שמחה לאיש קכ

עיקר היא היבמה עושה מעשה לחלוץ ולרוק ולקרות והוא אינו עושה שום מעשה ואמטו"ל אמרו כל הגאונים הנז"ל שאם נתכוונה היא די לפוסלה לאחין אבל בשעת מעשה החליצה צריך שיתכוונו שניהם לקיים מצות החליצה וכמ"ש רש"י ז"ל זה נלע"ד ואם שגיתי את"מ והבוחר יבחר: מעתה נבא לנ"ד אחר שכתבתי לפקע"ד דגם החו' והרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור והרשב"א והריטב"א בשי' ליבמות ור' ירוחם והגהמ"י ומרן ז"ל כולהו רבוואתא ס"ל דבכו' אחד מהם סגי [הגם דדעת רבני האחרונים ז"ל אינם מוסכמים כן בד' התוספות והרא"ש ז"ל] ולא עוד אלא דבנ"ד היו כמה הפרשיות וחילוקים בין נ"ד ובין נדונו של הרב מוה"ר בצלאל ז"ל וכמ"ש חכם אחד הובאו דבריו בתשו' מוהר"י הלוי ז"ל שהרקיקה דנ"ד היתה לפני אנשים שהוזמנו לכך כמו ב"ד. וגם דהיבמה בשעה שרקקה חשבה בכל דעתה שהיא מותרת לשוק וכמו שמתבאר מתוך הכתב מהב"ד של כותאים יע"א ששואלת האלמנה רשות לינשא לשוק ע"י רקיקה זאת כי בכגו"ד אף לד' מוה"ר בצלאל ז"ל אסורה להתייבם ונפסלה לאחין ולא צריכה למימר אם קבלו עלייהו אנשי גורג'יסטאן יע"א הוראות מרן ז"ל כאשר קבלנו עלינו אנן כל עיירות ארה"ק וערביסטאן יע"א וסוריא ומערב החיצון ומערב הפנימי כידוע כי לדעת מרן ז"ל ודאי אסורה היבמה הזאת להתייבם נפסלה לאחין: פש גבן אם לא ירצה היבם לחלוץ רק לנקום נקם ולעגנה כל ימיה הנה בכנון נדון דידן ממש נשאל הרב מהריח"ן ז"ל הובאו דבריו בתשובת מרן אה"ע ה' יבום ס"ק ג' שהיבמה היתה בת כ"ב שנה והיבם היה ן' ט' שנים והמתינה לו עוד שבעה שנים וכשהגדיל למדו אותו שיאמר שרוצה ליבם וכו' ולא רקקה לפניו כי הך דנ"ד ועכ"ז הלכה זו העלה דכופין אותו לחלוץ ומרן מהריק"א ז"ל פליג עליה דאין כופין יע"ש: והשתא דאסיקנא דכבר נאסרה עליו ולא יוכל ליבמה להקים שם אחיו המת עליו של היבם [הגם דידעינן דהיבם הוא קטן ואינו בר דעת לומר שרצונו ליבם כ"א אביו הוא המלמדו לומר כן לזכות בנצחון דוקא] החיוב מוטל מטובו להציל נפש אחיו המת שהיא משוטטת ואין לה מנוח רק על ידי החליצה ובטישת המנעל בקרקע וכמ"ש הזוהר הק' בפ' חקת וז"ל ובעי לבטשא ליה לההוא נעל בארעא לאחזאה דשכיך גופיה דההוא מתא והקב"ה לזמנא דא או לבתר זמנא חייס עליה ויקבל ליה לעלמא אחרא וכו' יעש"ב כמה מסתמר שער האדם ועגמה נפשו על נפש המת ובפרט כי הך דנ"ד כי זה ט' שנים ואת היותרת שאין מנוחה לנפש אחיו איך יצוייר אכזריות כזה מפני אהבת הנצחון ואנשי עיר' יעכבו מלנוח נפש המת חלילה ואם מפני שגרמה היא שרקקה בפניו יכולים אנו לקונסה שלא תטול כתובה ותוספת רק בלאותיה קיימים דוקא כדין מורדת ותו לא. אבל לעגנה שתצא לתרבות רעה ב"מ הא ודאי שארית ישראל לא יעשו כזאת והיבם ואביו יחושו לעצמם כי קול נפש המת צועקת עליהם מן האדמה רח"ל וראוי לחוס ולחמול ולרחם עליו למנוחתו: ושמעתי שאומרים שאבי היבם אסר את היבמה על בנו וכה אמר לאבי היבמה הרי בתך אסורה לבני והנה ראיתי למוהראנ"ח ח"א סי' ע"ח שנשאל ביבם שאמו מעכבת אותו מלייבם ובתחי' כתב שאין הבן חייב לשמוע לאמו והביא תשו' הרב מהריק"ו שו' קס"ו וכו' ושוב כתב וז"ל שכשתמ"ל שהוא מחוייב לשמוע לה ואינו יכול לקיים עכשיו מצות יבום לא מפני זה היא מחוייבת להמתין לו אלא יחלוץ מיד דשהוי מצוה לא משהינן ואמרינן ליה שיחלוץ מיד בתורת חיוב ואם נאמר שגם בדברי הפוס' ז"ל כשכותבים ואתמ"ל הוא פשיטותא מוכח מדבריו שיכולה אמו לעכב עליו שלא לייבם. ואמטו"ל חייב אותו הרב מוהראנ"ח ז"ל שיעשה כבוד שלא ייבם ושיחלוץ תיכף דון מינה לנ"ד דאסרה האב היבמה על בנו דודאי דחייב לחלוץ לה תכף דשהוי מצוה לא משהינן. ואל תשיבני ממ"ש ה' מוהריק"ו בשו' קס"ו שאין חיוב על הבן ליקח אשה כשירה בעיניו משום כבוד אביו יע"ש. והוא הצד הראשון שכתב ה' מוהראנ"ח ז"ל בשמו הנה בנ"ד שהיבמה בת כ"ד שנה והייבם ן' י"ד שנה פשי' ופשי' שלא חשק בה ולא ישרה בעיניו אלא שאביו מלמדו לומר שרצונו לייבם ומי פתי יאמין שבחור קטן ן' י"ד שנה יחשוק באשה אלמנה נשואה בת כ"ד שנה: ואתה תחזה לה' מהר"י הלוי ז"ל בסי' כ"א שנשאל בבחור אחד שקדש אשה בלא ידיעת אביו וכשנודע לאביו עמד וצווח שאין דעתו נוחה באשה זאת לבנו וע"ז נשאל אם יוכל לישא אחרת ולעבור על חרגמ"ה והשיב שאין לו להקניט לאביו ולצערו כדי לקיים תקנת רגמ"ה והביא תשו' הרשב"א במיוחסות סי' ער"ב יעש"ב דאסיק דדוקא אם חשק בה הבן אין כאן מצות כבוד או"א יע"ש. ומדברי מהרש"ך ח"א סי' קל"ה מוכח דאם אביו צוה לו בפירוש אל תקח אשה זאת חייב לשמוע לו אפי' שנשבע לקדשה יע"ש. ועיין להכנה"ג בשיירי יו"ד סי' ר"מ הגה"ט אות כ"ט שהביא מחלוקת הפוס' בזה יע"ש שרצה להק' על ה' מהראנ"ח ז"ל וכנראה דלא שלטה עינו בדברי מהראנ"ח ז"ל האחרונים ואין כאן מקום להאריך עכ"פ בנ"ד דאנן דבקיאינן דלא חשק בה והוא רחוק המציאות שבחור ן' י"ד שנה יחפוץ ליקח יבמתו בת כ"ד שנה וכבר אסרה עליו אביו ועיין לה' מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ד"ן שהביא תשו' הריב"ש סי' שצ"ט דיכול האדם להשביע את בניו ותחו' השבועה עליהם ויש לי בזה אריכות דברים לא ע"ט האסף. מ"מ סמא בידיה לקיים מצות חליצה ולקיים איסור אביו שאסר' עליו אם כנים הדברים: ובכן תקותינו חזקה שיקבל היבם דברים אלו היוצאים מן הלב. ותחשב לו לצדקה. וברכות התורה יחולו על ראשו ושאנן מפחד רעה. זהו מה שעלתה מצודתי לפי קוצר השגתי. ורוב טרדותי. וצור ישראל יצילני משגיאות. וימ"ן ולא אכשל בדבר הלכה ויזכני לעבדו באמת וישר: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו סימן י"ח יום שנכפל בו כי טוב ר"ח רחמים וכאור בוקר לנו לפ"נ לס' יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל: אסקטוליקא דאורייתא בקי בחדרי תורה: קופת הרוכלים. חנות מזויינת כל מידי דקשה שיצאו עליו עסיקין באתרא דזקוקי משיב הרוח רוח חכמה ותהי למלך סוכנת ה"ה ידידי הרב הגדול חב"ל הכסף שאול בחיר ה' כמו"ה יעקב שאול אלישר נ"י ראש ב"ד בקריה נאמנה ת"ו: אחדש"ה סלח נא אני מבקש על אשר לא באתי