שמחה לאיש קיד

לזה כבר תרגמה הרב מוהריב"ל ז"ל בח"ב סי' כ"ב דמ"ש הרמב"ם ז"ל דאינו ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ היינו לגרשה בהא כ' הרמז"ל דאינו ראוי לעשות כן אבל לישא אשה אחרת עליה אם היא אינה רוצה להתגרש בזה לא כתב דאין ראוי לעשות ובפרט דבנ"ד אחרי ראותינו להר' בית שמואל ז"ל שכתב דאפי' בזה"ז דאיכא חרגמ"ה ואפי' בזווג ראשון יוכל לומר לה הרי כתובתיך וכו' פשיטא דכ"ש באיסור שבועה שאדם מתחייב דכבר מילתינו אמורה לעיל דאיסור שבו' יוכל לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי. וראיתי במיעוט קט שכלי שבהכרח לומר בעד הר"מ ז"ל במ"ש ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ הוא דוקא בגירושין שירצה וכמ"ש הרב מהריב"ל ז"ל אבל לישא אשה אחרת לא אמר הכי הר"מ ז"ל שהרי בפ' יו"ד מה' גירושין הכ"ג פסק הר"ם ז"ל במי שנשתטית אשתו שאינו חייב לרפאתה ומאכילה ומשקה משלה וכו' ולא כתב דאין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ כמ"ש גבי חולה אם לא דצ"ל בהכרח דבשוטה אינו יכול לגרשה בלא"ה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר ואמטו"ל לא כתב שאינו משורת דרך ארץ אעפ"י שנושא אשה אחרת שכן כתב בפי' ונושא אשה אחרת וכו' משא"כ גבי חולה דאם היא רוצה להתגרש יכול לגרשה אלא שהיא אינה רוצה להתגרש וכיון שהיא חולה חולי ארוך שיאמר הרי כתובתיך ורפאי את עצמך בזה נאמר אינו משורת דרך ארץ אבל אם אינו אומר לה טלי כתובתיך וכו' אלא שנושא אשה אחרת לשמשו ולעשות צורכי ביתו ולקיים מצותו כשהאשה ראשונה אינה ראויה פשיטא דבזה לא כתב הרמב"ם דאינו משורת ד"א. והכי חזיתיה להגאון החבי"פ ז"ל בס' נשמת כל חי ח"ב סי' ה' שהרב מר בריה יצ"ו הביא משם חכם אחד שדקדק בדברי הר"מ ז"ל אמאי לא כתב גבי שועה דאין ראוי לעשות כן מפני ד"א והוא נר"ו תירץ לפי דרכו יע"ש. ולדידי הוא התי' האמיתי יעש"ב: וגדולה מזו מצאתי ראיתי להגאון הרב חק"ל ז"ל בח"ג ליו"ד סי' פ"ז דצ"ג ע"ג שהביא משם הרב מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' כ"ב הנז' שלמד מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שאין ראוי לעשות כן משורת דרך ארץ דהוא דוקא לגרשה אבל יכול לישא אשה אחרת וכו' והק' הרב חק"ל ז"ל דא"כ איך תנן בפרק הבע"י נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא היל"ל שישא אשה אחרת וכו' ותי' כי מה שהתירו לגרש הוא משום דכיון דאגידא ביה לא יהבין ליה אחריתי ודברי הרמב"ם ז"ל שכ' בחליה י"ל דקאי בקיום פ"ו או שראויה לתשמיש ולילד אף בחליה אבל היכא דאינה ראויה לביאה וגם אם לא קיים מצות פ"ו מהי תיתי שלא יוכל גם לגרש ומ"מ אחר שמהריב"ל גילה דעתו כל כי האי גוונא שיצא ולא יגרש מי יתיר לגרש עכ"ל יעי"ש: באופן דלדעת הרב חק"ל ז"ל לולא שמהריב"ל ז"ל גילה דעתו דלא יוכל לגרש רק שישא אשה אחרת היה הוא שר המסכי"ם להתירו לגרשה אי משום דאינה ראויה לביאה אי משום פ"ו ודון מינה לנדון דידן דכולהו איתנהו ביה הן שאינה ראויה לביאה וכמש"ל דחייש שמא מקלקלה ליה והן שלא קיים מצות פו"ר פשיטא דיוכל לישא אשה אחרת באין מעצור כיון שהחולי ארוך וכבר נלאה הבעל להוציא ברופאים וברפואות זה כמו ה' שנים ולא עלתה ארוכה ומרפא למחלתה ומה לנו עם הרופאים אם יאמרו לה שתתרפא או לא האם שמו לה גבול לחדש או לב' חו' בכדי שנגזור עליו שימתין הלא אפשר שתתרפא אחר שנים רבות ומי יחייב להבעל שיהיה יושב ובטל והרהורי עבירה קשים רח"ל הא ודאי פשיטא דיוכל לטעון אדעתא דהכי לא נשבעתי ומתירים לו לישא אשה אחרת: והנה בעתה הבה נא אב"א להסוג הד' אשר נסתפק הרב הפוסק אביר יעקב יצ"ו אם נאמר בכה"ג דנ"ד ידע ומחיל וכו' יען זה ה' שנים שהוא סובל וכו' וע"ז האריך למעניתו פלפל בחכמה ואסף וקבץ כל הסברות לא הניח פינה וזוית ללקט אורות להבין ולהורות הלכה לדורות קבועה במסמרות ומה אוסיף עוד לדבר אנא עני ב"א אשר דעתי בל עמי מרוב טרדותי עול הצבור והיחיד כל היום מבקר עד ערב וגם בלילה לא יתנוני השב רוחי זה נכנס וזה יוצא. ואולם אנא דאמרי לפקע"ד בנדון כזה לא יוצדק שיאמר על ראובן בעל האשה הנצבת דנ"ד ידע ומחיל כלל הס כי לא להזכיר והוא דכפי השאלה המוצגת לפנינו עינינו הרואות כי מעולם לא אמרו הרופאים נואש ואדרבא כל בתר איפכא הרופאים והנשים החכמות היו אומרים כי בנקל תתרפא ונמצא כי בכל פעם אשר השיגה וטהרה ממקור דמיה וספרה לה שבעה נקיים כדי ליטהר לבעלה אחר כי שופעת חדשים שנים רבים שלשה והיו עושים לה מינים ממינים שונים מרפואות עפ"י רופאים מומחים ובקיאים באופן כי בכל עונה היה חושב בדעתו שכבר נתרפאה ואדעתא דהכי בא עליה זה היה דרכו כל אלו השנים שעברו היה עוסק ברפואות וכל עונה היה בחשבו שכבר השיג מבוקשו ואיך יוצדק לו' על כיוצא בזה ידע ומחיל מהיכא תיתי שימחול כל עוד וזמן ששום אחד מהרופאים לא אבדה התקוה והתוחלת לרפאתה על נקלה הא ודאי בכה"ג דנ"ד חלילה חלילה לומר ידע ומחל וסבר וקביל ואם הר' בארות המים ז"ל אמרה בחולי הנכפה רח"ל כי ידוע חולי הנכפה הוא מום גדול שלא כל אדם אחד מאלף אשר יתרפא ועכ"ז כתב הרב ז"ל דאף ששההו עמה זמן רב ליכא למימר ביה דידע ומחיל יען היה מצפה שמא ימצאו לה מזור למחלתה וכו' כ"ש בנ"ד שכל הרופאים היו אומרי' שהיא קרובה להתרפאות וסמך על דבריהם ובא עליה ופשיטא שאם היה יודע מפי רופא א' שלא תעלה לה ארוכה היה צווח ביום הראשון כמו שהוא צווח ועומד היום דאדעתא דהכי לא נשבע ומי הוא זה שיאמר בכגו"ד ידע ומחיל: זאת ועוד איכא טעמא רבא בנ"ד לפי מה שראתה עיני להרב תומת ישרים סי' קל"ט בסוף התשו' דאסיק להלכה וגם שהביא תשו' חזה התנופה וכו' וכו' וכתב וז"ל ואילו לנ"ד דל מהכא שזה קרוב שהה עמה הא אמרי' דכמומים שבגלוי דמי ובודאי ידע ונתרצה ונתפייס וע"מ כן כנסה ודבר ברור הוא מעתה שאין לומר בזה שאם תמאן לקבל גט ימנע ממנה שאר כסות ועונה ואף שאפשר לפוטרה מעונה וכו' אבל בשאר כסות אין לו להפטר כל זמן שאינו נותן לה את שלה שאין לנו לומר בה וכו' ואף כי אנחנו בעניותינו וסמכנו על דברי קצת מרבוואתא לומר דבכה"ג לא תקין רגמ"ה ולא נוכל לכופו מ"מ וכו' תרתי לא עבדינן אלא אם דעתו להוציאה יתן לה את שלה וביני ביני יפרנסנה בכבוד וכו' יעי"ש: נקוט מהא דאפי' במום שהיה לה מקודם נשואיה וחזקתו שידע ונתפייס דכמומים שבגלוי דמי ועכ"ז לא אמרינן דידע ומחיל אלא לענין שישלם לה כתו' עספ"א לא שיהיה שרוי בלא אשה שרוי בלא טובה עד יום מותה ח"ו חלילה! וכן בקדש חזיתיה להרב פאת נגב ז"ל בתשו' אה"ע סי' ט"ז דדקדק כן מדברי הר' תומת ישרים ז"ל הנז"ל דלא פליג על הרא"ם ז"ל וכל שהוא מוכן לשלם לה כתובתה פטור משאר כסות וכו' יעש"ב: