שמחה לאיש קטו

וכי תאמר בלבבך מה הועלנו בזה דהרי ה' פאת הנגב ז"ל הבין מדברי ה' תומת ישרים ז"ל דמן הדין חייב לקיימה אלא שהוא פטור משאר כסות וכו' הגם דלפקע"ד לא משמע הכי ממסקנא דמילתיה של ה' תומת ישרים שכתב וז"ל וכלל העולה שאם זה האיש אינו מסכים לקיים את אשתו זאת כהלכת כל גוברין יהודאין ובא להוציאה עליו לשלם סכי כתובתה ותוס' ונדוניא ככל הנשים הנפרעות מבעליהן בשלימות עכ"ל ע"ש: הרי להדיא דאסיק להלכה דסמא בידיה לגרשה וכן הבין כונתו הרב בני יעקב ז"ל שם יעי"ש. עכ"ז אף למה שהבין ה' פאת הנגב ז"ל בכונת הרב תומת ישרים ז"ל מ"מ אם ירצה לישא אשה אחרת ודאי דיוכל. ואם הלכה רופפת בידך תא ואחוי לך הסכמת הרב הגדול מוהר"א בן שאנג'י ז"ל על דברי הרב בני יעקב ז"ל בסי' ח' שנדון שלו כי העד העידו הרופאים שיש ארוכה ומרפא למחלתה שאינו חולי הנופל אלא חולי הרחם וכו' וכתב הרב מהר"א ן' שאנג'י ז"ל וז"ל ולענין הדין פי כפיו כי האיש הלזה בנדון שלפנינו אינו יכול לגרש את אשתו ולא לישא אשה אחרת עליה כל עוד שלא יפרע לה כתובתה ותוס' משלם עכ"ל יעש"ב. ובאמת כל רואה דבריו אלו יתמ'ה היכי כתב פי כפיו וכו' והאמת שלא העלה הרב בני יעקב ז"ל כן אלא הכי אסיק למילתיה וז"ל באופן דמכל אילין טעמי ראובן זה אינו יכול לגרש' אם לא תתרצה להתגרש ואם שניהם מוסכמים חייב ליתן לה כתובתה עד תשלום פרוטה אחרונה עכ"ל יעי"ש. והיכי כתב שהוא מסכים לדבריו והעלה להפך שאם יתן לה כתובתה יוכל לגרשה או לישא אשה אחרת עליה: ובהיותי נבוך בדברי הרב מהר"א ן' שאנג'י ז"ל הללו ולא מצאתי מענה האיר ה' את עיני וחזיתיה להרב בארות המים ז"ל שם בסימן א' דדקדק כן בדברי הרב מהר"א ן' שאנג'י ז"ל ועלה מן הישוב דמ"ש כל עוד שלא יפרע לה סכי כתובתה קאי אמאי דסליק מיניה. וכך הם פי' דבריו ז"ל ולענין הדין פי כפיו כי האיש הלזה בנדון שלפנינו אינו יכול לגרש את אשתו ע"כ הגיעה הסכמתו על דברי הרב בני יעקב ז"ל והוסיף נופך משלו ואמר ולא לישא אשה אחרת כל עוד שלא יפרע לה סכי כתו' וכו' דבזה אפשר דיודה גם הרב בני יעקב ז"ל דאם משלם לה כתובתה דיכול לישא אשה אחרת עליה כהסכמת הרב מהר"א ן' שאנג"י ז"ל עכ"ל. והאמת דלא זכיתי להבין ד"ק דאם ישא אשה אחרת מהיכא תיתי ליתן לה כתו' וכי בשביל שנושא אשה אחרת יתחייב לשלם לה סכי כתובתה מלבד כל מזונותיה וכסותה המוטל עליו זו לא מצינו ואיך יוצדק לומר כן בכו' הרב מהר"א ן' שאנג'י ז"ל. אם לא שבהכרח לפרש כונתו באופן זה דאם ירצה לישא אשה אחרת הרשות בידו ואם היא לא תסכים לקבל צרתה בצדה ותסכים להתגרש חייב ליתן לה כתו' משלם. הגם שהוא דוחק גדול לפרש כן בדברי הרב מהר"א ן' שאנג"י ז"ל וגם בדברי הרב בארות המים ז"ל אין משמע כן מדבריו רק שאם ירצה לישא אשה אחרת חייב לשלם לה כתובתה ולא ידענא מאי קאמר מר ז"ל. וכשאני לעצמי אמרתי בעניותי לפרש כונת הרב מהר"א ן' שאנג"י ז"ל דכונתו ז"ל למ"ש במתני' דאם ראה הבעל שהחולי ארוך וכו' ופירשנו לעיל דלדעת הרמב"ם ז"ל יוכל לישא אשה אחרת וליתן לה כתובתה משלם שאם תתרצה תתגרש ואם לא תתרצה להתגרש תתרפא מכתובתה כנז"ל והכי פי' דבריו ולענין הדין פי כפיו שאינו יכול לגרשה וכסברת ה' בני יעקב ז"ל וגם לא יוכל לישא אשה אחרת כל עוד שלא יפרע לה כתובתה משלם ויניח הבחירה בידה אם תרצה תתגרש ואם לא תרצה תתרפא מכתובתה כי מפורש יוצא בדברי השואל בנדון הרב בני יעקב גם בנדון הרב בארות המים שכבר נלאה הבעל להוציא הוצאות אולי תעלה ארוכה ומרפא למחלתה ואמטו"ל כתב הרב מהר"א ן' שאנג'י ז"ל דיוכל לישא אשה אחרת רק אם ישלם לה כתובתה משלם ואחריו נגרר הרב בארות המים ז"ל בנדון דידיה הגם שלא העלו על דל שפתותיהם טעמא דהחולי ארוך הנז"ל עכ"פ יבואו דברי הרב מהר"א בן שאנג'י ז"ל יותר מרווחים בפירושם לפקע"ד והבוחר יבחר. אמנם עיני ראו להרב השואל מאת הר' בני יעקב ז"ל דאסיק בהכי וז"ל ובודאי שאינו רשאי לישא אשה אחרת עליה כ"ז שאינו פורע לה כתובתה ומגרשה עכ"ל. ולדברי השואל הללו לא נטפל הרב בני יעקב ז"ל להשיב עפ"ד אם יוכל לישא אשה אחרת הגם שזו היתה שאלת השואל אם יוכל לגרשה ולתת לה הנמצא בידו והשאר ישאר חוב עליו ואם לא תרצה לקבל את גיטה רוצה לישא אשה אחרת לקיים מצות פו"ר ולפטור עצמו משאר כסות ועונה עוד כ"ז שלא תרצה לקבל גיטה והרב בני יעקב ז"ל לא השיב על זה כלל אבל הרב מהר"א ן' שאנג"י ז"ל השיב על כל דברי הרב השואל ולענין שלא יוכל לגרשה בע"כ הסכים כוותיה דהרב בני יעקב ז"ל והוסיף נופך לפרש דבריו דאם ירצה לישא אשה אחרת עליה לא יוכל לומר לה שתקח הנמצא בידו דוקא רק צריך שיהיה כל סכי כתובתה מוכנים בידו בכדי שתקבל גיטה אם תרצה להתגרש יען שאין בידה למונעו מלישא אשה אחרת עליה כי אם בזאת שתוכל לדחוק אותו לאמר לו איני מניחך לישא אשה אחרת עד שתשלים לי כתובתי ותגרשני ובזה האמת אתה לדעת הרב מהר"א ן' שאנג"י ז"ל והיינו כפי פירושו של הרב בארות המים ז"ל שפירש בדבריו. נקוט מהא לנ"ד הנה למדנו להועיל דיוכל לישא אשה אחרת עליה אם תסכים ואם תתבע כל סכי כתובתה ויגרשנה חייב השואל דנ"ד ליתן לה כל סכי כתובתה משלם עספ"א ואינו חייב להמתין לה עד שתתרפא הגם דידע ומחיל ואינו יכול לעכב מלגרשה בטענה שהוא יפרנס ויזון לשתיהן אלא אם מוסכמת היא להתגרש ותובעת כתובתה חייב לשלם לה כתובתה עספ"א ועי' לה' בית יאודה עיאש ז"ל בתשובות אה"ע סי' ה' יעש"ב. ומה מאד אני תמיה על הרב בני אברהם סי' ח' שהביא משמו של הרב בני יעקב ז"ל דאסר שלא לישא אחרת עליה ואחד הרואה בכל דברי הרב בנ"י ז"ל דלא נגע ולא פגע בדי, לישא אשה אחרת עליה כלל: באופן דמכל מה שכתבתי הוי סיוע והדר עזר לדברי הרב הפוסק אביר יעקב יצ"ו שיפה כיוון יפה דן להלכה ולמעשה למסתור ולמחסה הגם שלא היה צריך כי בכל מה שכתב והאריך הרחיב למעניתו הלכה כמותו ואנא נפשאי כתבתי מה להעדפה בעין יפה וחזה הוית לרב חביבא הרב הפוסק הנז' יצ"ו כי לעומת המסגרת חתר במחתרת והרבה סניפים עוד לאלומי מלתא הביא מ"ש הרב כרם שלמה ז"ל בסי' ט"ו בתשו' אה"ע דכתב דשבועה זו של הכתובה לא הויא לתועלת חבירו דלא חשיב הנאה לאיש במה שרצתה לינשא דאיתתא בכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו וכו' וכנגדו הרב צל הכסף בח"א סי' ה' האריך הרחיב עד שהפליג לומר דס' זו של הרב כרם שלמה ז"ל היא יחידאה וליכא למיסמך עלה יעש"ב. ואנא