שמחת יום טוב צד

לדעת קצת מפרשים. וכמ"ש הר"ן לקמן ר"פ א"צ. וא"כ ביום טוב אע"ג דסלותי שרי מן התורה. מ"מ אין נדרים ונדבות קריבים ביו"ט אפילו מן התורה. וא"כ מה ק"ו הוא זה דנדרים ונדבות אימעוטי מלכם ולא לגבוה וסלותי אפילו ביום טוב שרי מן התורה. ונראה ליישב דבלא"ה הקשה הפני יהושע אמאי לא קשיא ממקרא מלא שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם. ובתמורה (דף י"ד ע"ב) אמרינן מכאן לימד לנדרים ונדבות שקריבים בחה"מ לכן יש לומר דמדאורייתא פשיטא דשריא בחוה"מ רק ס"ד לאסור מדרבנן בחוה"מ מאחר שהיה אפשר להקריבן קודם. והשתא פריך שפיר אם בשביל צרכי הדיוט לא גזרו כ"ש נדרים ונדבות. מיהו בעיקר תמיהת הפ"י י"ל דיש לפרס קרא לבד מנדריכם צריך לומר דלא יוצאין בנדרים ונדבות. דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. והיינו לבד מנדריכם. דאי הוה שרי דבר שבחובה מן החולין. אם כן יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות . הן בשלמי שמחה הן בעולת ראיה. וא"כ היו קריבים אפילו ביו"ט. אבל אחר שלימד הכתוב שהחובות לבד מנדרים . ממילא כיון שאינו יוצא בנדרים אינם באים אפילו בחוה"מ. אלא דר' יוחנן קאי לפי האמת דיליף מקרא אחרינא דדבר שבחובה בעינן מן החולין אייתר ליה קרא לבד מנדריכם. לכן ס"ל דאתי לגופיה דנדרים קריבים בחוה"מ. דלדבר שבחובה יליף מקרא אחרינא במנחות (דף פ"ב)

עוד י"ל דמקרא דאלה תעשו וגו' לבד מנדריכם י"ל דהיינו שלא יעבור על בל תאחר וברגל אחרון של בל תאחר אלא דקשיא איפכא מה צריך קרא על היתר בחוה"מ דמלאכת חוה"מ לרוב פוסקים מדרבנן. וא"כ ל"ל קרא להתיר בחול המועד נדרים ונדבות. ולא משמע דאיכא מצוה גמורה להקריבן בחוה"מ. דמשמע דלא יליף רק מבאתם והבאתם שמה. עיין פני יהושע. לכן נראה דלא קאמר שיהיה מצוה גמורה ושיעבור אם לא הקריבן בחוה"מ. אלא דקמ"ל דודאי פשיטא בכל מצוה שיש לאדם לעשותה אם עשאה הרי קיים המצוה. וכל זמן שלא עשאה עדיין חיסר לו קיום המצוה. ומ"מ אין מוטל על האדם לקיים המצוה כמו מילה ושופר וכדומה. אינו מוטל דוקא כאור הבוקר. רק הזריזות כדרך העולם וכנהוג העולם להתפלל קודם. ויתר ענינים הנהוגים. וכן בל תאחר קבעה התורה בשלש רגלים. היינו משום שלא הטילה התורה חיוב עליו לקיים מיד. אף שבטרם שקיים חסר לו המצוה. ולזה אמר ר' יוחנן דלימד על נדרים שקריבין בחוה"מ. דלא תימא שמצוה יותר שיתעכב עד אחר הרגל כדי שישהה יותר בירושלים. שבודאי היא מצוה ג"כ. כמ"ש ואכלת לפני ה' אלהיך למען תלמד וגו'. ולזה קמ"ל שקריבין בחוה"מ. אבל אם לא קרבן בחוה"מ אין עבירה בידו אם לא מבאתם שמה והבאתם שמה. דמייתי ליה רבא לעבור בעשה. ובכתוב לבד מנדריכם אין כאן עשה. ונ"מ בנדר ברגל עצמו דלא עבר עליו כל הרגל. וס"ד דלא איכפת לן כשישהה אותם עד אחר הרגל. קמ"ל דמצוה יותר שיקריבן ברגל. אף שישוב מיד לביתו אחר הרגל. משא"כ אילו לא הקריבן. היה דעתו לשהות עד אחר הרגל. קמ"ל דאין דיקריבן בחוה"מ. או דס"ד דמצוה לשהותן כדי שיהיה יותר פנאי לחובת הרגלים. לכן יניחן עד אחר יו"ט. שמא יבא אחד להקריב חובת רגל. קמ"ל דאין לו לחשוב ע"ז כשיוכל להקריב אינו חושש שמא לא יהיה פנאי לאחרים להקריב חובת הרגלים קמ"ל דמצוה שיקריבן בחוה"מ. ואין לו לחוש שיהיה הזמן דחוק לרבוי עם שהיה בירושלי' להקריב חובת הזמן

שם כי פליגי למיקם עלה בבל תאחר. והקשה הח"ץ הא בלא"ה אין יכול לשהות הקרבן דברגל אחד עובר בעשה. ואפשר לומר דהכא איירי באשה דליכא עשה דבאתם שמה והבאתם שמה הוה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות. ומ"מ בבל תאחר איתא. ומזה ראיה להרמב"ם דפוסק דאשה עברה ג"כ בבל תאחר דהכא ע"כ לאוקמה בנשים. ובכה"ג מוקי בגיטין (דף כ"ח) בקרבן נשים. מיהו התוס' בר"ה (דף ה' ע"ב) בד"ה דהא כתבו וקרינא בה ובאת שמה והבאתם שמה משמע דאשה נמי בעשה זו כיון דמחייבא בשמחה

עוד י"ל ע"פ מה דאיתא בפסחים (דף ח' ע"ב) כל אדם שאין לו קרקע אינו עולה לרגל. וכיון דאין חיוב עליו לעלות גם בעשה דובאתם שמה ליתא. ומ"מ בבל תאחר שהוא לאו עבר בשלש רגלים. וא"כ אפילו יש לו קרקע אם אינו רוצה לעלות או שקשה עליו לעלות מצי לאפקורי נכסי ויפטר מן העשה. אבל בבל תאחר לא תליא בקרקע דאפילו בצדקה איתא בל תאחר. כדאיתא בר"ה ובריש נדרים. ואין להקשות לפ"ז מאי פריך בר"ה (דף ו') מר' פפייס היכא משהו ליה. דהא י"ל דאפקירו נכסייהו. דלאו מילתא היא דבסתמא לא היו מפקיעין עצמן מן המצוה. והפני יהושע כתב דבאמר ולא אפרוש לא עבר בעשה. ולכל התירוצים קשה לי דא"כ ר"מ דסבירא ליה ברגל אחד עובר בבל תאחר ומייתי ליה מקרא דבאתם שמה והבאתם שמה. ורבנן ההוא לעשה. ור"מ כיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי קם ליה בבל תאחר. וא"כ קשה איך אמר ר"מ ברגל אחד עובר. הא אכתי באם אמר ולא אפרוש לא עבר בבל תאחר לר"מ ברגל אחד כיון דברגל אחד לא שייך העשה. מיהו למ"ש אינו קשה כ"כ דזה אינו מציאות כ"כ. ומסתמא לא חילקה התורה. אבל באמר ולא אפריש דמשכחת לה בפשיטות קשה אם לא יהיה לר"מ בבל תאחר שהרי לא גילה דעתו בכמה יהיה בל תאחר. והברייתא ודאי מיירי אפילו באמר ולא אפריש. וצ"ע

בפירש"י בד"ה כי פליגי למיקם בבל תאחר כו' הילכך עצה טובה כו' שהרי בעלותו כו' ולא בעצרת מפני שהוא יו"ט כו' עכ"ל. ויש לתמוה דהא משנה שלימה היא בחגיגה (דף ז' ע"ב) דישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות. א"כ קשה אמאי יצטרך לעלות בשבילה הא יכול לשוחטן ביו"ט בשביל שלמי שמחה לפי פירוש התוס' שם דהא דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט היינו בנפיק משום שלמי שמחה. וא"כ שפיר יכול לעשות ולהקריב התודה בשביל שלמי שמחה וא"כ יכול להביאה שפיר בעצרת. מיהו לפירש"י שם שסובר דבהביאם לשום נדרים אינו יוצא משום שמחה רק כשהקריבם לשם שמחה. שפיר ניחא דאם ישחטם לשם שמחה לא יצא ידי נדרו ויהיה בבל תאחר

וראיתי בפני יהושע שעלה בדעתו לומר דמילי מילי קתני דדוקא משום נדר אין יכול להביא בשבועות אבל אם רוצה להביאן בשביל שלמי שמחה יכול להביאן אפילו בשבועות, ותמוה בעיני. דא"כ מאי עצה טובה שיביאנה בסוכות. הא יותר עצה טובה שיביאנה ויצא בה ידי שלמי שמחה וא"כ אפילו בשבועות יכול להביאה. וראיתי בפני יהושע שכתב דתודה אינו יכול להביאה. דדוקא בנדרים ונדבות דאידי ואידי שלמים יכול להביא לשם שלמי שמחה משא"כ תודה. ולא הבנתי דע"כ התוס' ס"ל דיכול להביא נדרים לכתחילה לשם שלמי שמחה. מדתנן דיוצאין בנדרים . משמע להו כיון שיוצאין בהם יכולין לשוחטן ג"כ. וא"כ כיון דתנן הכהנים יוצאין בחטאות ואשמות. משמע ג"כ שיכולין לשוחטן לכתחילה. וא"כ אם יוצא בתודה למה לא יוכל לשחוט לשם שמחה לפי' רבינו אלחנן. שהרי חטאת ג"כ אינו דומה לשלמים ואינו נאכל אלא לזכרי כהונה. וא"כ גם בתודה יכול לצאת וכיון שיכול לצאת בה וכמ"ש הרמב"ם. א"כ מהיכי תיתי לא יצא בתודה וכיון שיוצא בה יכול לשוחטה ג"כ. והנלע"ד בזה דהא ע"כ העצה טובה שלא יצטרך לשהות יותר מכדי חיוב דהא בערב שבועות יכול להביאה . וכן בימי

תשלומין. אלא דהוה עצה טובה למי שאינו רוצה לשהות