביררת כל תפונה להוציא לאור תעלומה. ושאול שאלת מאתנו גם מע' השרים הנכבדים מזהב נחמדים שאלו להסכי' עמהם על הדין ועל האמ' לזאת נשיב תשו' ניצחת והיא כפורחת: הנה כבר ראו עיניך להרב הגאון מופת הדור הרב החבי"ף זלה"ה בס' חיים ושלום ח"ב סימן כ"ו שהביא נוסח ההסכמה מאושרת ומקויימת כדת וכהלכה וכבר נעשית הסכמה כזאת בזמן הרב הגדול מהר"ם גאלאנטי ז"ל הובאה בס' בירך משה סי' ג"ל ובאו עה"ח חכמי וגבירי ויחידי עוב"י דמשק יע"א רוב בנין ורוב מנין ומלכם בראשם מר אביו ז"ל שהיה רב מפורסם לגאון בכל קצוי תבל ועכ"ז בסוף התשו' הכי אמר מר וז"ל ויש לנו מצד ההסכמה הבא בשאלה שלא לקדש והפקיעו הקדושין והפקירו כספו כבר נודע מאי דשקלו וטרו בהאי מילתא רבני הראשונים ז"ל וכו' כאשר כתבו הכנה"ג וה' יד אהרן בסי' כ"ח הגהב"י ורובא דרבוואתא בהסכמה עלו דמידי ספיקא לא נפקא משום חומר דא"א ספק הוא אם יש כח בהסכמה לעקור הקדושין לגמרי אם לאו עכ"ל יע"ש: הראת לדעת דהגם דהפקיעו הקדושין והפקירו הכסף והחרימו את המקדש ואת העדים בגזרת נח"ש וכל אלות התורה רח"ל. ועכ"ז העלה בספק אם כח ההסכמה עוקר הקידושין לגמרי. ואל יעלה על דעת שום אדם לו' שהרב הגאון המפורסם ה' החבי"ף ז"ל דכל רז לא אניס ליה שלא ראה דברי ה' בירך משה הללו. הס כי לא להזכיר כי אם בזאת מוכרחים אנו לומר בהכרח דבנדון הרב בירך משה ז"ל עשו ההסכמה רק למיגדר מילתא דוקא שלא יעגנו בנות ישר' או יתנו עיניהם בממון אביהם יען ראו שהדור פרוץ הסכימו הסכמה זאת יחידי העיר וגביריה וחכמיה ודייניה והר' המו"ץ שהיה באותו פרק באותו מקום בכי הא דאמרו רבנן דאיכא ספיקא אם כח ההסכמה עוקר הקדושין לגמרי או נא: ברם היכא שהמלכות גזרה גזירה בכל מדינות מלכותו שכל קדושין שיעשו שלא לפני הממשלה יר"ה ויכתב ויחתם בפנקס הממשלה אינם קדושין ואפי' אם יעשו אותם לפני מאתן רבנן לא יועילו לכלום ואינה אשתו ואם היא תתן עיניה באחר הלך לפני הממשלה