שמחה לאיש קו

שראו העדים אח"כ הטבעת בידה ועל ידי אומדנות והוכחות יודעים שקבלה ממנו מ"מ כיון שמתחי' לא היו יכולים להעיד והיא ידעה בכך הוי כהכמין לה עדי' אחורי הגדר שיכולה לומר לשחוק נתכוונתי וכו' אבל בקדושין מיירי שהיא אינה יודעת שהעד הב' לא היה רואה הנתינה ממש שהרי העד הא' ראה הנתינה ממש ואינה יכולה לומר שלשחוק קבלה שהיא חושבת בדעתה ששניהם ראו הנתינה ממש משו"ה כ' שפיר שאם גם הב' ראה דבר המוכיח שקבלה הקדושין יכול להעיד כמו בדיני ממונות עכ"ל יעש"ב: והנה מ"ש דדברי המרדכי ז"ל סתרי אהדדי ממ"ש בגיטין למ"ש בקדושין אחר המחי"ר וגלגול מחילות כבר מילתי אמורה דבקדו' היא תשו' הרא"ם ובגיטין היא תשו' הר"ם ז"ל. וכן מצאתי ראיתי להגאון חת"ס ז"ל בתשו' אה"ע סי' ה' שכ' דפליג הרא"ם והר"ם יע"ש וששתי ככל כל הון האמנם תירוצו שתירץ בעד הרשב"א והמרדכי דגיטין נלע"ד דהוא תי' נכון ואמיתי ומוסבר לכל בעל שכל. וכן בקדש חזיתיה להר' חוות יאיר ז"ל סי' י"ט שחילק מעין חילוק זה רק שבנדונו היה הענין לפני קהלה ועדה זולת שייחדו ב' יאודים וא' מהם היה קרוב להחתן וכו' כמו שיעי"ש: האמנם הרב חת"ס שם בסי' ק"א דיצא לחלק כחי' של הרב עצי ארזים ז"ל וז"ל מה שא"כ בנדון שלפנינו שהקדושין היו בפני שני עדים ונהי שהאחד לא השגיח מ"מ הם לא ידעו שלא ישגיחו וכו' וא"כ אפי' נתכוונו לשחוק הו"ל דברים שבלב והמעשה קיים יעש"ב: ויש לי מקום עיון בדברי הגאון חת"ס ז"ל בתשו' סי' ק' ק"א ק"ב ק"ג אך מה אעשה שאין הפנאי מסכים עמי מרוב טרדותי גם עצמו מצוקותי לא ע'ט האסף בעהי"ת בל"ן אשנה פרק זה אם אוכל לפנות עצמי איגה"ב. נקוט מהא דמצאנו ראינו דבכי הך דנ"ד אפי' הרשב"א ז"ל יודה דחיישינן לקדושין כיון שאיש ואשה ראו העדים עומדים לפניהם ומזומנים להעיד ולא השגיחו שהעד האחד לא השגיח בנתינת הקדושין ולפי דעתם שב' העדים רואים ומסתכלים בסדר הקדו'. ומה גם דבנ"ד דאינם מכחישים לא האיש ולא המתקדשת היא האשה כלל ושניהם מודים שנתקדשה רק שרוצה האשה לחזור בה בטענה כנז"ל הא ודאי דצריך לחוש להצריכה גט וזו אינה צריכה לפנים ועי' להרב נודע ביאודה מ"ק באה"ע סי' נ"ח שהסכים כן להלכה דכיון שהאיש והאשה לא ידעו אם ישגיחו העדים או לא אף אם באמת כיוון לשחוק אין דברים שבלב מוציאה מידי מעשה יע"ש. ועי' לה' פתחי תשו' בסי' מ"ב ס"ק י"ג מה שהביא משם ס' המקנה דאפי' הרשב"א מודה בזה וגם כתב משם ה' בית מאיר דכתב כן בטעם הרשב"א ז"ל יעי"ש. ויען שאין הספרים הללו מצויים אצלי לא ראיתי הדברים בשרשן: ואולם זוהי שק' חזות קשה כי הרואה יראה לכל הגאונים הנז"ל כולם פה אחד הם המדברים באופן שהעדים ראו הטבעת ביד המקדש ותכף ראו אותו יוצא מתחת יד האשה אזי אמרי' כיון שהעדים היו מצויים שם והמקדש והמתקדשת לא עלה במחשבתם שהעדים אינם משגיחים בשעת הנתינה ואדרבא בדמיונם שהעדים הם עומדים לראות שמקדש אותה בכי הא דנ"ד דלא ראו העדים ביד המקדש לא טבעת ולא שום דבר כלל אלא העד האחד ראה תפיסת יד וכמדומה שהניח דבר מה בידה והעד הב' גם הוא לא ראה תפיסת יד רק שמעו שניהם שאמר לה הרי את מקודשת לי וכו' ולא אמר בטבעת רק במטבע זה ואח"כ ראה האחד שאמה הוציאה מתחת יד בתה הטבעת והראתה להם שיראו אותו והם לא ידעו אם הטבעת היה זהב או כסף או נחשת בכי הא לא אמרו הגאונים ז"ל לחוש בקדושין כאלו ומה הועילו כל דברינו לנ"ד מאחר שלא ראו הטבעת ביד המקדש קודם הקי' ואח"כ הטבעת עצמו ראו אותו מתחת יד הכלה לומר באומדנא ברורה שבודאי נתקדשה היכא ששניהם מודים ובאופן לא ראיתי לשום פוסק שחשש לקי' כאלו כלל אעפ"י ששניהם מודים הו"ל כמקדש בלא עדים שאין חוששין לקידושיו והגם כי העד הא' העיד שבשעה שהזמינו להעיד על הקדושין הראה לו טבעת אחת הכוונה שבזה הטבעת רוצה לקדשה האמנם בשעה שקדשה הוא היה אומר שהיה מעט שיכור ולא הרגיש לא בנתינת הקדושין ולא בטבעת שנתן בידה אם הוא הטבעת שהראה לו מבעוד יום או דבר אחר כלל. ואף לפי דברי הרב תה"ד ז"ל בסי' ר"ז שפסק שיש להחמיר היכה ששלח לה סבלונות הגם שלא היו עדים בשעה שניתנו הסבלונות ליד הכלה עכ"ז מחמיר הרב ז"ל להצריכה גט ופסקה מור"ם ז"ל באה"ע סי' מ"ה יעי"ש. מ"מ הצריך שיהיו עדים בשעה ששלח הסבלונות ובהכי הוא דאמר הרב ז"ל דדמי להיכא דלנה עמו בפונדק דאמרי' הן הן עידי יחוד וכו' וביאר שם הטעם דכיון דחזקת שליח עושה שליחותו ודאי עשה שליחותו כאשר ציוה המשלח יעי"ש: והאמת כי התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' פ"ד נשאל בעד אחד שראה הקדושין ועד אחד לא ראה והצריכה גט מכמה טעמים הטעם הא' הוא מאחר שהיא יודעת שהיו שם עדים אף אם לא ראה העד האחד מקודשת וכו' והט' הב' הוא מטעם דחוששין לקדושי עד אחד כס' הסמ"ג וכו' יעש"ב שלא הצריך ראיית הטבעת ביד המקדש בתחילה. אמנם הרואה יראה שיש סניפים וטעמים אחרים כמו שיראה הרואה שם משא"כ בנ"ד דחוששין לקדושי עד אחד ליתא בנ"ד שגם העד האחד לא ראה מסירת הקדושין מידו לידה כההיא דהתשב"ץ ז"ל דעכ"פ עד אחד מעיד שראה נתינת הקדושין ממש. וכבר הרב יד אהרן ז"ל תמה עליו יע"ש: באופן כי לבי מהסס הרבה בענין הקדושין הללו דאף שהחזקתי כל הריעותות הנופלות בנ"ד יסדתי זרועותיהם מ"מ בסניף זה לא מצאתי יסוד חזק לתומכו ולסעדו ולהצריכה גט זולת מספק ולהסיר הלעז ולפרסם התרתה וכמ"ש הרב בצלאל ז"ל בסי' ה' דחוששין ללעז ואמטו"ל צריכה גט והביא ממ"ש המרדכי בפ' אחד דיני ממונות דהשיב ר"י להצריך גט להסיר הלעז וכו' יעש"ב: ועל מה שבא בשאלה שלא הכיר אותה העד האחד כבר כ' הרב ישועות יעקב ז"ל באה"ע סי' מ"ב ס"ק ו' שיש לי חבילות של ראיות שאפי' לא הכירו בה העדים היא מקודשת נגד ס' המבי"ט ז"ל יעש"ב. ועל הטענה שטוענת הכלה ואמה שהטעה אותם שאמר להם שהוא עשיר ונמצא עני עי' להתשב"ץ ח"א סי' ק"ל שדחה טענה זו בשתי ידים יען הוי דברים שבלב יעש"ב: אסיפא דמלתא אמינא דראוי והגון להצריכה גט באין תפונה משום חומר ערוה וכאמו"ל וכאשר העלה רב הו"ד יוסף עינינ'ו יצ"ו מהטעם שכתבתי לע"ד. והאל ברחמיו יצלינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט. בא סי' יש"א ברכה הי"ו.