שמחה לאיש קיז

מקמי תרתי וגם בכנה"ג אה"ע סי' ע' הגה"ט אות ה' כתב הכי דפטור הבעל משאר וכסות וציין למ"ש בח"מ סי' כ"ו הנז"ל א"כ סמי חדא מקמי תלת ועיין להגאון חק"ל אה"ע סי' מ"ה ד' צ"ח ע"א בד"ה והנה אמת וכו' ועי' להרב ידי דוד הנד"מ בסי' ט"ו ומ"ש נכדו ן' בנו בשם הרב פאת נגב ז"ל דבפלוגתא דרבוואתא אין לומר לו להנשבע דיש עליו ס' שבועה ויחוש לעצמו ושות"ע דלא כמ"ש הרב חשק שלמה ז"ל בשם הרב כהונת עולם יעי"ש. ועי' להרב הכנה"ג בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות ס"ח דהעלה וז"ל דהא דהיכא דאיכא איסורא וממונא לא מצי למימר קי"ל היינו היכא דלדעת המתיר איכא איסור דרבנן אבל היכא דלדעת המתיר ליכא אפי' איסורא דרבנן יכול לומר קי"ל אפי' שאם נחוש לס' האוסר איכא איסורא דאורייתא והר"י הלוי ז"ל בסי' נ"ב חלק עליו וזה לי ך' שנה כתבתי בתשו' לאנדרינופולי כדעת הראשון והוכחתיו בראיות עכ"ל ודון מינה ואוקי באתרין. ועי' לה' כהונת עולם בה' רבית בסי' קס"א ובסי' ק"ע ובה' נדרים סי' רכ"ב ותרוה צמאונך: אסיפא דמילתא הנני מסכים ומער'יב לכל מה שהעלה הרב הפוסק אביר יעקב יצ"ו לענין דינא כי האמת אתו שהלכה כמותו ובאמת חפץ הייתי להשתעשע בד"ק בכל אשר נשא ונתן בדבר הלכה. אך מה אעשה כי אין אני ן' חורין איידי דטרידנא טובא בעול הצבור דין גרמא דעצ'יראה אמנם לענין דינא לפעלא טבא אמינא איישר. ואם תרצה להתגרש חייב ליתן לה כתובתה במשלם. ואם אינה רוצה להתגרש מהיות טוב יתירו לו ב"ד שבועתו וישא אשה אחרת לקיים מצותו יתב' זהו הדרך הישר ואם רוצה לפטור עצמו משאר וכסות בטענת קי"ל לית מאן דימחה בידיה בהיותו מוחזק איזה דרך יכשר. זהו מה שעלתה מצודתי לפי מיעוט שכלי וקוצר השגתי לפי רוב האהבה חקוקה בששר ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה י"מ וימ"ן ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר. פי המדבר אי"ש צעיר י"ש נא"ה דור"ש הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו סימן י"ז שאלה יבמה שזה ט' שנים שמת בעלה ונשארה זקוקה ליבם קטן עד עתה שנעשה ן' י"ג שנה ורוצה ליבם את יבמתה והיא גדולה בשנים בערך כ"ד שנה והותר והיא תובעת שיחלוץ הן מסיבה שהיבם קטן והיא גדולה. והן מסיבה שאם היבם נשתגעה ואינה יכולה לדור עם חמותה. ולסיבת היותו קטן היבם אי אפשר שיקח לה מדור לעצמה. וזה שנים חלוקים בזה וז"ז קרוב לב' חו' עמדו היבם והיבמה לפני ג' אנשים או ד' אנשים ובקשו מהיבם שיחלוץ ולא רצה וכשומעה היבמה שהיבם נתן כתף סוררת ולא רצה לחלוץ רקקה בפניו לעיני הג' אנשים שהיו מזומנים שם כמו ב"ד שבאותה העיר והלכה לה. ועתה לשאו'ל הגיעו אם נפסלה מליבם ע"י רקיקה זאת אם לאו כיון שהיא לבדה כיוונה לפסול את עצמה ולא היבם יען שרצונו ליבם ושכמ"ה: תשובה אל אלד'ים הוא יודע ועד בשחק נאמן כי אין דעתי פנוי מקורות הזמן כי רבו טרדותי שגבו תלאותי מעול הצבור והיחיד עלו על צוארי הכשיל כחי. לא יתנוני השב רוחי. ואולם להפיק רצון השואל וגם לרבות משום עשה דכבוד תורה נהר'א נהר'א מני"ר הרב הגדול מבצר עז ומגדול מוה"ר ראשון לציון. יושב בסדר עליון. מר מחותני אחד המאי'ר לארץ ולדרים. וישת לו הדרי'ם. נר"ו הוא בקש ממני אחוה דעי. הגם כי מכיר אני את מקומי איני מאנשיה. כל שהיא תפארת לעושיה. דחקתי ונכנסתי ללקט באמרים. מפי סופרים ומפי ספרים. וזה החלי. וה' אלד'ים יעזור לי: ואען ואומר איתא במס' יבמות דק"ב ע"ב אמר'י אמר רב יבמה שהגדילה בין האחין מותרת לינשא לא' מן האחין ואין חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהם טעמא דלא חזינן הא חזינן חיישינן. והא תניא בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה. היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחת. הכי קאמר אע"ג דחזינן אין חוששין שמא כיוונו שניהם. ואיכא דאמרי טעמא דלא חזינן הא חזינן חוששין ודקתני דבעי כונה ה"מ לאישתרויי לעלמא אבל לאחיו מיפסלה עכ"ל הש"ס באופן דהחי' שיש בין תירוץ א' לשני הוא דלתירוצא קמא בעינן שיתכוונו שניהם אלא שאין חוששין שמא כיוונו. ואיכא דאמרי ס"ל דאין צריך כו' שניהם אלא להתירה לעלמא אבל לאחין אפי' לא נתכוונו שניהם אלא שכיון או הוא או היא נפסלה לאחין. והרי"ף בהלכות נקט תי' הב' וכאיכא דאמרי דאפי' לא נתכוונו שניהם נפסלה לאחין. ודקדק בלשונו הטהור וכתב הא חזינן חיישינן שמא. כיוונה. וכ' הגאון מוהר"ן שפירא בחי' אנשי שם אשר סביב הרי"ף ז"ל וז"ל ודקדק לכתוב שהיא לבדה כיוונה לשם חליצה וע"ז מקשה אע"ג דתניא וכו' דצריך שיתכונו שניהם. ומתרץ דלפוטרה להתירה לעלמא צריך שיכוונו שניהם. אבל לפוסלה להאחין אפילו בכו' אחד מהם סגי ובתוס' תירצו בשמעתין בענין אחר בין שריותא לעלמא ובין לפוסלה להאחין עכ"ל. הראת לד' הרי"ף ז"ל דלפוסלה לאחין אם היא לבדה נתכוונה לחליצה סגי ולא צריך שיתכוונו שניהם אלא להתירה לעלמא. וכתב הרב הנמק"י שם בשם הרמב"ן ז"ל ומסתברא דזה דוקא בחליצה דלאו אורח ארעא בהכי [הכוונה לחלוץ אשה מנעל איש] אבל רקיקה דלא אפשר בלא"ה לא חיישינן לה למיפסלה בהכי [אם רקקה בפניו] דאי לא תימא הכי כל יבמה שגדלה בין. האחין תאסר להם דהא אי אפשר שלא רקקה בפניהם. ולקמן פסלי' אם רקק' בב"ד אלא מסתברא כדאמרן יע"ש: ועיקר תכלית כונתו להודיענו דמדינא צריך שיכוונו שניהם ואי לא לא מיפסלה אלא מפני מראית העין פסלינן להו מדרבנן דוקא בחליצה שלא בב"ד אבל ברקיקה שלא בב"ד לא מהניא לפוסלה מן האחין והרמז"ל נמשך אחר דעת הרי"ף ז"ל ופסק בה' יבום פ"ד ה' כ"ח יבמה שגדלה בין האחין ה"ז מותרת להתייבם ואין חוששין שמא חלצה לא' מהן בינו לבינה אבל אם ראינוה שחלצה נעלו של אחד מהן נפסלה לאחין שמא נתכוונו לחליצה וצריכה חליצה כשרה להתירה לזר עכ"ל ומדנקט בלשונו הטהור שמא נתכוונה לחלוצה הורה לדעת שנמשך אחר דעת הרי"ף ז"ל וכ' הר' המגיד ז"ל בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וז"ל וכתבו המפ' שמה שנזכר למעלה רקקה בלבד נפסלה לאחין אינו אלא בשרקקה בב"ד אבל רקיקה בינו לבינה או בפני שנים אינה פוסלת דאל"כ אי אפשר בפני אחד מהן עכ"ל יע"ש. ודין זה דרקקה בפני ב"ד ולא חלצה ולא קראה פסקו הרמב"ם שם באותו פרק הי"ד וכ' דנפסלה ברקיק' בלבד מן התורה. והה"מ הק' עליו שהיא מדרבנן יע"ש: גם הטור באה"ע סי' קס"ט נמשך אחר דברי הרי"ף ז"ל וז"ל צריך שיכוונו שניהם היבם והיבמה שתהא