שמחה לאיש י

כלי שרת כמבואר בפ"ד מה' מעשה הקרבנות הל' ז' והוא ס"ל בפ"א מהל' בהב"ח דאין עושין כל הכלים מתחלתן וכו' ואם נעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותם לגבוה. ואם בקופיץ איירי מתני' ק' איך יכול המוצאו לשחוט בו לכתחילה דדילמא הבעלים צריכים אותו רק לשבירת עצמות ביו"ט ואף שטהור הוה מ"מ הא בעי עשיית לשם כ"ש וליכא. לכן הוכרח לפרש דאסכין קאי איברא דק"ל לשי' רבינו ממעשה דהלל במס' הנז' ד' ס"ו שאמ"ל הלכה זו שמעתי ושכחתי וכו' למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו וכו' יע"ש ומריהטא דלישנא משמע דשאלה זו נשאלה בע"ש ואם כשי' רבינו דכ"ש נמי בעי עשי' לשם גבוה הלא כבר היתה מפורסמ' הלכה זאת בירושלי' דהרי פשו האומני' הסכינים לשם גבוה להביאן בשבת לעזרה. דפשי' שלאו כל ישראל פחמים היו להיות צורף בביתו ולעשות הסכין בחשאי. בשלמא לס' הרשב"א והר"ן ז"ל בשי' למס' חולין ד' ג' דקדשו מאתמול יש דחוק ולומר דלא נתפרסם האי קידוש דכל א' קדשו בביתו בחשאי ואין לו' דהאומן עשהו מתחי' לגבוה ובכל זאת לא נתפרסמ' הלכה זאת דהאומן חשב דיוליכו מע"ש לעזרה. אמנם זה ק"ל מהא דתניא במתני' הנז' בשלשה עשר שונה ומטביל וטעמא דשמא לא הטבילום עדיין הבעלים שהי' צריך שהות ביום להטביל ולהעריב שמשה כפירש"י ורבינו הוסיף דבעי גם הזאה. ואם בעינא תחילת עשי' לגבוה בודאי היו נזהרין הבעלים שלא תהי' נטמא ומאי חששא איכא. ועוד דלשיטתו מוכרחים אנו לאוקמי למתני' דוקא בחדתי ומדסתם רבינו משמע בין בחדתי ובין בעתיקי איירי וכבר ארוכה עלתה לי בעזה"י בהאי ענינא אם סכין לשחי' קדשים בעי' כ"ש בספרי זוטא שיח יצחק ח"ב סי' ג' שמסודרי' משנת זר"ת תלי"ת ושם איכא בניי' שקלא וטריא בדברי אביר התורה גאון ירושלם מהריט"א זיע"א בספרו קדושת יו"ט סי' ג"ל. ואפ"ל לשי' רבי' דבערב פסח משום רוב העם בדיעבד הוא ולא בעי' כלי שרת גם י"ל דס"ל כס' הריטב"א בשי' למס' חולין דף הנז' שכ' דמחורתא דסכין היה כ"ש לקדש הדם קצת וכו' ולפיכך אין הסכין חשוב כ"ש לפסל ביוצא. וי"ל דס"ל לרבינו דלא בעי ג"כ עשי' לשם גבוה: ובמס' מנחות ד' כ"ח ע"ב תניא כ"ש שעשאה של עץ רבי פוסל וריב"י מכשיר וקאמר בש"ס דלר"י מיעט כלי חרס. הרי דלכ"ע כלי חרס אי אפשר להיות כ"ש ומדחזי' דבשלו אף קדשי קדשים בכ"ח לכתחילה כמבואר בכמה מקומות בש"ס מוכרח דכלי בישול לאו כלי שרת הוא ובזה ניחא שאלת ריב"ש במס' ע"ז דף ב"ן ע"ב כלים ששמשו בבית חוניו וכו' כהני' הוא דקנסי רבנן משום דבני דעה נינהו או ל"ש יעו"ש ופשיטא דאף למ"ד דלאו בית ע"ז הוא דבמת יחיד הוא דהא גם בשעת היתר הבמות לא היתה רק במת ציבור אחת לכל ישראל. וק' לשי' רבינו הנז' דבעי' עשיה לשם גבוה. מה שאלה שאל בן שאול בבי מדרש' הא אף דלשמים הוא מ"מ הרי נשתמשו בהן הדיוטות כמו שהקשה כהנא רבא ז"ל במזל שעה די"ל דשאלתו היתה על כלי' כאלו שאינם כ"ש ולשימוש בעלמא הוו ובגדי כהונה ג"כ ס"ל להריטב"א במס' קדושי' דף מ' והובא במל"מ פ"ח מה' כלי מקדש הל' ה' דלא הוו כ"ש אלא קדושת דמים בלבד יעו"ש ובס' מגילת ס' ח"ב ד' ל'. וממילא מתורץ מה שהקשה עוד מלך שלמה ז"ל להראב"ד בהל' שקלים דמשיג על רבינו דבהל' בהב"ח משמע דס"ל כוותיה גם יפה עולה לדינא מה שניבא זכרי' והי' כל סיר בירושלם קודש לה' ולא יהי' עוד כנעני בבית ותרגם יב"ע ולא יהי' תגרא וכו' ופי' הרד"ק ולא יצטרך בית ה' לסוחר שימכור שם סירות וכו' משמע דאף למקדש יהיו מועילים אלו הסירות של כל ירושלם ות"ל הא נשתמש בהן הדיוט אמנם אם הסירות לאו כ"ש היו ניחא [אף שיש לדחות דעפ"י הדיבור שאני מ"מ פשטא דקרא הכי משמע] גם לס' רבותי' בעלי התו' ועוד הרבה מהראשונים ז"ל דס"ל דסכין לא בעי כ"ש י"ל דכו' ריב"ש גם על סכיני היה. ולדינא ליכא נפקותא דהא איפשט' האבטי' לאיסורא דקנסו. ודברי מעכ"ת גאון יעקב נ"י שלא ידע שכול כונת הרב מ"ש ז"ל לא ידעתי להולמן דהא פשיט' דחונ' לאו שפיר עביד בעשות בית דומיא דמקדש בחוץ וכל השוחט והעלה בו נלקה בכרת כדאי' במס' ברכות ד' ס"ג כשירד חנניא וכו' וא"ל יעלה להר אחי' יבנה מזבח וכו' ויאמרו אין לנו חלק וכו' יע"ש ובפירש"י והרי בכהנים דלא שייך בהו עשיה להדיוט אפי"ה קנסוהו משום דלאו שפיר עבדי ה"נ בכלים קנסו' אף דעשיה להדיוט אינה מגרעת. ופשיטא דבית חוניו אינו עדיף מבמת יחיד שהי' כהדיוט לגבי מקדש וכבר זכר עשה גאון יעקב נ"י שבית הכנסת כדין במת יחיד חשבינן לה כמבו' בכמה מקומות וכלי בהכנ"ס נשתמש בהו הדיוט הו'. ומה שהקשה עוד הרה"ג מ"ש ז"ל דאיך יכול ההדיוט להשתמש אף קודם שנתחתכו בעבודה וכו' ולא יהיה אלא קדושת בד"ה דבעינן בהו העמדה והערכה וכו' הדברים כפשטן תמוהים דהא מבואר ברמב"ם פ"ה מה' ערוכי' הל' י"ב דדוקא בבהמה אין חילוק בין קדושת מזבח לקדושת בד"ה דבעי העמדה והערכה אבל במטלטלי קב"ה לא בעי הו"ה אלא ודאי כהן שדעתו יפה הכי קאמר דכלי שראוי לכלי שרת אף בקדושת דמים לבד אינו נפדה דומיא דעצי' ולבונה דבחדא מחתא מחתינהו ויעו' בשעה"מ בהל' א"מ פ"ו ה' ד' וכן נר' משי' רבי' הריטב"א הנז"ל ובזה מתורץ קו' מל"מ בפ"ח מה' כ"מ הנז"ל. ותי' הכהן גדול ז"ל בבתי כהונה בחי' להל' בהב"ח דאפקעתא דמלכא הוא וכו' יע"ש. לפע"ד אינו מובן דמשמע מדבריו דקודם השירות אף קדושת דמים לית בהו. ולאחר נשיקת עפרא דתחו' רגלו' א"א לו' הכי כמבואר בתוס' זבחים ד' ע"ב ובחי' הרשב"א והר"ן למס' חולין הנז"ל דתי' לקו' מעובדא דפסחים שקדשו' מאתמול וכוונת' דקדשו' מע"ש קדושת דמים וקדושת הגוף חל עליה' בשעת השירות ויעו' בקדושת יו"ט סי' הנז"ל. ומה שפי' שם בתחלה שכוונת' דמשחו' אותן מע"ש אחר המחילה רבה א"א לו' הכי דהא האי עובדא בבית שני הוה שלא היה שם שמן המשחה דכבר גנז אותו יאשי' המלך כמבוא' במס' כריתות דף ה' גם מה שכתב הבתי כהונה ז"ל דהא דכלי שנעש' מתחלה להדיוט פסול לגבוה אינו מפורש בכתוב וכו' יע"ש. ובס' אגודה ותשו' מהרי"ל אתי' עלה מהאי דרשה יע"ש ועוד יש להאריך בדבריו המאירות ואכ"מ. והואיל דהביא אותנו משך הענין להירו' דפ"ג דמס' יומא ומס' מגילה אמרתי להעתי' שרש א' מקונטריסי שיח יצחק הנז' וז"ל שם הירושל' במקומות הנז' תמה איך אפשר שביחד הכלי שרת הם קדושים ומקדשי'. משמע דשני פעולות בבת אחת אין אדם יכול לפעו' והוא כס' הש"ך חו"מ סי' קצ"ח סעיף ה' דדוקא כשהשכיר לו החצר תחילה וכו' אבל שניהם כא' לא יעו"ש ובסי' ר"ב וכותי' ס"ל הריטב"א כמבואר יוצא מדבריו בשי' למס' קדושין שהק' למה דמייתי הש"ס דויתן להם אביהם דנימא שאני התם דמדין חצר היה ותי' עם משמע דהקנה להם כא' וזה א"א אלא באגב ולא מדין חצר. וכן ראיתי בשי' לא נודע למי ד' טו"ב מהספר שהביא חי' בשם הב"ח למה שהקשו באבעי' הש"ס אם בעינן צבורי' או לאו תי"ל הרי קנה מדין