שמחה לאיש קט

דלא הוי נולד הך דנ"ד רק הוי מלתא דאנן סהדי דאילו היה יודע דאשתו יהיה לה מום זה פשי' דלא היה נשבע בשום אופן וקו' ה' מהרימ"ט לא זכיתי להבינה ועיניך תחזנה משרים לה' מח"א ז"ל בה' צדקה סוס"י ו' שנסתפק במי שנדר לתת צדקה לעני וקודם שהספיק ליתנה לו העשיר העני אם חייב עתה לקיים נדרו והניחו בספק. והרב חק"ל ז"ל שם בח"ג ליו"ד סי' ק"ד גם הוא ז"ל נשאל שאלה זאת ממש ולא זכר שכבר קדמו הרב מח"א ז"ל ושקיל וטרי ואסיק דלא נדר אלא אדעתא שהיה עני יעש"ב. ולא עלה על לב הצדיקים ז"ל דין דאין פותחי' בנולד ואין לך נולד גדול מזה. והרא"ש ז"ל בכלל ל"ב סי' ח' פסק באלמ' שקבצה ת"ר גרושי' לפדות בתה שהיתה שבויה ומצאה שנשתמדה דלא זכתה הבת אף לאחר שתתגייר ומן הראוי הוא להחזיר המעות לבעליהן היכא דאפשר יעש"ב והאי נמי הוי נולד ומינה למד הרב חק"ל שם דפליג הרא"ש ז"ל על מהר"מ רבו ואסיק דס' מהר"מ דס"ל דבנדרים לא אזלינן בתר אומדנא דלאח"ז הם דברי יחיד יעי"ש. ולכאו' ק' איך מצי אמר שהם דברי יחיד דהלא הכי קי"ל אין פותחין בנולד. אליו דיש חי' גדול בין נולד לאומדנא וכדכתיבנא. ועי' לתשו' המיוחסות בסי' רמ"ג שכתב דאע"ג דאין פותחין בנולד מ"מ פותחים בחרטה מחמת נולד יע"ש שכ"כ רבו ר' יונה ז"ל וכו' יע"ש. וה' תק"ל שה בסי' פ"ז ד' צ"ב ע"ד יצא לחלק באופן אחר ואחר המחי"ר לא זכיתי להבין דבריו ז"ל ואיכמ"ל ודו"ק ועי' לה' מהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ך' דמשמע להפך דאדרבא דטעמא דנולד הוי לטיבותא יעש"ב: ניהדר אנפין לענף הג' שה' מהראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ך' יצא לחלק דדוקא בשוא"ת נאמרה האומדנא ולא בקום עשה. וע"ז אסף וקבץ להקת הפוס' החולקים עליו וגם מ"ש ה' כהונת עולם בסי' ז"ן וגם שה' מהראנ"ח לא החליט מאמרו אלא כמסתפק אמרה למילתיה ובהכי אסיק דגם בקו"ע תאמר האמדנא הנז' בנ"ד וכמ"ש הרה"ג שער אשר ז"ל אתד"ק. וכשאני לעצמי אנא נפשאי כתבתי בס' בני בנימן וקרב אי"ש ח"א בקו' הראשון סי' א"ך הנה הבאתי מחלוקת הרמב"ם ומר"ן ז"ל במי שנשבע שלא ישא אשה אחרת ונפלה יבמתו לפניו דלד' הרמז"ל יכול ליבמה ולא הוי עובר על השבו' מטעם דאשה הקנו לו מן השמים והוב"ד בס' לב שמח ביו"ד סי' ב' תשו' הר"מ ז"ל בדמותה בצלמה יעי"ש. ולד' מרן ז"ל בתשו' אה"ע בה' יבום וחליצה סי' ד' פליג עליה וס"ל שאם יקח את יבמתו עבריינא יתקרי וכו' יעי"ש. ואני עני נשאתי ונתתי בדבריהם והעליתי דעיקר פלוגתייהו בהכי דלדעת הרמז"ל כיון דאינו אומדנא דאדעתא דהכי לא נשבע ויכול לישא אותה בקו"ע ולדעת מרן ז"ל דאף דאיכא אומדנא ברורה מ"מ לא שבקינן ליה לעבור על השבו' בקו"ע. גם בתשו' שהשבתי למע' הרב המופלא ארי שבחבורה הש"ם הטוב הי"ו והיא ל"ו נדפסה בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ג בתשובותיו שם ציינתי לה' צל הכסף ח"א סי' י"ג בד' ע"ב ע"א שגם הוא שר המסכים דלהתירו ליבם הוי קו"ע [הגם שלא הביא ס' מהראנ"ח ז"ל הנז' ולא ס' החולקים רק אמרה מדעתו יע"ש] באופן שהרבתי להביא עזר וסיוע לס' הרב מהראנ"ח ז"ל כמשי"ר הרואה מה שהארכתי בעניותי בתשו' הנז' שנדפסה בס' צל הכסף ח"ב הנז' וגם בס' פני יצחק הנד"מ בתשו' אה"ע סי' ט"ו ד' פ' ע"ג האריך למעניתו. וגם בפסק אחר שנשאלתי בעובדא דהוה בב"ד שלנו גם שם הארכתי ויסדתי יסוד חזק לס' ה' מהראנ"ח ז"ל ומשם בארה. והנה אמת נכון הדבר כי כמו צער בנפשי שהקיפוהו בחבילות של קושיות על ה' מהראנ"ח ז"ל. ה' פני משה נכדו בח"ב סי' קי"ז וגם ה' נשמת חיים ז"ל בתשו' אה"ע סי' ג' מההיא דב"ק ד' ק"י שהק' בגמ' חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין מטעם דאדעתא דהכי לא אקדשה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה דמוכח מסו' זאת דאפי' בקו"ע להתיר ליבמה לשוק ולחטאת שתצא לחולין בט' דאדעתא דהכי יעש"ב. וגם ה' שעות דרבנן בסי' ה' ד' י"א ע"ד הק' על דברי ה' מהראנ"ח ז"ל מסו' דפ' מי שמת דהתם איבע"ל הקדיש כל נכסיו וכו' דמוכח דאפי' בספק אומדנא עקר ליה להקדש יעש"ב. ועד אחרן הרה"ג שער אשר ז"ל תפס עליו דהוא עצמו תבר לגזיזיה והדר ביה והוא ממ"ש בסי' קנ"ט במי שקבל עליו נזירות אם יתיחד עם אשתו וכו' יעש"ב: ולפקע"ד המעט הוא אמינא דליכא שום קושיא על הרב מהראנ"ח ז"ל כלל והוא כי הרב מהראנ"ח ז"ל נשאל בראובן שיצא קול על אשתו שזינתה תחתיו ורוצה לגרשה והיא אינה רוצה להתגרש ורוצה לישא אשה אחרת עליה והוא מושבע שלא ישא אשה אחרת עליה. וע"ז השיב וז"ל אם זה הקול יש בו כדי לאסור מדינא הא ודאי כופין אותה לקבל גט ואם אינה רוצה מתירין לו לישא אשה אחרת דכל כה"ג לא נשבע ואין צריך לפנים כלל. אבל אם הקול אין בו כדי לאסור מן הדין והוא רוצה להחמיר על עצמו להאמין בקול לאו כל כמיניה וכו' יעש"ב. נקוט מהא דה' מהראנ"ח. ז"ל גם הוא אזיל בתר אומדנא שהרי קאמר דכופים אותה לקבל גט ואם אינה רוצה מתירין לו לישא אשה אחרת בקו"ע דכל כה"ג לא נשבע וכו' נמצא דהרב מהראנ"ח ז"ל כונתו שתהיה האומדנא אמתני ותקיפא דוקא בכדי שנאמר אדעתא דהכי לא נשבע. אבל אם האומדנא אינו כל כך אמתני ותקיפא כנדון דידיה שיצא קול שזינתה והקול אין בו כדי לאסור רק שהוא. רוצה להחמיר על עצמו בכי הא ס"ל לה' מהראנ"ח ז"ל דלא אזלינן בתר אומדנא כי הך לעבור על השבועה בקו"ע. ואחר שפי' שיחותיו ה' מהראנ"ח באר היטיב לא נשאר שום קושיא על ה' מהראנ"ח מכל מה שהקשו עליו כל הגאונים הנז"ל: ומעתה צריכים אנו לידע ולהבחין האומדנות איזה אומדנא היא אמתני ותקיפא ואיזה אומדנא אינה חזקה כ"כ וכדו חזיתיה לה' כהונת עולם ז"ל בתשו' סי' נ"א שנשאל באשה כי מחמת קושי הלידה ע"י הרופאים נסתם פתחה והיתה סוגרת ומסוגרת עד שלא יכול לבא עליה וכ' דבכה"ג אפי' ה' מוהראנ"ח ז"ל יודה יען הויא אומדנא גדו' וחזקה ונסתייע מתחי' דכרי הר' מהראנ"ח וכמ"ש בעניותין: מעתה אתאן לנ"ד נחזי אנן אי הך אומדנא דנ"ד הויא מום גדול והויא אומדנא תקיפא כההיא דה' כהונת עולם ז"ל להתירו לעבור על השבו' בקו"ע או לא. והנה הרה"ג שער אשר ז"ל בח"א סי' ב' בתשו' אה"ע בנה אצלו ציון לעין הקורא ובס"ק ה' כתב דהיכא שאין לה וסת קבוע אין לך מום גדול מזה ונסתייע ממ"ש הר"מ ז"ל בסוף ה' אישות ומוהרש"ך והרפ"מ ח"א וה' עדות ביהוסף והרב חכם צבי והרב כרם שלמה וה' דב"מ ז"ל וסיים בדבריו וז"ל כ"ש היכא שאין לה טהרה עולמית כמו בנדון שלנו שאין לה טהרה כ"א פעם לג' חו' או לששה שמשמשת עם בעלה לילה אחת וביום חוזרת ורואה דפשי' דאין לך מום גדול מזה ושבו' אין כאן חרם אין כאן עכ"ל: ואחרי המחי"ר הראוי אליו לפי רוחב דעתו ועוצם בקיאותו ז"ל לא ידענא לכוון אימרא מה דמות