שמחה לאיש קי

יערוך נדון שלו ללמד במכ"ש ממ"ש הרמב"ם ומהרש"ך וכו' דהרי מוכח מדבריו לעיל דנדון דידיה היה באשה שנולדה לה המום אחר הנשואין דכשנשאה לא היה בה שום מום שהרי הוקשה לו לעיל ממ"ש המבי"ט ז"ל בח"ג סי' נ"א שכ' דהיכא שבא המום אחר הנשואין לא נתבטלה השבו' דנסתחפה שדהו וכו' וע"ז תריץ יטי'ב דס' ה' המבי"ט ז"ל יחידאה וכו' מדבריו אלו מורה להדייא דהוא ז"ל מיירי דהמום נולד לה אחר הנשואין וא"כ מה דמות יערוך מכל הני רבוואתא שהביא ז"ל ומינה יליף לנ"ד במכ"ש כאילו הנדונות שוים הרי מ"ש הרמז"ל בסו' ה' אישות מיירי באשה שאין לה וסת קבוע לנדתה ואפ' דמקלקלה ליה בשעת תשמיש שאינה מרגשת בעצמה שתרד דם נדתה וכו' ואין לו דמיון לנ"ד וגם ה' מהרש"ך ז"ל בח"ב סי' ס"ג מיירי שהאשה לא היה לה וסת כלל וכ' דדמי לנדרי אונסין וכו' יעי"ש גם ה' עדות ביהוסף ז"ל מיירי שאין לה וסת כלל גם לרבות כי סגר ה' בעד רחמה וכו' והביא תשו' ה' מהרש"ך ז"ל הנז' וממנה למד לנ"ד דמצי למימר אדעתא דהכי לא נשבעתי וה' חכם צבי ז"ל סי' מ"א נשאל שאלה עצמה של הר' עדוב"י ז"ל ויצא לידון דכיון דהמום היה בה קודם נשואין הוייא שבועה בטעות ואעפ"י שאח"ך נתרצה אינו מושבע בדבר דוגמא למאי דאמרו בקי' בכולן אעפ"י שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקו' וכו' יעי"ש גם הרב כרם שלמה ז"ל בסי' כ"ד כ' אחר שנתברר לו מפי החכם הפו' כמהרחב"י ז"ל שהנערה באמת היתה בת ט"ז שנה ופש גביה להתיר לו מטעם שלא היה לה וסת כלל וכנדון ה' מהרש"ך ז"ל יעי"ש. באופן שלא מצאתי ידי ורגלי להבין אמרי בינה מה דמות יערוך נדון שלו לכל מ"ש הרבנים הנז"ל ורב המרחק ביניהם. וגם ה' דב"מ ז"ל בחיו"ד סי' ק' מוכח מדבריו דמיירי שהיה המום קודם הנשואין וכל חיליה מתשו' מהרש"ך וה' מר אביו ז"ל יעי"ש: ואולם לפי חומר הנושא נלע"ד להליץ בעד ה' שער אשר ז"ל והוא דכל עיקר כונתו לאשמועינן דאשה כזאת דנדון דידי' שאין לה וסת קבוע הוי מום גדול והביא בתחי' מ"ש הרמז"ל בסוף ה' אישות דכתב כדברים האלה דאשה שאין לה וסת קבוע הוי מום גדול דילמא מקלקלה בשעת תשמיש. ועי' מה שהק' הרא"ש ז"ל על הרי"ף ז"ל בסו' פ"ק דמס' נידה יעי"ש דמוכח דכל עיקר הטעם הוא משום שמא מקלקלה ליה בשעת תשמיש וא"כ שפיר יליף ה' שער אשר ז"ל במכ"ש לנדון דידיה שאין לה טהרה רק פעם א' לג' או לששה חו' דודאי דהוא מום גדול. ומה שהביא ראיה מתשו' מהרש"ך ז"ל וכל הגאונים הנז"ל הגם שאין הנדון דומה לראיה הנה ה' מהרש"ך ז"ל גם הוא הביא ראיה לאשה שאין לה וסת מההיא דדורקטי והקשו עליו דמה דמות יערוך דאשה שאין לה וסת איכא למיחש דילמא מקלקלה ליה משא"כ בההיא דדורקטי שאין לה דמים וליכא למיחש לקלקול ועי' לה' כרם שלמה ז"ל בסי' כ"ד מה' שבועות בסו' התשו' שהק' כן למהרש"ך ז"ל והביא שגם ה' פ"מ בח"א סי' כ"ד נרגש מזה ועי"ש מה שתירץ: באופן דכל הראיות שהביא ה' שער אשר ז"ל דמות ראיה ולא ראיה ממשית וכל עיקר דינו אתא לאשמועינן דמאחר דמצינו דאשה שאין לה וסת הוי מום גדול מינה יליף במכ"ש לנ"ד. ואם כנים אנו בזה דכל חיליה של הרה"ג שער אשר להורות לנו דמום זה הוי מום גדול. וכבר לעיל מזה באות א' אשמועינן דגם במום הבא עליה לאחר הנשואין אמרי' דאדעתא דהכי לא נשבע וכי רבים הם לוחמים על ס' המבי"ט ז"ל ואסף כעמיר גורנה כל סברות הפוסקים דאזלי ומודו דגם במום הבא לה לאחר הנשואין אמרי' אדעתא דהכי לא נשבע יעי"ש: אמור מעתה אחרי הודיע ה' אלד'ים לנו את כל זאת דמום כזה שאין לה טהרה רק אחת לששה חדשים לילה א' דוקא וחוזרת ביום ורואה הא ודאי נימא בה אומדנא גדולה היא זאת ואדעתא דהכי לא נשבע ויכול לישא אשה אחרת אפי' בקו"ע לעבור על שבועתו ואף ה' מהראנ"ח ז"ל יודה בזה. ולפקע"ד אמינא דהך עדיפא מההיא דה' כהונת עולם ז"ל ואף אם תאמר אלי דלא עדיפא מ"מ הוייא דוגמתה דהתם הוייא פתחה סוגרת ומסוגרת ולא יכול לבא עליה והך דנ"ד כיון שאין לה וסת קבוע ועל הרוב היא שופעת ולילה א' היא בחזקת טהרה והבעל לא יכול לבא עליה כי חושש דמקלקלה ליה: וכן דברינו לא סתרי אהדדי לכל מה שהעליתי בפסקי' שקדמו כנז"ל שהחזקתי דברי ה' מהראנ"ח ז"ל דהאמת יסוד בנין. דדבריו נאמנו מאד. רק צריך לידע ולהתבונן כי האומדנא הוייא תקיפא ואלימתא באשר יוכל לעבור על השבו' אף בקו"ע ובהכי אפי' דפליגי מר"ן והרמז"ל היכא שנפלה יבמתו לפניו דאם יוכל ליבמה וכו'. ומעתה יצאנו י"ח הענף הג' דשפיר העלה הרב הפוסק אביר יעקב יצ"ו דיוכל לישא אשה אחרת ולעבור על השבו' אף בקו"ע: נלכה נא אל הענף הרביעי דהך דנ"ד נפל בה המום אחר הנשואין וה' המבי"ט ז"ל בח"ג סי' נ"א פסיק ותני דנסתחפה שדהו ומזלו גרם וכ"כ רש"ל ז"ל בתשו' סי' ס"ה. וכבר אסף וקבץ הר' הפו' אביר יעקב הי"ו להקת הפוסקי' הלוחמים על רש"ל וה' המבי"ט ז"ל וכאשר קבצם הרה"ג שער אשר בציוניו באות ג' יעש"ב. אך בזאת אני בעד לא אדע שכול דהנה נדונו של ה' המבי"ט ז"ל הוא שנסמית משני עיניה ואפי"ה פסיק ותני בסכינא חריפא דנסתחפה שדהו ומזלו גרם דלפי דבריו יפה כח האשה מכח האיש שהרי באיש אם נסמה בשתי עיניו פסק הטור משם אביו הרא"ש שכ' בשם הרמ"ה דכופין אותו להוציא וגם רבנן דפליגי עליה דרשב"ג מודים דכופין אותו להוציא. וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו בסוף פ' המדיר בשם יש מי שכתב יעי"ש. הגם כי בתשו' כלל מ"ב סי' ב' כתב להפך מ"מ בסיום דבריו כתוב וז"ל מיהו בפסקים כ' אח"כ בפ' המדיר להפך דכופין אותו להוציא יעי"ש מוכח דחזר בו הרא"ש ז"ל דהיכא דנסמה בשתי עיניו כופין אותו להוציא יען דהוי כעבר ובטל מן העולם וכן פסק מורם ז"ל באה"ע סי' קנ"ד ומרן ז"ל בס' בד"ה כ' שם בסי' קנ"ד דמשמע מדברי הרמב"ם סו' הל' אישות דהכי ס"ל: אמור מעתה דהק"ו שעשה הרא"ש ז"ל בההיא דנכפית דאם גבי האיש שאינו מוציא אלא לרצונו אמרי' דכופין אותו לגרשה כ"ש באשה שמתגרשת שלא לרצונה דודאי כופין אותה שתתגרש ואף דנשבע שלא ישא אחרת עליה מ"מ אם הרא"ש ז"ל עשה הק"ו הזה גבי חרגמ"ה כ"ש וכ"ש דאנן נמי דומה בדומה עבדינן הך ק"ו גבי שבו' וכאשר עיניך תחזנה מישרים לה' פ"מ ח"ב סי' קי"ז מה שחילק ידע בין חרגמ"ה ובין שבו' ואסיק בדעת רש"ל ז"ל דמ"ש דאמרי' דנסתחפה שדהו הוא דוקא גבי חרגמ"ה לא עשה כן גבי שבו' יע"ש. וא"כ מה יענה הרב המבי"ט ז"ל להקושי' של הרא"ש ז"ל הנז"ל: הגם כי ידעתי ביני מ"ש התוס' בריש מס' כתובות ובפ' המדיר דהאשה היא שדה של איש ואין איש שדה של אשה יעי"ש. וא"כ מצית אמרית דגבי