שמחה לאיש קא

סימן יד הנני ב"א להשיב מפני הכבוד למעלת רב רחומא'י הרב המופלא וכל טוב מלא כמהר"ר רחמים פ'ראנקו יצ"ו אשר שאל מאתי לחוות דעתי אודות אשה שנשאת לשנים להאחד שהתה נשואה עמו ב' שנים וילדה בת ונלב"ע וחלי"ש והב' שהתה עמו נשואה עשר שנים וילדה הימנו בן ובת ונלב"ע וחלי"ש. וע"ז לשאול הגיע הבעל הג' מהרב הנז' יצ"ו אי איכא למיחש לחששת קטלנית מאחר שמתו לה ב' והוא ניהו חכם בחכמתו פתח לה פתחא כחא דהיתירא. וכשאני לעצמי נפשי עלי תהמה למה זה תשאל לשמי? ואולם לעשות רצונו חפצתי אמרתי הנה באתי ואלקטה באמרים מפי סופרים ומפי ספרים. הנה הרב א"ז הנד"מ ז"ל הכי אמר מר וז"ל ומה שכתבו שהיתה בחזקת קטלנית איני יודע מאי נ"מ כי בעבור זה אינה אסורה עליו אלא חששא בעלמא וכו' ולא לודאי חששא אלא לספק חששא וכו' כי דברים אלו כבר הביא אותם מרן ז"ל בב"י באה"ע סי' ט' יע"ש. ומה שאני מצאתו סיום דבריו שכתב וז"ל ועוד מעשים בכל יום שאנו רואים שנשאת לשלישי ומאריכים ימים ומולידים בנים ובנות עכל"ה ושוב ראיתי שגם דברים אלו הביאם ה' תה"ד ז"ל סי' רי"א יע"ש. אחד הרואה דברי הגאון קדמון ז"ל הללו ודאי דליכא למיחש למידי: האמנם עינא דשפיר חזי הגאונים החולקים על ס' זאת הרא"ש והריטב"א והנ"י והרשב"א ז"ל ואחריהם כמה פוס' ראשונים ואחרונים שחששו הרבה לסכנה והחמירו עד למכביר כנודע ורש"י ז"ל בפי' הפ' פן ימות גם הוא כאחיו פירש כן דחשש איכא שהיא מוחזקת לקטלנית יע"ש. הרמב"ן ז"ל פליג בפי' הפסוק דפן ימות גם הוא דהיינו שיהיה רע כאחיו שהיו רעים וכו' מ"מ מודה בעיקר הדין שיש לחוש לינשא לשלישי כמו שיע"ש. וגם הרא"ם ז"ל הכי פי' על פי' רש"י שהיה דוחה אותה בקש וכו' וכתב וז"ל מילת כי האמור כאן אינה נתינת טעם על שבי אלמנה עד יגדל שילה בני שמאחר שהוחזקה קטלנית וכו' ותהיה מילת כי נתינת טעם על דוחה היה אותה בקש וכו' ומה שהחזיק אותה לקטלנית במיתת ב' בניו הוא. אליבא דרבי וכו' ולא כרשב"ג וכו' משום דבפי' הבעי' סתם לן תנא כוותיה דרבי וכו' יע"ש: ומה שאני תמיה לא אדע שכול דהלא הרא"ם ז"ל עצמו בתשו' בח"א סי' כ"ב סותר דבריו ממ"ש. בפי' על רש"י ז"ל והביא דברי הרב בעל תרומת הדשן סי' רי"ז ז"ל דכתב ס' המתירים שסומכים על מ"ש הא"ז ז"ל ובה"ג ז"ל ואסיק דלא קפדינן אפי' שלא. במקום מצוה וכס' הרמב"ם ז"ל יע"ש. והדבר ק' דמה יענה למ"ש יאודה פן ימות גם הוא כאחיו כמ"ש הוא ז"ל עצמו ולדידי צ"ת. וכן נמי דומה בדומה תמהתי במה שראיתי בתשו' בשמים ראש סי' רע"ו וכנר' שהיא תשו' הרא"ש ז"ל נשאל על יבמה אי אית בה משום קטלנית והשיב דלית ביבמה משום קטלנית וכו' וכתב בסו"ד וז"ל אבל בעיקר הדברים וכו' ואין בו אלא. חשש למיעוט נשים שטבען או מזלן כך ואינו דבר תורה עכ"ל יעש"ב. ועי' מ"ש שם הרב כסא דהרסנא באורך: איך שיהיה לא מצאתי ולא ראיתי לשום אחד מהפוסקי' ראשונים ואחרונים אפי' לס' המתירים והרמז"ל הוא ראש המתירים שכתב בתשו' שהוא על צד הניחוש והפחד והתמהון הבי"ד מרן כ"מ בפ' א"ך מה' א"ב ה' ל"א אפי"ה פסק בחיבורו שלכתחילה לא תנשא. וא"כ מי זה יערב אל לבו להתיר בשופי שתנשא לכתחי' כי באמת אמרו חמירא סכנתא. ומה שיצא לחלק רו"מ בין היכא ששהתה נשואה הרבה עם בעליה להיכא דמתו מיד ונתן טעם לדבריו ממ"ש הרא"ש ז"ל דמזל גורם היינו רוע מזלה שלא יהיה לה בעל שיפרנסנה. ומינה דן רו"מ שכיון שכבר ישבה בבית בעלה כמה שנים הרי אין לה מזל רע שכבר פרנסה בעלה זמן רב וא"כ מסיבה אחרת מת. ונסתייע רו"מ ממ"ש בס' החסידים סי' תע"ח שכ' וז"ל אשה לא תנשא לג' או לד' אם מתו בעליה בלא בנים זה אחר זה לאחר שבאו עליה או מיד לאחר בעילה כמו ער ואונן שלא עכבו אצל תמר עכ"ל. ופירש כוונת ס' החסידים דה"ק. דאף אם הניחו בנים אם מתו מיד לאחר בעילה ונשותיהם נתעברו מביאה א' לא תנשא דהו"ל קטלנית אתד"ק: ולדידי אמינא דחלילה להבין בכונת ס' החסידים דמחלק בין מת לאחר זמן שנשאה ובין מת מיד וכן בין הניח בנים ללא הניח בנים. האמת החילוק שיש לחלק בין היכא דהניח בנים להיכא דלא: הניח בנים זה יוכל להתלמד מדברי הרב ס' החסידים ז"ל יען דקדק בד"ק לומר אם מתו בעליה זה אחר זה לאחר שבאו עליה בלא בנים מדבריו אלו נוכל לדקדק דאם הניחו בנים ליכא למיחש לישא אותה. ואולם ללמוד מדבריו דיש לחלק בין היכא שמת לאחר זמן ובין היכא שמתו מיד לפענ"ד לא ניתן ליאמר חילוק כזה בכונת ס' החסידים ואדרבא משטחיות דבריו מוכח דאין הפרש בין אם שהו אחר הנשואין ומתו או מתו מיד לאחר בעילה כמו ער ואונן זכו' זה נלע"ד פשטות דבריר ז"ל וכל המעיין היטיב לא יכחיש בזה: לפע"ד: ודרך אגב ראיתי להכנה"ג ביו"ד סי' קע"ט הגה"ט אות ל"ב שתמה על ס' החסידים שפסק, כרשב"ג ואנן קי"ל כרבי וכו' תמיהני דכבר קדמו בתמיהה זאת על ס' החסידים ז"ל הרב תה"ד ז"ל כסי' רי"א והבי"ד מרן ז"ל בב"י שם באה"ע סי' ט' וגם על התה"ד ז"ל תמיה לי מילתא טובא דלא זכר שר כי בסוס"י תע"ז פי' דבריו ה' ס' החסידים ז"ל אשר לא תנשא לג' או לד' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה הרי שלא הכריח הלכתא כמאן ולא פסק כרשב"ג יע"ש: ברם חילוק זה דיש לחלק בין היכא שהניחו בנים להיכא שמתו בלא בנים כבר מילתי אמורה דיש למילף מדברי ס' החסידים הנז' זלה"ה אך לא ראינו לשום פוסק דיצא לחלק בכי הך. והרב חיים ושלום ז"ל בח"א באה"ע סי' י"ג נשאל להתיר לישא אלמנה ושקיל וערי הרבה כמדתו לכל רוח. וצדד לומר דמי שלא היה לו זרע מאשתו בודאי אינה בת זוגו הנגזרת לו כד"א הזנו ולא יפרוצו וכמ"ש הרב מהר"מ ריקאנטי ז"ל בס' וישב וס' ויצא וכו' יע"ש ואח"כ צידד לו' דמי שנושא אלמנה שיש לה בנים מבעלה הראשון אדרבא ניחא ליה לבעלה הראשון. אם ישגיח עליהם הבעל. שני וכו' ומביא ראיה לדבריו ממ"ש רש"י ז"ל בפי' הפסוק באיוב ברכת אובד עלי תבא וכו' יע"ש. באופן דמצדד לב' הצדדים והן ולאו ורפיא בידיה. ומ"ש עוד רו"מ דכיון ששהתה כמה שנים נשואה עמו הא ודאי שאינה בכלל המזל הרע ההוא שלא יהיה לה מזונות. ובודאי דבר אחר גרם לו שימות אתד"ק. ואנא דאמרי יעבור בסל"ח דהאמת דמשמע כן מדברי הרא"ש כלל ג"ן והגאון הרב נודע ביאודה מ"ק בתשו' אה"ע סי' ט' נשאל באשה המצלחת במו"מ