שמחה לאיש יב

משפטי שמואל סי' כ"ט יעו"ש וכמבואר יוצא מסעיף ח"י סי' קנ"ג ובסעי' ט' ויו"ד סי' קנ"ד יע"ש במג"א וכן מסעיף ד"י וכן בערך לחם למהריק"ש ז"ל הוסיף בסעיף ח' סי' קנ"ד יש מקילין בלא תנאי מפני שלב ב"ד מתנה עליהם וכן בסעיף י' בראש וכו' בסופו וכן נהגו מטעם לב ב"ד מתנ' עליהם [וטעות הניכר יש שם והכונ' נראה כמו שפירשתי] ובזה נראה לפרש כוונת המג"א בס"ק י"ג וא"פ דלב ב"ד מתנה עלי' וכמ"ש ס"ח ועסי' שהקשה למור"ם אמאי לא הביא שם כבשאר סעיפי' שאין מוחי' במה שמשימין על ראש החתני' משום דלב ב"ד וכו' והציון לסעי' ח' הוא להגה"ה מור"ם ז"ל. ויעוי' בערך לחם בסעי' י"ד שכ' ויש מי שנהגו להתיר משום לב ב"ד. ובהקדמת נכדו ע"ה כ' שפוסקי' כמהריק"ש ז"ל בכל ארץ מצרים וגילילותי' במקום שחולק על מרן ז"ל. ואם כנים אנו בזה נראה דלאו שפיר עבדי פה עה"ק תובב"א דאתרא דמרן יתבינן לעשות מפרוכיות כילת חתנים ולפרוס על כסא אליהו זכור לטוב והסנדק [ומה שהכריח גאון יעקב נ"י ממה שהבי' הרב הגאון כמה"ו חיד"א זצ"ל בשיו"ב מתשו' ר"י בן הרא"ש ז"ל לאמ"ר לאו שמה מתי' דשם איירי בשאר ספרי' קדושי' ולא בס"ת והוא פשוט] ובעינן אנו לאמשוכי נפשי' לישב המנהג שכבר נהגו כתרומת הדשן קודם מרן ז"ל דוגמ' מה שנוהגי' באשה שנתקדשה ע"י שליח שחוזר החתן ומקדש' פ"א ויעוי' בתשו' פרי הארץ ח"ב אה"ע סי' א' ובתשו' שדה הארץ וכמו כן לעני' אמירת תחנונים בכל חדש תשרי כמבו' בתשו' חיים שאל ח"ב סי' ל"ה יעו"ש וזה הוא דוקא בכילת חתנים ומילה שיד כולם שוה. משא"כ לנוי סוכה שרק איזה יחידי סגולה והחזני' תולין אותה לנוי בסוכה בזה גם הגאון תה"ד ז"ל מודה ואזיל דלא אמרי' לב ב"ד וכו' ותלי"ת דכוותי מצאתי למוח"ו הגאון ז"ל בס' מטה יאודה בסי' מ"ב ס"ק ב' וכן כ' בתשו' בית יאודה לענין הדלקת הפיפא מנר של בהכנ"ס והסכים עמו הגאון כמה"ו א"מ ז"ל בס' שערי תשובה יעו"ש. ועוד הארכתי תלי"ת הרבה ובפרט בדברי רבינו אור זרוע בסי' תקע"א אם מהני תנאי לקדושת הגוף. ובמה שכ' אמ"ו רשכבה"ג ז"ל בסי' ח"ל ד"ה אמנם וכו' ובמל"מ פ"א מהל' כלי מקדש הל' י"ד ובמה שכ' הגאון מהרמ"א נ"י בס' אמרי בינה ח"א בדיני צו"ת סי' י"ב גם בדברי הרב ח"ק נ"י בס' כפי אהרן סי' א' וג'. וכבר דרש ברבים בני הרב נ"י עת נתינת ס"ת הקדושה בחוה"ס שנת תרל"ה כל מה שכ' הרב השואל נ"י על הב"ח נ"י. ואפס קצהו נדפס גלוי בחבצלת שנת הנ"ל גליון ב'. ויעוי' ג"כ בתשו' ושב הכהן סי' ד' ובס' טוב עין סי' ח"י שכ' שאין לזוז מפסק מרן ז"ל כס' האגודה ובתשו' הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תרמ"ד וכנראה שהובאה בס' התקנו' שאינו נמצא במחיצתי. דברי אהובו אמיתי המצפה לשבות יעקב בחיר ה' ואז אי"ה אנופף ידי בעזה"י יותר בארוכה הצעיר יצחק מפראג שמביא כעת תודה כחושה ואם ירחיב ה' את גבולי אביא בעזה"י נקי נדר תודה שמינה. וזאת אשר השבתי יום ח"י תמוז ש' ועליו תבא ברכת טוב. מר ברישא. בוצינא קדישא. מר דטריד בגירסיה למסתור ולמחסה. מר ניהו רבה. נברשתא דדהבא הדר הוא הרב המופלא. גדול מרבן. פום ממלל רברבן. גאון יעקב פחד יצחק יהיה בעזרו. והיה אדירו. כיר"א. מר קדים שדר לן מהני מילי מעלייתא. כמין טיפי מרגליות. זמן נקט מס' "והיה ברכה" ש' הו"ן ועש"ר וענדתים עטרות. והיו למאורות. אך! בושת פני כסתני כי זה זמן רב לא עמדתי להשיב מפני הכבוד. כאשר חיובא רמיא עלי די השיב תשו' מאהבה. כי נעים נאוה. ואולם אל אלד'ים הוא יודע. יעיד עלי כי לא מעצלות חלילה! ואחר עד עתה הס כי לא להזכיר רק כי רבו טרדותי. עצמו מצוקותי. ה' ברחמיו יאמר נא די לצרותי. והנה בעתה אמרתי אל לבי עד מתי אשים מחסום לפי. הלא נכספה נפשי כי לא באתי עד הנה כדת מה לעשות. ובכן יום תמול פניתי לבי מכל עסקי ולמודי ישר הולך. ובלא"ה יום צום התענית אין יוצא ואין בא. ואתנהלה לעט'י לפי סדר קונטריסו הטהור. תחילת חכמה פתח דב"ק יאיר בחקירת חכם על ההיא דתנן במס' שקלים פ"ח מ' ג' חל להיות י"ד בשבת שוחט בה מיד אי קאי אסכין או אקופיץ וכו'. וכתב מעכ"ת ולדידי קשה הלא נראה כחוכא דלגבי פסח יצא י"ח ולגבי חילול שבת ניחוש עכתד"ק. ואנא דאמרי מי יתן ידעתי להבין כונת דב"ק והיכן מצא מעכ"ת דלגבי פסח יצא י"ח ולגבי חילול שבת חיישינן. הלא הרע"ב פירש דבריו רח'ב רח'ב וז"ל בשבת שוחט בה מיד. ולא אמרי' כיון דשבת הוא לא נשחוט בה מספיקא שמא טמאה היא ונמצא הפסח טמא ומחלל השבת שלא במקום מצוה עכ"ל. וגם הרמז"ל בפי' המשנ' דשקלים כתב וז"ל וכן כשיחול י"ד בשבת שמא יעלה על הדעת שלא נשחוט בשבת מספק לפי שאפשר שהסכין טמאה והשחיט' נפסדת וכו' הרי דחששו לשתיהן לחילול שבת ולטומאת הק"פ ועז"א דליכא למיחש לא על הפסח ולא על חי' שבת כלל: וחזיתי' למעכ"ת שנתן טעם לשבח דהוכרח רבינו לפרש כן דלסברתיה אזיל דס"ל דלכתחי' בעינן כלי שרת לשחיטת הזבחים. ואם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה. ואי בקופיץ איירי מתני' ק' איך יכול המוצאו לשחוט בו לכתחי' דדילמא עשו אותו רק לשבירת עצמות ביו"ט ואף שטהור הוא מ"מ הא בעינן שיהיו עשויים לשם כלי שרת וליכא. לכן הוכרח לפרש דאסכין קאי עכתדב"ק: ולפקע"ד אמינא אחרי המ"ר דמלבד דשבירת עצמות ביו"ט היינו לשלמים או לחגיגה וא"כ גם הקופיץ צריך לעשותו לצורך גבוה בכלי שרת וגם כיון דהקופיץ עצמו ראוי לשחוט בו וגם לשבירת עצמות וא"כ הוי כסכין דנעשה לצורך גבוה. וכמ"ש מרן בכ"מ בפי"ג מה' אבות הטומאה דבכלל הסכינים הוא הקופיץ. והתיו"ט שם בשקלים בד"ה חל להיות יום י"ד בשבת וכו' כתב בפירוש דהקופיץ כיון דחזי לשחיטה הוי כמו סכין וכו' יעו"ש וא"כ ודאי דנעשה לשם גבוה: תו חזיתיה למני"ר דכתב בד"ק וז"ל איברא דק"ל לשי' רבינו ממעשה דהלל בפסחים ד' ס"ו שאמ"ל הלכה זו שמעתי ושכחתי וכו' למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמר וכו' ומריהטא דלישנא משמע דשאלה זו נשאלה בע"ש. ואם כשיטת רבינו דכלי שרת בעי עשיה לגבוה הלא כבר היתה מפורסמת הלכה זו בירוש' דהרי עשו האומנים הסכינים לשם גבוה להביאם בשבת לעזרה דפשי' דלאו כל ישר' היו פחמין להיות כל איש צור'ף בביתו וכו'. אמנם הא ק"ל בהא דתנן במתני' די"ג שונה ומטביל וטעמא דשמא לא הטבילום הבעלים עדין וכו' ורבינו הוסיף גם הזאה. ואי בעינא תחי' עשייתן לשם גבוה בודאי היו נזהרים הבעלים שלא יטמא ומאי חששא איכא. ועוד דלשיטתו מוכרחים לאוקמי מתני' דוק' בחדתי. ומדברי רבי' משמע בין בחדתי בין בעתיקי עכ"ל הזהב וההדרת: