שמחה לאיש קז

סימן ט"ז זה זמן ימים שיש בהם ירחים לשבעה וגם לשמונה אשר האיר וזרח האי פסקא דדינא מאת מע' הרב המובהק לנגה ברק רב משרשיא מבני עליה אביר יעקב קוב'ו יצ"ו מעי"ת סאלוניקי יע"א אשר נשאל אודות ראובן שנשא עם אשתו לאה וילדה לו בן ואחר עבור שנתים ימים נתקלקל מקורה והיתה שופעת הרבה ולא היה לה טהרה כי אם פעם לג' או לד' חדשי' וכמה פעמים באותו יום חוזרת לראות וסופרת כבתחילה ולפעמים טהרה ממקור דמיה יום או יומים וחוזרת ושופעת לא יום ולא חדש ולא ב' חדשים ולא ג' וכבר נלאה בעלה להוציא הוצאות לרופאים אולי תעלה מזור למחלתה ולא עלתה לה ארוכה ועתה לשאול הגיע בעלה הנז' יען הוא קשור בכבלי ברזל בחומר השבועה שלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא אשה אחרת עליה לא בתורת אמה ולא פלגש ולא שום אישות בעולם כי כן מנהג סאלוניקי יע"א לכתוב בכתו'. ומה יעשה אותו הבן כי לא תוהו בראה וחושש לו מחטאת. ותובע שיתנו לו רשות ב"ד לישא אשה או שתתרצה לקבל גיטה וכתובתה ותתגרש כי אדעתא דהכי להיות שרוי בלא אשה בלא טובה לא נשבע: וע"ז השיב הרב אביר יעקב חק לישראל יצ"ו תשוב' נצחת ואת כל ונוכחת האריך הרחיב ברוחב מבינתו משיב כהלכה לאשר שאלו מאתו פלפל בחכמה את הכל עשה יפה בעט'ו צלל במים אדירים אין חקר לתבונתו לא הניח פנה וזוית להוציא דין אמת לאמתו ולפי רוב הענוה כי נעים נאוה בקש ממני אחוה דעי דעת הדיוט קלה דתני לישנא קלילא. וכשאני לעצמי נפשי עלי תהגה מה מצאת בי? מה ידעתי ולא ידע מר ובפרט כי לא צלא דעתאי אגב טרדאי עול הצבור והיחיד השתרגו עלו על צוארי יום ולילה לא יתנוני עד בלעי רוקי ואין אני ן' חורין להשיב שואלי דבר בדעת ובתבונה כאשר היתה באמנה. וזה לך האו"ת מזה זמן רב שהגיע לידי האי פסקא דדינא ובושת פני כסתני כי עד יומא דנא לא היה לי שעת הכושר להשיב מפני הכבוד. עט' לחננ'ה עידי בשמים וסהדי במרומים כי לא מעצלות חלילה עכב היתה ואחר עד עתה רק לפי רוב טרדותי עצמו מצוקותי ה' יאמר די לצרותי ולפי רוב האהבה מאת רב חביבא דחקתי ונכנסתי לעשות רצונו חפצתי הנה באתי קורא סירוגין לבקרים לרגעים ואהיה שעשועים להתעלס באהבים להנות בתורתו ירבו כמותו אשרי יולדתו. וזה החילי. וה' אלדים יעזור לי: הנה תחיל' חכמה חקר חקירת חכם אי איכא למיזל בתר אומדנא להצילו להבעל מחבל השבוע וחרגמ"ה ולומר דאדעתא דהכא לא נשבע ופתח באשר"י תשו' הרא"ש דכלל מ"ב גבי נכפית. ותשו' דכלל ל"ד בהמירה אחות המשודכת. ותשו' הרשב"א הביאה הרב מהריק"ו בסי' ק"א. וה' מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' כ"ב ועוד אסף כעמיר גורנה כמה רבנים מהפוסקים ז"ל שהסכימו בזה דבאומדנא מוכחת כי האי דנ"ד אין כאן שבועה. וכ"כ הגאון ה' חק"ל ז"ל בח"ג ליו"ד סי' פ"ז והרב הגדול החבי"פ בס' חיים ושלום והרב הגדול שער אשר ז"ל באה"ע סי' כ"ב הסכימו דבכי הא דנ"ד אין כאן חרם אין כאן שבועה אתד"ק: ואנא דאמרי היסוד אשר בנה עליו דיק מני"ר היא תשו' הרא"ש דכלל מ"ב הנז' שנמשכו אחריו כל גדולי האחרונים לפקע"ד ליכא למישמע מינה לנ"ד כלל. ואדרבא איפכא מסתברא. והוא דהרב נודע ביאודה ז"ל במ"ת ה' אה"ע סי' ק"ד דקדק בדברי הרא"ש ז"ל שם שכ' וז"ל ואף את"ל שר"ג השוה מידותיו שלא יגרש שום אשה בע"כ מ"מ במה שהאיש כופין אותו לגרש גם האשה כופין אותה לקבל גט וכו' והכריח דכונת הרא"ש ז"ל שאם נולדו באשה מומין כגון דנכפית אף דנסתחפה שדהו מ"מ כופין אותה עד שתאמר רוצה אני לקבל הגט ואם תמאן עם כל הכפיות שיכופו אותה ימנע ממנה שאר כסות ועונה ובעד הכתובה יפרע מה שתשיג ידו והשאר יהיה חוב עליו ודלא כמו שהבין הרב בית שמואל ז"ל אבל לגרשה בע"כ או לזרוק לה גיטה בזה לא הסכימה דעת הרא"ש ז"ל יעש"ב. וא"כ הרי דהרא"ש ז"ל בנ"ד דאינה נכפית וליכא סכנה פשיטא דלא יסכים לגרשה בע"כ אפי' בעד חרגמ"ה כ"ש וק"ו לגבי שבועה חמורה והרב תומת ישרים ז"ל בסי' לק"ט הביא תשו' הרא"ש בס' חזה התנופה דכתב בפי' דאם נולד בה מום זה תחתיו לא יגרש בע"כ יעי"ש. והרב בני יעקב ז"ל הק' דשתי תשו' הרא"ש ז"ל הללו סתרי אהדדי וטרח לישבם וסו"ד העלה בצ"ע יעי"ש. והרב הגאון שער אשר ז"ל הביא קו' ה' בני יעקב ז"ל הנז' והוא ניהו ז"ל בלתי ראות הדברים במקומם החליט דאיכא ט"ס דברי הרא"ש ז"ל והגיה דבריו לפי דעתו כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא יעי"ש. ותמיהא לי מילתא טובא על הרה"ג שער אשר ז"ל איך לא שת לבו לתשו' נודע ביאודה הנז"ל. ולא עוד אלא שגם ה' פאת נגב ז"ל בסי' ט"ז ד' מ"ח ע"א פירש גם הוא כונת הרא"ש ז"ל כמ"ש ה' נודע ביאודה ז"ל. ועוד תמיהה לי טובא איך לא זכרו שרים ה' בני יעקב וה' שער אשר ז"ל לתשו' הרא"ש ז"ל בס' בשמים ראש סי' קס"ח דכתב בפירוש דמ"ש בתשו' [והיינו תשו' דכלל מ"ב] דיגרשנה בע"כ היינו שכופין אותה עד שתאמר רוצה אני יעש"ב וכמ"ש הרב נוב"י וה' פאת נגב ז"ל בדעת הרא"ש ז"ל וא"כ ליכא שום קושי בתשו' חזה התנופה הנז"ל כמ"ש ואם נולד בה מום זה תחתיו לא יגרשנה בע"כ הכונה דבאמת אין לגרשה בע"כ אבל כופין אותה עד שתאמר רוצה אני וליכא שום קו' בדברי הרא"ש ז"ל כלל כי מ"ש בכלל מ"ב ואף את"ל שרגמ"ה השוה מידותיו הכוונה שהחרים אפי' באשה נכפית דאף דבאיש כופין אותו להוציא באשה אין כופין בשום אופן כיון שהחרים סתם שלא יגרש בע"כ מ"מ במה שהאיש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני גם באשה כופין אותה לקבל גיטה עד שתאמר רוצה אני וכמ"ש בס' בשמים ראש. ועי' לה' יד"מ מ"ש שם ועי' להרב כסא דהרסנא ז"ל שהק' לה' ג"פ ז"ל דלא זכר שר לשון תקנת רגמ"ה שכ' שלא יגר בע"כ ואין הגט כלום וכו'. ושוב צדד לומר דדברים אלו לא קבילו עלייהו יעש"ב. ולא זכר שר לדברי הגאון מרדכי ב' יוסף הכא בסוף תשו' הרא"ש דכלל מ"ב שכתב וז"ל ואם יזרוק לה גיטה מי יבא לבטל את הדבר אשר כבר עשהו הרי דלא שת לבו לדברים אלו ואין בגט כלום יע"ש: באופן דתשו' זו דהרא"ש בס' בשמים ראש היא נעלמה מכל הרבנים ז"ל ובעד כולם יש מה להשיב דלא עלתה על מזבח הדפוס בזמניהם. אך הרה"ג שער אשר ז"ל יש לתמוה עליו שלא שלטה עינו בתשו' הנז'. וגם נעלם מעיני דמר שגם ה' פאת נגב ז"ל פירש כן כד' הרא"ש. וע' לה' אדמ"ק ח"ב באה"ע סי' א' מה שתמה על הרב תומת ישרים ז"ל יעי"ש. נקוט מהא דדעת הרא"ש ז"ל הוא דאף בחולי הנכפה לא יוכל לגרשה בע"כ מסיבת חרגמ"ה רק לכוף אותה עד שתאמר רוצה אני: אמור מעתה מה נענה ומה נאמר לתשו' הרא"ש