שמחה לאיש קג

בחכמה והעלה להצריכה גט ורוצה ממני אחוה דעי דעת קלה וכשאני לעצמי יעקב איש תם למה זה תשאל לשמי מי אנכי? ומי ביתי? ידענא בנפשאי דלא צילא דעתאי ובפרט אגב טרדאי עול הציבור והיחיד וב"ד הזמן השתרגו עלו עול צוארי הכשיל כחי מבקר עד ערב לא (יתנוני השב רוחי ומתי אעשה גם אנכי תשובה מאהבה כי נעים נאוה. ואולם דחקתי את עצמי לבקרים לרגעים ואהיה שעשועים לעשות רצונו חפצתי הנה באתי בקציר"ת האומ"ר מן השיטי'ם שנים. אך אם יום או יומים ללקוט שושנים נטעי נעמנים מפי קדושים וגאונים הלא בספרתם חדשים גם ישנים. וזה החילי בעזר צורי וגואלי: תשו' ושב יעקב הגם שאול לדידי חזי לי טרם כל נבין ונדון בספק הד' שבא בשאלה שב"ד חקרו את העדים באיזה יום ובאיזה חדש ואמרו שאינם יודעים. הנה נר' בפשיטות דנדון כזה הוי דין מרומה שתתקדש אשה באישון לילה בלתי רצון דודה שהוא במקום אביה וגם בלא ברכת אירוסין ושלא בעשרה במחשך מעשיו הא ודאי הוי דין מרומה ואליבא דכ"ע בעי דו"ח וכמ"ש הריב"ש בסי' רס"ו וז"ל ובודאי אין לך דין מרומה גדול מזה שיאמר אדם שקדש אשה חשובה בלא שדוכין ושלא בפני קרוביה ובלא ברכת אירוסין ושלא בעשרה בדרך ערמה וכו' יעש"ב. וכתב הרשב"א ז"ל באלפיו סי' אלף ר"ט דבדין מרומה ראוי לחכמים ולרבנים לדרוש ולחקור ולהוציא הדבר לאמיתו וכו' יעש"ב וכ"כ מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ב' כדברי הריב"ש ז"ל ואף שנדונו היה בת ת"ח עיניך הרואות בס' נדיב לב ח"ב סי' ה' שהוכיחו שם הרבנים שאף אם היא בת טובים הוי דין מרומה וראוי לחקור ולדרוש. וגם אי נימא דאינו דין מרומה ולא בעי דו"ח עכ"ז גם בדיני ממונות דלא בעי דו"ח אם חקרו הב"ד בשבע חקירות ואמרו העדים שאינם יודעים עדותן בטילה וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז שהאריך הרחיב ואסיק דגם בד"מ דלכתחי' לא יחקור הדיין את העדים באיזה יום ובאיזה חדש יען שלא תנעול דלת בפני לווין מ"מ אי איתרמי שחקר הדיין ואמרו אין אנו יודעים באיזה יום ובאיזה חדש כי הך דנ"ד עדותן בטלה משום דבעי' עדות שאתה יכול להזימה יעש"ב: ומעתה אם בד"מ אמרה הרב ש"ך ז"ל כ"ש וק"ו בנ"ד דהוי עדותן בקדושין דיש ויש כמה מרבוואתא דס"ל דעדות נשים הוי כדיני נפשות ובעי דו"ח דודאי אם נחקרו העדים ואמרו אין אתנו יודע באיזה יום וכו' הא ודאי פשי' דעדותן בטילה דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ונמצא דאשה זאת לא חלו בה ידים של קדושין כיון שבטלה עדות העדים ואף אם היא מודה שנתקדשה לא מעלה ולא מוריד כיון שאין כאן עדות. ואולם ראה זה דבר חדש אשר לא שערו ראשונים ואחרונים ז"ל מה שראתה עיני להרב נוב"י מ"ק ח' אה"ע סי' נ"ז וסי' נ"ח ובסי' ע"ב יצא לידון בדבר חדש דבעדות נשים אף אם נחקרו העדים ואמרו אין אנו יודעים לא נתבטלה העדות כיון דעי' הטעם דבטלה העדות הוא משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ונפקא לן מקרא דכתי' ועשיתם לו כאשר זמם ובעדות גטין וקדושין אי אפשר לעשות לו כאשר זמם יעש"ב שדחה כל ראיותיו של הש"ך וחיזק במעוז חילוקו מדברי התוס' וכמה ראיות כאשר עיני הרואה תחזנה מישרים. ודעת הריב"ש ז"ל בסי' רס"ו דאף בדין מרומה ואף אם אמרו אין אנו יודעים עדותן קיימת והוא תנא דמסייע ליה להרב נוב"י ז"ל הנז'. והש"ך ז"ל בסי' ל' בח"מ סק"ה כתב דה"ה אם אירע שחקר הדיין או בקנסות או בדין מרומה ואמר אחד מהם איני יודע עדותן בטלה דהו"ל כעדות שאי אתה יכול להזימה סיים בדבריו ודלא כהריב"ש ז"ל סי' רס"ו וע"ש והב"י והב"ח הביאו דברי הריב"ש בסתם ולפעד"ן כמ"ש וצ"ע עכ"ל. ועי' לה' חתם סופר ז"ל בסי' קי"ג שדחה דבריו ז"ל הרב נודע ביאודה הנז' יע"ש. באופן דבפלוגתא מיתנייא גם בדין מרומה אם אמרו אין אנו יודעים אי עדותן קיימת או לא. פש גבן לדעת ולהבין אי דעת מרן ז"ל מסכמת להריב"ש או להש"ך ז"ל. הנה הש"ך הבין בדעת מרן דס"ל כהריב"ש יען הביא דבריו בסתם כמו שהבאתי דבריו לעיל: ועוד חזה הוית למרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ב' שכ' ח"ל אבל יש מקום לבטלה מפני שהעד הא' אמר שאינו יודע אם שמעה היא תהי לי מקודשת ואם אינו ברור לו ששמעה אין כאן עדות שהרי זה מכחיש את חבירו בחקירות בדבר שהוא עיקר העדות עכ"ל. המבין יכין בדברי מרן ז"ל הק' דנקט עיקר שבטלה העדות מפני שזה מכחיש את חבירו וכו' תפוק ליה דבטלה העדות מפני שאמר האחד איני יודע בדבר דהוי בחקירות אל"ו מדנקט הך טעמא שא' מכחיש את חבירו מוכח דס"ל דאינו מתבטל העדות באמירתו איני יודע לבד. ועי' לה' באר מים חיים מוצירי ז"ל בתשו' אה"ע סי' יו"ד שהק' לדברי מרן הללו שסותר עצמו למ"ש בכ"מ בפ"ב מה' עדות שהק' על הרמז"ל שכתב בפ"א שמכלל הז' חקירות באיזה יום וכו' יתר על הז' השוות בכל שאם אמרו עליו שעבד ע"ז וכו' והק' עליו הרב כ"מ ז"ל דדוקא בשבע חקירות דבאיזה יום וכו' אם אמר איני יודע עדותן בטילה משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה כדמוכח בש"ס והניחה בצ"ע ע"ש. וא"כ נמצא דדבריו סתרי אהדדי דהא בתשו' נקט טעמא שהוא מכחיש את חבירו בחקירות בדבר שהוא עיקר העדות אעפ"י שאינו ממנין החקירות באיזה יום וכו' יע"ש שהניחה בצ"ע: והנה הגם דעינינו הרואות שהק' הר' כ"מ ז"ל על הרמב"ם ז"ל והניחה בצ"ע לא מפני זה נימא דסתר דינו של הר"ם ופליג עליה אלא מצינן למימר דהקשה עליו אבל לענין דינא ס"ל כוותיה ולא דחה דבריו מהלכה ח"ו ואכתי אמינא דמרן ז"ל ס"ל כדעת הריב"ש ז"ל וכאמו"ל. ושוב מצאתי ראיתי למרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' ל' סק"ב דפסק בב' עדים אחד אמר חבית של יין וא' אמר חבית של שמן עדותן בטילה שהרי הוכחשו בדרישה עכ"ל. והרי הכחשה זו אינה בחקירות ואין בא לידי הזמה ועכ"ז פסק דעדותן בטילה ואפשר דטעמא משום דהוי הכחשה בעי' המעשה והיא סברת הרמז"ל הנז"ל וכ"כ הרב או"ת שם בסי' ל' יע"ש: ואולם לפקע"ד נראה לי לתרץ דברי מרן ז"ל כי היכי דלא נסתריה דידיה אדידיה והוא עפ"י מ"ש בהגהמ"י דסנהדרין ופסקה מרן ז"ל בח"מ סוס"י כ"ט וז"ל ואע"ג דלא ראינו אינו ראיה היכא דתרווייהו כי הדדי ואמר הא' לא ראיתי הו"ל כאומר לחבירו לא ראיתי והו"ל הכחשה בעיקר המעשה. וא"כ אף בנדון מרן בתשו' הנז' באומר עד אחד איני יודע אם שמעה האשה כשאמר לה תהי מקו' לי הו"ל כאומר לחבירו שגם אתה לא ידעת אם שמעה האשה מאחר כי שניהם בהדי הדדי היו שם בשעת הקדושין ומכחישו בדבר שהוא עיקר המעשה ומ"ש שהרי מכחיש את חבירו בחקירה צ"ל בדרישה וכמ"ש מרן בש"ע סי' כ"ט כנז"ל. ועי' להכנה"ג בח"א דח"מ סי' כ"ט הגהב"י אות ל"ז שהביא משם הרלנ"ח והר"ח באסאן ז"ל שהדין שהוא