שמחה לאיש קכג

שכתב דליכא אסמכתא בשדוכין אם אמר לה אם אחזור בי תזכה בגוף החפץ דמהני אפי' בלא ב"ד חשוב ופסקו מרן בש"ע באה"ע סי' ן' סק"ז ובח"מ סי' ר"ז סקי"ז יע"ש ובב"י בסי' ן' הביא דין זה משם הרא"ש ז"ל בפ"ק דקדושין ד"ח ובסי' כ"ח הביאו בשם רי"ו ז"ל יעי"ש. והר' בית מאיר אה"ע סי' כ"ט ס"ק ה' הק' לרמ"א ז"ל דאיך פסק כרי"ו וגם על הב"י שהביא דבריו בסתם [כי לדעתו הרמב"ן ז"ל פליג בהא] ותי' דר' ירוחם איירי באופן שנתן לה משכון בשעבוד אפותיקי שלא יהא לה פרעון אלא מזה ושלא תוכל לתובעו בפרעון זוזא אלא שתזכה בגוף המשכון בדינר כעין אפותיקי שבח"מ סי' ר"ז בטור סי"ב ובב"י בשם הרא"ש ז"ל דאע"ג דמצי לסלוקי בזוזי דאל"כ לא הוי אפותיקי אלא מכירה מקצת או כולה מ"מ לא חשיב דאי כיון שהמלוה אינו יכול לתבוע ממנו פרעון ממקום אחר חשיב כגבוי בידו ואפי' לא אמר לו מעכשיו עכ"ל הרא"ש ז"ל דבאופן זה ליכא למימר דעתה אמנה וזה אגוד גביה דהא אינה יכולה לתבוע זוזא ועכ"פ דעתה נמי על המשכון וממנו קנתה שיעור מנה או דינר עכ"ל יע"ש. והרב עצי ארזים ז"ל שם בס"ק י"ג כתב דאם א"ל מעכשיו אפי' לד' הרמב"ן והרשב"א וכ"ע מודו דזה לא מיקרי אגוד בידיה שאם לא יפרע לה עד זמן פ' הרי הוא זוכה בגוף המשכון ונמצא כאלו כסף הקדושין מעתה בידה וכו' יעש"ב ועי' להרב בעה"ת שער מ"ג ח"א סי' ב' שכתב הכי דכקנוי לו דמי ועי' לה' גד"ת שתמה על מר"ן הב"י ז"ל שנסתייע ממ"ש בשער ד' ולא הביא דבריו אלו יע"ש: באופן דאם נתן לה משכון ואמר לה תזכי בגוף המשכון בדינר מעכשיו אם לא אפרע לך עד זמן פ' מקו' ואף בקרקע דינא הכי שהרי הרא"ש ז"ל בפ' איזהו נשך דס"ו מיירי בקרקע וא"כ הרי נפשט' חקירת פאר"מ דאם קדש את האשה באפותיקי מפורש שיש לו על אחרים אע"ג דמצי לסלוקי בעל הקרקע מ"מ כיון דלא יוכל לתובעו ממקום אחר דהרי אמ"ל לא יהיה לך פרעון אלא מזה חשיב כקנוי בידה דממנו קנתה שיעור כסף קדושיה דכל הזכות שהיה לו להמקדש העבירו להאשה המתקדשת ובפרט אם בעל השדה א"ל למלוה בלשון מעכשיו דאומרו לא יהא לך פרעון אלא מזה הו"ל כאילו אמר שיזכה בגוף הקרקע שיעור חובו ולד' הרא"ש ז"ל אפי' לא אמר לו מעכשיו אלא דהרב עצי ארזים ז"ל כתב דאם אמ"ל מעכשיו זכה אליבא דכ"ע אפי' בקנס דשדוכין כ"ש בקדושין דמקו' בודאי וזהו דעת מרן ז"ל בשדוכין ובח"מ בדיני אסמכתא בסי' ר"ז וכאמו"ל זה נלע"ד המך והשפל בפשיטות ואם שגיתי את"מ: ואפשר דגם הר"ן והריטב"א ובעל המאור ז"ל יודו באפותיקי מפו' בכי האי גוונא דאם מחל אינו מחול וגופו קנוי דהוי כאלו אמ"ל תזכה בגוף המשכון כנגד המנה ואע"ג דמצי לסלוקי וכמובן. תדע שהר"ן ז"ל בחי' לגיטין פ' השולח ס"ל דסיים לו שדה דתנא בש"ס דאינו משמע דהא ר' יוחנן דחאה וכו' ואח"כ תמה על הרמב"ן ז"ל דפסק באפותיקי מפו' דמשמע כיון שיכול לסלקו בכל שעה שירצה יע"ש משמע מדבריו דאפותיקי מפו' עדיף ממשכנתא וסיים לו שדה היינו אפותיקי סתם ובפירושו על הרי"ף ז"ל שם בפ' השולח הביא ס' הרמב"ן ז"ל ושוב הביא ס' הרמב"ם דפסק דאם סיים לו שדה דאינו משמע וכתב בעד הרמז"ל דס"ל דהך דסיים לא נדחה בש"ס ושאני משכנתא מאפותיקי דלא יחדה לו לפרעון האפותיקי מפו' שאני אע"ג דיכול לסלקו בכל שעה אינו משמט יע"ש הראת לדע' שמחל' בין משכנתא לאפותיקי דאפותיקי מפו' היינו יחדה לו לפרעון ומריהטא דלישניה דהר"ן ז"ל משמע דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בחידושיו למ"ש בפי' על הרי"ף ז"ל ולא היא כמו שיתבונן המעיין היטב] והיינו באפותיקי מפו' דאינו משמע ומתקדשת בו האשה ולית ביה דין אסמכתא. ומה שנסתייע הדר"ג מדברי בעל המאיר בפסחים בפלוגתא דאבו"ר שכתב דקרקע בחזקת בעליה עומדת עד שעת תגוביינא ולא שייך למימר ביה דר' יצחק וכו'. הנה הוא ז"ל מיירי במשכון קרקע בדלא אמ"ל מעכשיו כדפי' דבריו להדיא אחרי כן יע"ש. וכנראה שגם פאר"מ הבליע בנעימה חילוק זה בד"ק: ומ"ש מעכ"ת בשם הש"ך סי' רע"ח ס"ק ז' שכתב בפשיטות דמשכנתא דקרקע אין בע"ח גובה משכון אלא שעבוד הוא דאית ליה עליה כדמוכח בפ' השולח וכו' יע"ש. וכ' מני"ר וז"ל ומדסתם משמע דבכל גוונא איירי גם במשכנתא דלא מסלקי אינו קנוי והגם דמפ' השולח אין להכריח כן לאתרא דמסלקי מ"מ שפתי כהן ישמרו דעת דכן כתבו רבותינו הראשונים. וא"כ לפי"ז נראה להפך ממה ששערנו בהשקפה ראשונה אתד"ק שיח"ל. ולבבי לא כן יחשוב שהרי לעיל מזה כ' הש"ך ז"ל וז"ל אע"ג שאינו קונה אותו לגמרי מקרי מוחזק ולא ראוי תדע דהא כתב הטור בשם הראב"ד ז"ל דאפי' משכנתא באתרא דמסלקי מיקרי מוחזק כשגובה מגופא דקרקע. וע"ז כתב והא פשי' דמשכנתא בקרקע אין בע"ח קונה משכון וכו' כדמוכח בפ' השולח וכו' יע"ש הרי דאחר דכתב במשכנתא דמסלקי מיקרי מוחזק פי' דבריו דבמשכנתא דקרקע אין בע"ח קונה משכון וכו' ונסתייע דהכי מוכח בפ' השולח ובפ' השולח אין להכריח רק משכנתא באתרא דמסלקי. באופן דמוכח להדיא דלא איירי הש"ך רק במשכנתא באתרא דמסלקי וזה פשוט וברור: ומ"ש הדר"ג על הבעה"ת בסוף שער מ"ע שכתב יש לברר אם יש לגר שע"ח על משכונות קרקע מוחזקת אם דינו כמשכון דמטלטלים דכיון דמית פקע שעבודיה וכו' ומסתברא דה"נ פקע שעבודיה וכו' וע"ז תמה מעכ"ת דלפי המבואר מה ספיק' איכא הלא ק"ו אם במשכון דקנה אותו הבע"ח פקע שעבודיה כ"ש משכנתא דקרקע דלא קנה אף באתרא דלא מסלקי פשי' דפקע ע"כ תוד"ק נ"י קו' זאת כבר דשו בה קמאי הב"ח והפריש' ובס' או"ת כאשר לא נעלם כ"ז מעיני הדר"ג לפי עוצם בקיאותו: והנה הרואה יראה להרב בעל המאור כפ' כל שעה דפירש הטעם במלוה על המשכון אי אקדיש מלוה או זבין שפיר אקדיש שפיר זבין דמהנייא ליה תפיסת המשכון שבידו הואיל וסופו לגבותו בחובו קנאו למפרע אפי' במשכנו בשעת הלואתו הואיל ואיכא שום צד בעולם במשכון דקני ליה מדר"י ה"נ מהניא ליה תפיסתו וכו' שיהא קנוי לו משעת הלואתו וזהו דוקא במטלטלים ולא גמרינן מיניה למקרקעי וכו' דלא שייך למימר ביה דר' יצחק וכו' אבל אם אמ"ל מעכשיו קני וכו' יעש"ב והרמב"ן ז"ל דחה כל דברי הרב המאור וכתב וז"ל ויש לפרש בדרך הסוגיא דגוי מישראל לא קני בשעבודא דלמפרע מקו' דבמשכון לא קני שעבודא קניא ליה הילכך וכו' וכו' אבל המטלטלים והקרקעות אפשר שיהיו שוים וכו' יע"ש. באופן דהקו' הזה כבר הק' אותה הרמב"ן ז"ל. ואולם הרב מחנ"א ז"ל אסברא לן בטוב טעם ודעת שם בה' זכיה מהפקר סי' ט' שהק' לדברי הרי"ף והרמב"ם דס"ל דב"ח קונה משכון בין משכנו שלא בשעת הלואתו בין בשעת הלואתו. א"כ מה יענו לההיא דהמחזיק במשכון של ישר' שהיה