שמחה לאיש קד

באומר לא ראיתי כן הוא הדין באומר לא שמעתי יעי"ש. ואם כן מדברי מרן הללו שבתשו' אין נסתר מחמתו זה נלע"ד פשוט. ובפרט שכבר הוכחתי בדעת מרן ז"ל דלדינא ס"ל כהרמב"ם ז"ל הגם שהקשה עליו וכמובן: אלא דאם כנים אנו בזה דלפע"ד הוא האמת דמ"ש מרן ז"ל בתשו' דכיון דעד הא' אמר איני יודע אם שמעה וכו' (מכחיש את חבירו) בטלה עדותן וכוונתו למ"ש בסי' כ"ט דבאומרו איני יודע אם שמעה וכו' מכחיש את חבירו בעיקר העדות כאילו אמר לו וגם אתה לא ידעת אם שמעה וכו' א"כ ליכא למישמע מידי מדברי מרן ז"ל הללו כמאן ס"ל היכא שחקר הדיין באיזה יום וכו' ואמרו העדים שאינם יודעים אי כהריב"ש ס"ל דעדותן קיימת או כהר' ש"ך ז"ל. זולת ממה שהביא ס' הריב"ש ז"ל בסתם ולא חלק עליו כלל מוכח דכוותיה ס"ל וכאשר כ' הרש"ך ז"ל והוכיח כן וכאמו"ל: ולא נכחד עצמי ממה שראתה עיני למרן ז"ל בתשו' סי' ד' שכתב וז"ל ואעפ"י שכתב הריב"ש דאין בודקין עידי נשים בדו"ח וה"ה לכל דיני קדושין וגרושין וכ"כ הרשב"א בתשו' מי יקל ראשו באיסור ערוה החמו' נגד כל הני רבוואתא המצריכים דרישה וחקירה כמו בדיני נפשות עכ"ל: נקוט מהא דדעת מר"ן ז"ל להצריך דו"ח בעידי קדושין וא"כ מצינן למימר שאם נחקרו העדים ואמרו שאינם יודעים באיזה יום באיזה חודש דעדותן בטילה כמו בדיני נפשות. אבל המתבונן היטיב יתבונן דלא אמרה הרב ז"ל דבעינן דו"ח אלא דוקא להחמיר לו' דכיון שלא נחקרו העדים בנדונו יכולים לחזור ולהגיד כיון דבעי דו"ח ועי' להכנה"ג באה"ע סי' מ"ב הגהב"י אות נ"ח בשם ה' בעל ההשלמה ועי' באות ן' מה שיצא לחלק הכנה"ג ז"ל דחילק בהכי יע"ש. ודון מינה לנ"ד שבמחלוקת הוא שנוי דלד' הש"ך ז"ל כיון שאמרו העדים שאינם יודעים עדותן בטילה יען בעי' עדות שאתה יכול להזימה ולד' הרב נוב"י ז"ל עדותן קיימת כיון דליכא ועשיתם לו כאשר זמם מי יקל ראשו לפוטרה בלא גט מספק וכאשר העלה ה' החבי"ב ז"ל שם באה"ע סי' מ"ב הגהב"י ס"ק ן' שאם היא קולא שאם אנו אומרים דעדותן בטילה תנשא לאחר ולא נחוש לקדושין חיישינן לדברי האומר דעדותן קיימת אעפ"י שאמרו אין אנחנו יודעים וצריכה גט מספק. ועי' לה' דבר משה בחא"ה סי' ז"ך שכתב וז"ל ולענין מעשה ראוי לפסוק כדעת מרן וניזיל לחומרא דבמקום דחזינן דהעדים מחזיקים להאשה בחזקת מקודשת ואי עבדינן דו"ח מקילינן להתירה לשוק יש לפסוק כמ"ד דאין צריך דו"ח והרי היא מקו' גמורה ואי חזינן דכפי עדות העדים אינה מקו' ואי עבדינן דו"ח יהיו קדושיו קדושין יש לפסוק כמ"ד דבעי' דו"ח יע"ש ועי' בס' חשק שלמה בח"מ סי' ל': ועין רואה לה' בית יאודה עיאש ז"ל בתשו' ח"מ סי' ו' דע"ט ע"ג שדחה דברי הש"ך ז"ל והעלה דאף אם נחקרו העדים ואמר אחד איני יודע עדותן קיימת יעש"ב. וכן חזיתיה לרבינו בצלאל בתשו' סי' ה' שכ' דבדיני ממונות לא חיישי' לס' הרא"ה והריב"ש ז"ל ועדותן בטילה ומיהו בערוה החמורה ראוי לחוש לדבריהם ואין להוציאה בלא גט עכ"ל. ומדבריו אלו למד הרב דברי יוסף אירגאז ז"ל סי' ע"ו להיכא שנחקרו העדים ואמר אחד מהם איני יודע דלדעת הריב"ש ז"ל עדותן קיימת דבערוה החמורה ראוי לחוש לדבריו להצריכה גט ודלא כהש"ך ז"ל יע"ש. אך סיים בדבריו ז"ל וז"ל א"נ משום העד האחד אין לבטל עדות העד השני עכ"ל. מדבריו אלו מוכח דמ"ש הריב"ש דאם אמר הא' איני יודע דעדותן קיימת הי"ט משום דאיכא למיסמך אעדות האחד שאמר שיודע ומשו"ה לא מבטלינן עדותו משום עדות הב' שאמר איני יודע. מינה דאם שניהם אמרי אין אנו יודעים מוכח מדבריו דבטלה עדותם אפי' לד' הריב"ש ז"ל ודעימיה כן משמע להדיא מדבריו ז"ל באין תפונה. ולדידי דבר זה הוא חדש ממש אשר לא שיערו ראשונים כמלאכים ז"ל. והנני לדון לפניו בקרקע דמאי שנא כשאומר אחד איני יודע להיכא שאמרו שנים דהלא עיקר הטעם דאם אמר איני יודע דעדותן בעלה הוא מפני דבעינן עדות שאתה יכול להזימה והיכא דאמר אחד איני יודע נמי אין אתה יכול להזימה דאין העדים נעשים זוממים עד שיזומו שניהם כדאיתא במס' מכות ד"ה ע"ב ובפרק היו בודקין דמ"א ע"ב יע"ש וא"כ מה יועיל ומה יציל העד הנשאר דכיון דאמר אחד מהם איני יודע הרי עדותם בטילה. ואם כוונתו דנשאר עדות הא' ותהיה מקודשת בעד אחד דהיא ס' הסמ"ג והרא"ם דס"ל דאיכא למיחש לקדושי ע"א. הא ודאי בורכא היא ואי אפשר לפרש כן בדבריו חדא דכבר מילתינו אמורה היכא דהא' אמר איני יודע בטלה עדותם לגמרי וכמובן. ותו דהוא ניהו ז"ל לקמן סתר חששא זאת דלא חיישינן לקדושי ע"א כאשר יראה הרואה בדבריו ז"ל יע"ש סו"ד דבריו הללו לא זכיתי להבינם: העולה מהמקובץ דראוי לחוש לס' הריב"ש ז"ל וכל הגאונים הנז"ל דאף שאמרו אין אנו יודעים עדותן קיימת להצריכה גט: עתה הבא נא אב"א לראות עיקר העדות שהעידו העדים שאברהם העד העיד שסעדיא ומסעוד הם התחילו לדבר עם האם ובתה ותכף סעדיא התחיל לומר הרי את מקודשת לי בטבעת וכו' ומסעוד היה אומר לו הנוסח ולא ראיתי לא תפיסת יד ולא במה שקדש אותה כלל אם בטבעת אם במעות כאופן שלא ראה הנתינה כלל ואמר ולא נתתי דעתי לדבר באופן שלא ידע ולא ראה נתינת הקדושין וגם לא הכיר הבת המתקדשת כלל. וגס העד הב' מסעוד העיד שסעדיא תפס ידה ודומה כמי שהניח לה שום דבר ולא ידע מה נתן בידה ואמ"ל הרי את מקו' לי במטבע וכו' ואח"כ ראה יוצא הטבעת מתחת יד אמה שאמרה זה הוא מה שנתן בידה ראו טבעת זאת אם שוה ולא ידע העד אם היה כסף או זהב או נחשת ואז אמרתי לסעדיא שצריך שיאמר בטבעת זו וחזר ואמר בפיו בטבעת זו לא שחזר ליתן. הטבעת בידה ולומר לה הרי את מקו' וכו'. וא"כ נמצא לפי דברי העדים שגם המה לא ראו כלל הנתינה וכל שלא ראו הנתינה נראה ודאי דאין כאן חשש קדושין וכמ"ש הרשב"א ז"ל בסי' תש"ף וגם בסי' אלף קצ"ג נשאל שאלה דסי' תש"ף והאריך למעניתו דצריך בעידי קדושין ראיה וידיעה וראיה בלא ידיעה לא מהני מידי ואסברא לן היכי דמי ראיה בלא ידיעה בד"מ כגון שנתן אחד לחבירו בפני עדים מנה וראו העדים איך נתן לו בפניהם מנה אכל לא ידעו אם הם הלואה או לפקדון או למתנה וכשיתבענו בפני ב"ד ויביא העדים שראו שנתן לו מנה הלא יכול לטעון המקבל למתנה נתן אותם לי וכיוצא ומה יועיל עדות העדים. וידיעה בלא ראיה היא השאלה שנשאל עליה הרשב"א ז"ל שהיו העדים אחורי הגדר ושמעו שקדשה וראו האתרוג יוצא מתחת ידה אבל לא ראו נתינת האתרוג זהו ידיעה בלא ראיה. וכמ"ש מור"ם בהגהה בסי' מ"ב סק"ד בשם תשו' הרשב"א דסי' תש"ף ובתשו' סי' ל' דאפי' ששמעו העדים שאמר הרי אה מקו' לי