שמחה לאיש קב

אף אחרי מיתת בעלה וא"כ מיתת בעלה לאו מזלה גרם וכו' כמו שיעש"ב. ועכ"ז פתח דבריו כתב וז"ל להורות היתר לכתחילה אי אפשר להמורה וכו' ודאי שאני איני מוחה בידך וכו' ובסיום דבריו כתב אחר שכתב שהאשה היא מצלחת וכו' כתב וז"ל לא מלאני לבי להתיר בפי' וכו' יע"ש. וה' חת"ס בח' אה"ע סי' כ"ד שדי נרגא בדברי הרב נוב"י ז"ל ודחאם באמת הבנין כאילו הוא המולידה ס' זאת והיא ס' הרא"ש ז"ל כמ"ש הוא עצמו לעיל ובח' שישי סי' ע' הביא דברי הרא"ש ז"ל וה' נוב"י ז"ל וגם שם דחה אותם והביא סמוכות לדבריו יע"ש. א"כ מה יושיענו זה להתיר לכתחילה לישא אותה. עוד חזון הרביתי בד"ק שנסתייע ממתני' בפ' יש מותרות דף פ"ו והאמת בהשקפה ראשונה נשתוממתי דמשמע להדייא דסתם לן תנא דמתני' כרשב"ג ונבהלתי דמה יענו הרא"ש והרי"ף והר"מ והטור והנ"י והריטב"א והרשב"א ז"ל. אבל אחר החיפוש התבוננתי דאמצעיתא דמתני' הלזו נשאת ללוי תאכל במעשר וכו' השמיטוהו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והעור ז"ל רק רישא וסיפא פסקוה להלכה כדי לאשמועינן דבנה מכהן מאכילה בתרומה אפי' זרע הזרע ובנה מישראל אוסרה לאכול בתרומה כל עוד שהוא בחיים ולא ידעתי אמאי לא פסקו האמצעיתא דאם נשאת ללוי אוכלת במעשר וכן בנה מלוי מאכילה במעשר. עד שמצאתי להמאירי דיבמות שם במתני' שכתב דאמצעיתא זאת היא אליבא דר"מ וכדאוקימנא מתני' דלעיל ד' פ"ב ע"ב יע"ש. ולית הלכתא כוותיה אלא כרבנן דאפי' זרה אוכלת במעשר יע"ש. ועכ"ז לא נחה דעתי דמה יענו הרא"ש והריטב"א ז"ל שכתבו שכופין אותו להוציאה וכו' ואולי יהיה חילוק שחילק רו"מ נכון עפ"י מ"ש בס' החסידים ז"ל כנז"ל ומהתימה שחפשתי חיפוש מחיפוש ולא מצאתי מי שנתעורר בזה כלל והוא פלא: עכ"פ לעיקר ספיקא דנ"ד אמינא לפקע"ד דאם השואל לבו מהסס ומסתפק בנשואי אשה זו לא ימצא שום מורה שיאמר לה לך ותנשא ולא תחוש כלל. כי אם בזאת אנחנו יש לנו להתלמד ממה שראו עינינו בס' הפוס' ז"ל והגאון חת"ס ז"ל בח' אה"ע סי' כ"ג כללא כייל לן אם בא לשאול מאיתנו הרי הורה דקפיד אמדינן ליה לא תנשא ואם נשאת תצא וזהו דעת הרא"ש ז"ל ואי לא קפיד ונשאה בלא שאלה לחכם הרי לא קפיד וליכא סכנתא יעש"ב ובסו"ד אסיק שיחקור אם בעלה הא' כבר היו לו שבעים שנה וכמ"ש ה' תה"ד וה' ב"ש ז"ל. והרב נוב"י ז"ל כיון שהשואל היה ת"ח הראה לו כל צדדי ההיתר ואמר הנה פתחתי לך כל פתח ההתר ועשה כרצונך יע"ש במ"ק באה"ע סי' ט' הבאתי דבריו לעיל: ובכן גם אנא נפשאי מזקנים אתבונן ובהכי הנני מסכים לד"ק באופן זה שיאמר להשואל ובפרט אם הוא ת"ח כל צדדי ההתר והוא יעשה מה שלבו חפץ. ורו"מ שיחל"א לא הודיעני אם הראשון היה ת"ח וזה הנ' הוא בעה"ב או איפכא. וגם מכמה שנים נלב"ע הב' ראשונים. אי לזאת כל זה ידרוש ויחקור אם היו זקנים שניהם או אחד מהם וכמה זמן עבר שנלב"ע אם הוא בתוך שנה. ואולם אם ישא את האשה הזאת הנני מברך אותה שלא תאונה אליו רעה. וחפץ היתי להאריך עוד ואולם טרדות הזמן לא יתנוני השב רוחי דין גרמא דעציראה. יה"ר שלא יצא תקלה מתחת ידי ויהיו כל דבריו ודברינו לש"ש לעשות הטוב והישר הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט: סימן ט"ו הנני ב"א להשיב מפני הכבוד למע' הרב המופ' רב משרשייא כש"ת יוסף בורלא נ"י שנשאל בנערה אחת שיצא קול בעיר שהיא מקודשת ושלחו ב"ד שבאותו העיר והרב הנז' הי"ו היה עמהם ואמרו למקדש שצריך שיביא העדים שיעידו בפני ב"ד הצדק איך היה הענין של הקדושין והלך המקדש והביא העדים בפני ב"ד הצדק אברהם אמתאלי ומסעוד טבול ואחרי האיום והגיזום כדחזי העיד העד הא' בזה"ל. יום א' בערב אני הולך בשוק ופגע בי סעדיא גנון ובקש ממני שרוצה לקדש בתולה אחת ושאהיה אני עד על הקדושין והראה לי טבעת אחת ולא ראיתי ובלילה בשעה י"א בא סעדיא להקאפ'י ואתו עמו מסעוד טבול ויצאנו שלשתינו מהקאפ'י לטייל והלכנו לקאנטינא ושתינו מים שרופים ואח"כ הלכנו דרך מבוי אחד למעלה ובחזרתינו דרך מבוי א' למטה ברחובה אחת שם ראינו מרחוק ב' נשים מתעטפות והולכות בלילה ובראותם אותנו עמדו במקומן וכשהגענו אצליהן עמדנו עמהן וסעדיא הנז' ומסעוד הנז' התחילו לדבר עמהן ותכף סעדיא הנז' התחיל לומר הרי את מקודשת לי בטבעת זאת ומסעוד הנז' אמר לו הנוסח והוא אמר. ואני לא ראיתי לא תפיסת יד ולא במה שקדש אותה כלל אם בטבעת או במטבע כי הייתי מעט שיכור ונצטערתי שלא הייתי רוצה להעיד בדברים כאלו והי"ט שלא נתתי דעתי על הדבר ומעולם לא הכרתי הבת הזאת כלל עד שבאה לדור בשכונתי אז אמרו לי שהיא הבתולה שנתקדשה ע"י. וגם בשעת הקדושין לא ראיתי פניה כי היתה היא מעוטפת הרבה ע"כ הגיעו דברי העד הא'. וזה נוסח עדות העד הב' בזה"ל הלא תדעו שאני הייתי יושב בקאפ'י ובא סעדיא וכה אמר לנו נלך לטייל והלכנו אני וסעדיא ואברהם העד הנז' ושתינו מים שרופים בקאנטינא והלכנו עד רחובה אחת ושם ראינו האם היא ובתה עומדת ועמדנו אצלם ואמרה האם להבת תקבלי קדושין מיד סעדיא והבת לא היתה רוצה שהיתה מתפחדת מדודה ואמ"ל אמה לא תפחדי. וסעדיא הנז' תפס ידה ודומה כמי שהניח לה דבר ולא ידעתי מה נתן בידה ואמ"ל הרי את מקודש לי במטבע וכו' ומעולם לא הראה לי סעדיא המקדש מה הם הקדושין שנתן בידה. ואח"כ לקחה האם הטבעת מיד בתה ואמרה ראו טבעת זו שנתן בידה אם שוה ולא ידעתי אם הוא כסף או זהב או נחשת אז אמרתי להמקדש שצריך שיאמר בטבעת וחזר ואמר בע"פ בטבעת זו ע"כ הגיע עדות העד הב': וע"ז עלה ונסתפק רב הו"ד יוסף עיני"ט הי"ו כמה ספיקות. הא) כי יש הכחשה בין הב' עדים שהעד הא' אמר שתכף אמ"ל הרי את מקו' וכו' ולא ראה תפיסת יד וכו' והעד הב' העיד שראה שתפס ידה ודומה כמי שהניח לה דבר וכו' הרי שמעיד שראה תפיסת יד. ואת היותרת כי העד הא' העיד שאמ"ל הרי את מקודשת לי בטבעת והעד הב' העיד שאח"כ ראה שנתן לה טבעת ובשעת האמירה אמ"ל הרי את מקו' לי במטבע עד שהשיג עליו שיאמר בטבעת אח"כ ואמר בטבעת הרי הכחשה שנייה. ב) ששניהם כאחד לא ראו נתינת הקדושין. ג) שהעד הא' לא הכיר את הבת המתקדשת. ד) שב"ד הצדק שאלו את העדים באיזה יום היי הקדושין ובאיזה חדש ושניהם לא ידעו לא באיזה יום ולא באיזה חדש. ה) שטוענת הבת ואמרה שהטעה אותם המקדש שאמר להם שהיה עשיר ונמצא עני. וע"כ אלין ספיקות פלפל