שמחה לאיש קח

בכלל ל"ד שכ' דאם המירה אחות המשודכת פטור החתן מן השבו' וכמ"ש ה' מהריק"ו ז"ל בסימן ק"א ומאי שנא מההיא דנכפית. וכי תימא דשאני ההיא דהרא"ש דכלל מ"ב דנסתחפה שדהו אמטו"ל אמרינן דלא יוכל לגרשה בע"כ וכמ"ש ה' אדמ"ק ז"ל הא לא מצית אמרת דהלא ה' ת"י ז"ל לא ס"ל הכי בד' הרא"ש והאמת שדבריו בס' חז"ה לא מוכח הכי והר' אדמ"ק ז"ל נדחק לפרש כו' דבריו ולא עלה בידו והרה"ג שער אשר ז"ל עשה ט"ס הגם דהוא מן הקושי: ואולם מה שנלע"ד והוא הנכון לפקע"ד דכל זה דכתב הרא"ש ז"ל דאם נולד המום תחתיו לא יוכל לגרש בע"כ הוא במונח אחר שכתב וז"ל ואף את"ל שר"ג השוה מידותיו שלא יוכל לגרש שום אשה בע"כ וכו' בכי הא הוא דאמר דלא יגרשנה בכפיה או בזריקת גט עד שתאמר רוצה אני והיינו במונח דגם על זה החרים רגמ"ה משא"כ בצד הראשון דאמר בפי' דבנכפית לא תקן רגמ"ה והיינו שיוכל לזרוק לה גטה ולגרשה בע"כ. ועם שכלל מסור בידינו שכל פוסק שכותב ואת"ל דעתו לפסוק כהצד הראשון הכא שאני שכבר גילה דעתו בתשו' בשמים ראש שדעתו לפסוק כהצד הב' דהיינו ואף את"ל וכו': באופן דכל זה הוא במונח שרגמ"ה השוה מידותיו ברם בשבועה שנשבע הוא מדעתו כגון ההיא דהמירה אחות המשודכת דנשבע לקיים השידוכין פשי' דרשאי הוא לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי לפגום משפחתי אשר מעין חי' זה כבר ראיתיו לה' שער אשר ז"ל בסוס"י ב' דיצא לחלק בכה"ג יע"ש: ובכן עלה בידינו דאף דתשו' הרא"ש דכלל מ"ב לא שמעינן מינה לנ"ד וכאמו"ל. מ"מ הך תשו' דהמירה אחות המשודכת שפיר ילפינן לנ"ד דהוינן בה מפאת חומר השבו' דאזלינן שפיר בתר אומדנא אמתני ותקיפא דאדעתא דהכי לא נשבע ודו"ק: ניזיל האידנא בענף של האומדנא הראשו' אשר דרך בה הרב הפוסק הי"ו דבעינן אונס דלא שכיח ואומדנא דלא אסיק אדעתיה לבטל השבו' וכמ"ש ה' מוהריב"ל ז"ל בח"ב סי' כ"ב וכתב מוהרח"ש ז"ל בסי' ל"ג דתרתי בעינן וכו' וה' חק"ל ז"ל אסיק דאף אם הוא מילתא דשכיח אזלינן בתר האומדנא אם ברורה היא וכו'. והוא ניהו נר"ו אסיק להלכה דבנ"ד הוי גוף האונס מום בפ"ע ואין לך אונס דלא שכיח ואומדנא גדולה מזאת וכמ"ש הרה"ג שער אשר ז"ל ולכ"ע פטיר ועטיר ראובן בשאלה ומצי לגרשה או לישא אשה אחרת עליה ע"כ תד"ק יצ"ו: ואנכי הרואה דהרב מהריב"ל ז"ל בח"א סי' ט"ז תבר לגזיזיה ונסתר מחמתו והעלה דאף בדבר דלא אסיק אדעתיה חיילה השבו' והביא ראיה מההיא דנטולה אני מן היאודים וכו' יעש"ב. ואנא עני ב"א לא זכיתי להבין ראיתו שמביא לדין שבועה מההיא דנודרת דנטולה אני מן היאודים בפ' בית שמאי דקי"א ע"ב דאיפסיקא הלכתא דלא אסיק אדעתא שימות בעלה ותזקק ליבם וכופין לחלוץ כרב יע"ש. ומינה יליף לנדון דידיה דאף דלא אסיקא אדעתא שימות לו אח בלא בנים חיילה השבועה יעש"ב. והדבר תמוה דהתם גבי נדר שאני דאף דלא מסקא אדעתא שתזקק ליבם מ"מ חל האיסור אף על היבם משום דנדרים חלין על דבר מצוה וכדאיתא בנדרים ד' ט"ז במתני' יעי"ש. משא"כ גבי שבועה וא"כ מה דמות יערוך מנדר לשבו' דבנדר חל האיסור אף על היבם אף דלא מסקא אדעתא והוא תימה: והנה לקושייתו הראשונה דדבריו סתראי ממ"ש בח"א סי' ט"ז למ"ש בח"ב פי' כ"ב כבר ראיתי להגאון חק"ל בח"ג ליו"ד סי' פ"ז דצ"ב ע"א שהביא משם ה' מהרח"ש ז"ל סי' מ"ו שהק' כן למהריב"ל ז"ל יעש"ב. ואולם הקו' השנית לא נתעורר בה זולת חזיתיה להגאון חק"ל ז"ל שם שהק' מעין קושייתינו זאת להרשב"ש ז"ל בסי' של"ד שגם הוא הביא ראיה לנדונו מהך דנטולה אני מן היאודים וכו' ללמד מינה לנ"ד דבשעה שנשבע כיון שהיתה ראויה לילד חלה השבו' וכו' ועל זה עורר חניתו הגאון החק"ל דשאני נדרים דחלין על דבר מצוה וכו' יעי"ש: ובאמת תמיהני דלא שלטה עינו עין רואי שהרשב"ש ז"ל עצמו בסוף התשובה כבר נרגש בזה וכתב וז"ל מ"מ אני אומר שאף אם היתה שבועה זו לבטל את המצוה יכול הוא לאסור כל אשה בלשון נדר שיאמר וכו' שאפילו היה בדבר ביטול מצוה נדר חל עליו כדתנן בפרק ואלו מותרין חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלים ע"ד מצוה כיצד וכו' ובשבועות מותר וכו' יעי"ש. הרי דבתחי' דבריו רצה להוכיח דלא הוי נשבע לבטל את המצוה כיון דבעת השבו' היתה ראויה לילד וע"ז הרבה להביא ראיות ובהכי שפיר יליף לה מנדרים כיון דאין כאן דבר מצוה ושוב כתב דאפי' אי אמרי' דהוי נשבע לבטל את המצוה יתפוס בנדר שהנדרים חלין ע"ד מצוה יעי"ש נמצא דליכא שום קושי ע"ד הרשב"ש ז"ל וכמובן. ואולם על ה' מהריב"ל ז"ל ודאי קשיא לענ"ד וא"כ סמי חדא תשו' מהריב"ל בח"א הנז' מקמי ההיא דח"ב סי' כ"ב. אי משום דה' מהריב"ל ז"ל דתשובותיו סדורות ובאות כסדרן כידוע והוייא ההיא דח"ב אחרונה ועליה אנו סומכין. ואי משום דעיקר ראייתו שהביא איכא למידחי כנז"ל. ואחרי הודיע לנו אלד'ים את כל זאת וגם הכרעת הרה"ג שער אשר ז"ל שהסכים בדעתו דהך דנ"ד אין לך מום גדול מזה וחרם אין כאן שבו' אין כאן יעי"ש: אתאן לענף הב' דהוי הך מום נולד אחר הנשואין וה' מהרימ"ט ז"ל בח"ד סי' מ"ט תמה על הרא"ש והרשב"א ז"ל דאיך פטרוהו מהשבו' כיון דהוי נולד שהמירה אחות המשודכת ושקלקל המשודך את מעשיו וקי"ל דאין פותחין בנולד וכו'. ואני בער לא אדע שכול אדתקשי ליה לה' מהרימ"ט ז"ל על הרא"ש והרשב"א ז"ל וגם הרב חכם צבי ז"ל בסי' מ"א הק' כן לה' מהריב"ל ז"ל תקשי להו על הסוגייא דב"ק ד' ק"י ע"ב דאיתא התם ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר תיהדר ליורשים מט' דאדעתא דהכי לא יהבו לה דהיכי מק' בגמ' תיהדר ליורשים מטעמא דאדעתא דהכי לא ירבו מאחר דאין פותחין בנולד וכן מה שהק' חטאת שמתו בעליה תפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אקדשה וכן באשם והוכרחו לתרץ דהלכתא גמירי לה הלא קי"ל אין פותחין בנולד והיכי תפוק לחולין. אבל כד דייקינן שפיר ל"ק ול"מ דענין נולד הוא ענין בפ"ע דאפשר דהנודר בשעת דנדר אם היו אומרי' לו תדע שכך וכך יהיה אפשר היה נודר ע"מ כן ואינו כמו ענין אומדנא דאנן סהדי דאילו היה יודע כך לא היה נודד בשוה אופן וראש לכל האומדנות היא אומדנא דר"ש בן מנסייא דאנן סהדי דאילו היה יודע כך שבנו קים לא היה נותן נכסיו ומאומדנא הלזו אנו למדין לכמה ענינים שהשכל מחייב ואנן סהדי שאילו היה יודע שיהיה כן לא היה נודר וזוהי מחלוקת ישנה בין הרא"ש ומהר"מ רבו אי אזלינן בתר אומדנא דלאח"ז בהדיוט כמו בהקדש כמו שהביא פלוגתייהו הרב חק"ל ז"ל בח"ג ליו"ד סי' ק"ד יעי"ש. וחי' זה כבר יצא לחלק בכי הא הרב חכם צבי ז"ל שם בסי' מ"א ולא הרחיב הדברים יעש"ב. באופן