שמחה לאיש קיא

איש כופין אותו להוציא יען אינו שדה של אשה אמטו"ל כפינן ליה להוציא דלא מצי"ל לה מזלה גרם ונסתחפה שדה שלה כי אין האיש שדה שלה אבל באשה שהיא שדה של בעל לא כפינן לה שתתגרש דאמרי' לה מזלו גרם ונסתחפה שדהו. הא ודאי בורכא היא דזה לא נאמר אלא בנסמא עינו אחת או נקטמה ידו אחת אבל בנסמא ב' עיניו דסומא חשוב כמת הו"ל כאלו עבר ובטל מן העולם כמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו כנז"ל וכ"כ ריא"ז בשה"ג בפ' המדיר בשם הטור וכ"כ בס' נאמן שמואל בסי' ס"ו ואף ששם היו ב' טענות מ"מ כבר פי' דבריו דמטעם זה לחוד כופין אותו להוציא. וא"כ נמצאת למד דקו' זה של הרא"ש ז"ל דאם באיש כופין להוציא כ"ש באשה הוי ק"ו שאין לו פרכה וא"כ דברי המבי"ט ז"ל צל"ע. וס' רש"ל ז"ל כבר תרגמה ה' פ"מ ז"ל דהוא דוקא לגבי חרגמ"ה ולא לגבי שבו' וכאמו"ל וא"כ גם בנפל לה המום אחר הנשואין איכא אומדנא למימר אדעתא דהכי לא נשבעתי וכמ"ש כל הפוס' ז"ל: אתאן לענף החמישי והיא קושית הגאון חכם צבי וה' ב"ח ז"ל על ההיא תשו' הרא"ש דכלל ל"ד בהמירה אחות המשודכת דפסק דאף שנשבע החתן שלא לישא אשה אחרת דפטור החתן מחמת אומדנא דע"ד לפגום משפחתו לא שדיך וכו' יעי"ש וכן בההיא דנתקלקלו חובותיו ופסקה מרן בש"ע באה"ע סי' ן' וביו"ד סי' רל"ב ס"ק י"ז וסי' ר"ח ס"ק מ"ג יע"ש. והקשו עליו ממ"ש התוס' בפ' הגוזל ד' ק"י אמ"ש בגמ' אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה וכו' והק' בתוס' דגם בלוקח פרה מחבירו ונטרפה נימא דאדעתא דהכי לא קנאה ותי' דיש לחלק במוכר ולוקח שתלוי בדעת שניהם ואמטו"ל לא אזלינן בתר אומדנא ואומדנא דלוקח לא מהני דלאו בדידיה לחוד תליא אלא גם בדעת המוכר אבל ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין בדידה לחוד תליא מילתא דהבעל לא קפיד במה שיארע אחר מותו וכו' יעש"ב. וע"ז תמהו הגאונים ז"ל הנז' דהיכי פטרו הרא"ש ז"ל להחתן מטעם אומדנא מאחר דלאו בדידיה לחוד תלייא מילתא דהאיכא נמי דעת שכנגדו האשה המשודכת כמ"ש התוס' ז"ל דהיכא דתלוי בדעת שניהם לא אזלי' בתר אומדן דעת דחד מינייהו. וע"ז יצא לישע הרב הפוסק אביר יעקב יצ"ו דל"ק ולא מידי מאחר דכבר תירצו בגמ' לקו' יבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאיתתא בכל דהו ניחא כדר"ל טב למיתב טן דו וכו' וא"כ גם בהמירה אחות המשודכת ליכא דעת דידה מאחר דאיתתא בכל דהו ניחא לה וכו'. ושוב כתב דכו' הגמ' דאמרו איתתא בכ"ד ניח"ל כדר"ל וכו' הכונה דהיא ניחא לה שאחר שימות בעלה ותפול לפני היבם אף שהוא מוכה שחין אפי"ה ניח"ל להיות בצוותא עמו דטב למיתב טן דו וכו' וא"כ אם זו כו' הגמ' לא מיתרצה הקו' של הגאון חכם צבי וה' ב"ח ז"ל שהרי אם היו מתנים עמה שאם ימות בעלה ותפול לפני מוכה שחין היתה מסכמת והיתה מכנסת עצמה בספק זה משום טב למיתב טן דו. משא"כ בהמירה אחות המשודכת שאם היו מתנים עמה שאם תמיר אחותה שיגרשנה בעלה ודאי שלא היתה מסכמת שהרי ליכא טן דו מאחר שיגרשנה בעלה וא"כ קו' הגאונים הנז' בתקפה עומדת כיון דאיכא גם דעת המשודכת כנגדו היכי אזלי' בתר אומדנא דידיה וכו'. ואח"כ חזר בו הרב הפו' יצ"ו הנז' מפי' זה בכונת הגמ' ונסתייע מדברי רש"י ז"ל שם ומהתוס' בפ' הגוזל ובפ' נערה וכו' באופן שסיים בדבריו וז"ל וא"כ דל מהכא פי' זה והדרא קו' לדוכתא דמה ראו על ככה להק' להרא"ש ז"ל וכו' אתד"ק ינ"ו: ואנא דאמרי לדבר הזה יסלח ופירושו שפי' בגמ' הוא אמיתי ונשארה קו' ה' חכם צבי והב"ח בתקפה. וכמו שהכריח כן ה' מהרד"ך ז"ל בבית ט' ס"ק י"א מדברי רש"י ז"ל הללו דס"ל דמ"ש בגמ' איתתא בכ"ד ניח"ל היינו שמכנסת עצמה לינשא לזה האיש שהוא שלם עכשיו אפי' שתפול לפני מוכה שחין שהוא טן דו שיש לה צוואתא דבעל אף שהוא מוכה שחין שיש בעל כל דהו יעש"ב שהאריך הרחיב הדברים ויחזקהו במסמרים. ושוב הביא דברי מהר"ם והכריח דהכי ס"ל פי' הגמ' וכו' יעש"ב. ועם שיש לסתור פי' זה דאיך אפשר לסבול פי' זה דמ"ש בגמ' אנן סהדי דמינח ניח"ל משו' טן דו היינו שרוצה להיות בצוותא עם בעלה המוכה שחין כשתפול לפניו משום טן דו הלא כיון שהוא מוכה שחין אין מניחין אותה להיות אצלו אפי' אם תרצה היא מפני שממיקתו וא"כ ליכא לא טן דו ולא כל דהו. כבר כ' זה ה' מהרש"ך ז"ל שם והאריך הרחיב ואסיק דהאמת הוא כפי' הא' שפי' דכל דהו הוא אפי' שתפול לפני מוכה שחין שיהיה שמה שיש לה בעל וכו' יעי"ש: ועין רואה לה' בני אברהם ח' אה"ע סי' ך' ד' מ"ח ע"ב שכ' וז"ל ואף שרש"י ז"ל בסוגיין על מאי דאמרי' אתם לענין מוכה שחין אנן סהדי וכו' כתב רש"י ז"ל וז"ל דמינח ניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו עכ"ל. אשר נר' לכאו' דכונתו לומר דמשום חיבת בעלה השלם מכנסת עצמה בספק אף דלא ניחא לה בטן דו דמוכה שחין כלל. הא ליתא אלא כו' רש"י ז"ל לומר דבהצטרפות שניהם דהיינו חיבת בעלה השלם וגם טן דו דמוכה שחין (לבד בלתי חיבת) שמכנסת עצמה בספק ולעולם דהא בלא הא לא סגייא דבטן דו דמוכה שחין לבד בלתי חיבת בעלה השלם לא ניח"ל כלל. וגם אי ליכא טן דו כלל אף דאיכא חיבת בעלה השלם אינה מכנסת עצמה בספק אלא כיון דאיכא תרתי חיבת בעלה השלם וגם דכבר איכא טן דו דמוכה שחין בהצטרפות שניהם הוא דמכנסת עצמה בספק זו היא כונת רש"י ז"ל וכמו שיראה המעיין עכ"ל: הראת לדע' דגם ה'בני אברהם ז"ל מסכי'ם ומערי'ב לדברי מהרד"ך ז"ל וכ' דזהו דעת מהר"ם וה' האגודה וה' תרומת הדשן סי' רל"ז יעש"ב. וא"כ קו' ה' חכם צבי והב"ח ז"ל בתקפה עומדת אבל האמת יסוד בנין נלע"ד המעט הוא דליכא שום קושי' דדינא דאומדנ' צריך לשקול בפלס האומדנו' דהרי איכא אומדנ' דאף דאיכא דעת שכנגדו אזלינן בתר אומדנא וכגון אומדנא דר"ש ן' מנסיא וכן ההיא דמברחת וכן ההיא דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי וכן שלא כתב אלא ע"מ לכונסה וכאשר עיני הקורא תחזנה מישרים בתשובות הרא"ש כלל ע"ח האריך הרחיב בדיני האומדנו' ובכולהו איכא דעת אחרת כנגדו ואפי"ה אזלי' בתר אומדנא. וכ"כ מהראנ"ח ז"ל ח"א בחי' למס' כתו' ד' מ"ז וז"ל. מ"מ ההיא דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי הדבר תלוי בדעת הלוקח ג"כ ואפי"ה אמרינן שהמכר בטל אל"ו הי"ט משום דאין דעתו כלל להכניס עצמו בספק וכל, היכא דאין מכניס עצמו בספק אפילו תלוי בדעת שכנגדו נמי אמדינן דעתיה דיליה לבד והיכא דהיה נכנס בספק אם הדבר תלוי בו לבדו דומיא דיבמה אמדינן דעתה ואם הדבר תלוי בדעת שכנגדו גם כן דומיא דלוקח פרה לא אמדינן דעתיה עכ"ל. וכ"כ ה' מש"ל בפ"ו מה' זכיה משם ה' פ"מ יע"ש וכ"כ הרב בני אברהם בסי' הנז' יע"ש וכמו שכ' כן הר' הפוסק, אביר יעקב יצ"ו ומייתי לה משמיה של ה' נ"ב יו"ד סי' ס"ט דון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין לנ"ד כאשר כבר מילתינו אמורה הוי מום גדול דאיכא למיחש