שמחת יום טוב פח

אינו ראוי. שאם נתיר גם באב, שייך גזירה דשמא יעבירנו כמפורש בגמרא. וא"כ תו לא תקשי למאי צריך גזירה דשמא יעבירנו. דאי לאו הגזירה דשמא יעבירנו גם באב היה לנו להתיר מטעם הך סברא גופיה דראוי להשתמש בו חולין אבל משום גזירה שמא יעבירנו אסרו באב. ועשו מה שראוי לחולין כאילו אינו ראוי. ובולד התירו מאחר שא"צ הערב שמש . כיון דאיכא טעמא לחלק ביניהם. ולפי"ז להנך יש מפרשים אין היתר רק בתרתי לטיבותא נטמא בולד הטומאה וביו"ט. ולפ"ז למאי דמסיק כהנים זריזין הם תו א"צ לומר טומאה ביו"ט לא שכיח

בתוס' בד"ה כלי כו' ומיהו קשה איך מותר להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה כו'. ונראה ליישב דהכא קיימינן בטעמא דשמא יעבירנו. וכתבו התוס' לעיל דבאב שלהוט להטבילו חיישינן משא"כ בולד הטומאה שאינו להוט להטבילו וא"כ י"ל דיש לפרש שפיר שטובלו לערב אלא שממלא בו מים וכיון שהוא דרך מילוי שפיר יכול לטובלו ע"ג מימיו לטהרו ואי משום דקשיא מתני' דאין מטבילין כלי ע"ג מימיו. י"ל דהיינו באב הטומאה שלהוט להטביל ואיכא למיחש שמא יעבירנו ד' אמות לכלי. לכן אפילו ע"ג מימיו אסור משא"כ בולד דאינו להוט וליכא חששא דשמא יעבירנו מותר לשאוב בו מים לצורך יום וממילא נטהר כיון דלא חיישינן בולד שמא יעבירנו

ובזו יש ניישב הרי"ף שלא פסק כרבא משום מתקן ולפ"ז ניחא דקשיא ליה להרי"ף למה טובלין ולד הא לא הוה לצורך יו"ט כמו שהקשו התוס'. ואין לומר דטובלין ע"י שאיבת מים לצורך יו"ט. דתקשי מתני' הא אין מטבילין כלי ע"ג מימיו. וצ"ל דדוקא כשמטבילין הכלי עם המים בהא אסור דנראה כמתקן. אבל דרך מילוי שרי בכל גווני אפילו באב הטומאה. וכמ"ש הפוסקים באמת דהא דלי נמי מותר אפי' באב הטומאה. ולא שייך מתקן בדרך מילוי. א"כ תקשי קושיית התוס' למה מטביל לולד הטומאה. הא אין צריך לו רק לערב. ואין לומר דטובל דרך מילוי דאפילו באב שרי כה"ג. כמ"ש הפוסקים דדרך מילוי לא חיישינן שאינו נראה כמתקן. וצ"ל כתירוץ התוס' בחגיגה (דף כ"א סוף ע"א) דמיירי ביו"ט שחל ע"ש דיו"ט מכין לשבת. אלא דזה תליא אי קדושה אחת וצרכי שבת נעשין ביו"ט שפיר י"ל דביו"ט שחל ע"ש איירי אבל לרבה דס"ל דאין צרכי שבת נעשין ביו"ט. והא דמבשלין מיו"ט לשבת הוא מטעם הואיל ואי מקלעי ליה אורחים. א"כ לא שייך להתיר להטביל הכלי לצורך שבת דבהא לא שייך הואיל דליומיה לא חזי עד הערב שמש. וצ"ל דרבא ס"ל קדושה אחת הוא שבת ויו"ט. ושפיר י"ל תירוץ התוס' בחגיגה דאיירי ביו"ט שחל ע"ש. וא"כ הרי"ף לשיטתיה דפסק לעיל בפ"ק כרב דהוה שתי קדושות. א"כ אי אפשר לומר הטעם משום מתקן. דא"כ דרך מילוי לעולם שרי אפילו באב דלא שייך מתקן דרך מילוי. א"כ ע"כ הא דבאב אסור הוא מטעמא אחרינא משום שמא ישהה ובולד דרבנן לא חיישינן כולה האי לתקלה. ולהכי לא פסק כרבא

עוד אפשר ליישב היש מפרשים דכלי שנטמא באב אין מטבילין משום דבעי הערב שמש. ואע"ג דחזי לחולין . מ"מ הא כתב הרא"ש לעיל בפ"ק בשם הירושלמי דפתילות שכבו בשבת אסור להדליק ביו"ט דמקרי הכנה. א"כ ניהו דחזי לחולין מ"מ אותה ההכנה שראוי ביו"ט לקודש נעשית בשבת. ולא גרע מהכנה דביצה שהיא ממילא. אלא דצריך לטעם שמא יעבירנו. היינו לב"ש דלא ס"ל הכנה בביצה וגם פלוגתא דתנאי היא לעיל בהכנה ורבה אמר דכ"ע משמע אפילו מאן דלית ליה הכנה אין טובלין כלי בשבת אבל לרבה גופיה י"ל משום הכנה של הערב: שמש ליו"ט. וא"כ הך ברייתא אתיא כמאן דאית לה הכנה. אבל מאן דלית ליה הכנה אפילו באב הטומאה מטבילין שראוי לחולין. א"כ תו לא קשיא ברייתא דלעיל דס"ל בנטמא בי"ט מטבילין אותו ביו"ט. דשפיר י"ל דמיירי באב הטומאה לית ליה הכנה . ולא גזרינן אטו שבת שאחר יו"ט. והך ברייתא דמחלק בין אב לולד כמאן דאית ליה הכנה. וניחא בזה דלא אמר היינו טעמא דטבילת כלים משום שמא יעבירנו. דרבה לנפשיה יכול לפרש הטעם משום הכנה. רק מפרש על דכ"ע אפי' מאן דלית ליה הכנה . ודו"ק

עוד ליישב לפי דעת הרמב"ם שאכתוב לקמן דס"ל הואיל קושיית התוס' למה טובל ברגל ולד הטומאה הא אין ראוי רק לערב. וי"ל דולד שהוא דרבנן י"ל שיש לו כלים אחרים טהורים וצריך לכולם. א"כ בולד הטומאה דקיל . וקיימ"ל בדרבנן מבטלין איסור לכתחילה. א"כ יכול לבטלו בשני כלים טהורים. אלא די"ל דהוה דבר שיש לו מתירין לטובלו אחר יום טוב. אלא די"ל לפי מה שמבואר בשלהי חגיגה דמגע ע"ה טהור ברגל. א"כ י"ל שצריך לבשל בו או להשתמש בו דברים שהם מגע ע"ה. ולאחר הרגל הוא טמא ושורפין התרומה על מגע ע"ה. א"כ אין לו מתירין . דצריך לכלי עכשיו להשתמש דברים שהם ממגע ע"ה. ושפיר מתבטל הכלי. אלא דמ"מ לא סגי בלא טבילה. כיון דאיכא מיא בנהרא מקרי דבר שיש לו מתירין. כדאיתא בע"ז פ' אין מעמידין. וכן מעשר שני בירושלים מקרי דשיל"מ. עיין מג"א הלכות שבת

בגמרא רב ביבי אמר גזירה שמא ישהה. לרב ביבי ודאי ניחא דכלי שנטמא ביו"ט מטבילין אותו ביו"ט. דלא שייך שמא ישהה. דבנטמא בערב יום טוב אין מטבילין אותו ביום טוב. אלא דקשה איך פסיק ותני כלי שנטמא מעיו"ט אין מטבילין אותו ביו"ט הא בעיו"ט שחל בשבת א"כ היה לנו להתיר שיטבילנו בשבת כיון שנטמא בשבת. וליכא למיגזר שמא ישהה שהרי עכשיו הוא שנטמא בשבת עיו"ט. והו"ל להתיר להטבילו בשבת עצמו דלא שייך שמא ישהה. וצ"ל דרב ביבי נמי ס"ל דבשבת אסור משום מתקן. רק ביו"ט היה לנו להתירו לטבול כיון שאי אפשר לטובלו בעיו"ט שהוא בשבת. וצ"ל לא פלוג בין עיו"ט שחל בשבת לערב יו"ט דעלמא. אלא דקשה כיון דס"ל טעמא דמתקן למה לו כלל טעמא דשמא ישהה. דגם ביו"ט שייך טעמא דמתקן. וצ"ל ביו"ט הו"ל להתיר דלא גרע ממכשירין. אלא דאכתי קשה כיון דנטמא מעיו"ט הו"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט. וי"ל לזה דאי מתירין מכשירין שאי אפשר לעשותן מעיו"ט. לאו דאי אפשר כלל לעשותן כלל מעיו"ט אלא אפילו היה טרוד מעיו"ט. וכמו שפירש"י לקמן (דף כ"ז ע"ב). ואי נימא דבהיה טרוד מעיו"ט מותר. א"כ כ"ש דיש להתיר בעיו"ט שחל בשבת. ולא שייך לא פלוג. דאפילו בעיו"ט שחל בחול מותר בטרוד כ"ש בשבת שאין יכול לטבול כלל וא"כ אכתי קשיא ליה להתיר עכ"פ בטרוד דהו"ל מכשירין שאי אפשר לעשותן מעיו"ט. ולזה צריך לומר הטעם משום שמא ישהה

ועפ"ז י"ל דקשה איך חולק רבא על הברייתא דטעמא משום שמא ישהה. וצ"ל דרבא דמוקי משום מתקן היינו לרבנן דר' יהודה דס"ל מכשירין אסור ביו"ט. א"כ י"ל גם ביו"ט הטעם משום מתקן. אלא דקשה בכלי שנטמא ביו"ט אמאי מטבילין אותו ביו"ט הא הוה מתקן ולרבנן מכשירין אסורין וי"ל דאינו מתקן ממש רק נראה כמתקן. ויש לחוש לרואין שיתקנו כלי ממש . והשתא ביו"ט דלא שכיחא טומאה לא גזרינן. אלא דקשה א"כ אפילו מעיו"ט אמאי ניחוש לנראה כמתקן הא יוכל לתלות שנטמא ביו"ט או בולד הטומאה דליכא מתקן כלל. וי"ל דטעמא דנטמא ביו"ט משום טומאה ביו"ט לא שכיח. א"כ אי שרינן לכולהו כלים משום שיתלה הרואה בנטמא ביו"ט. הרי שכיח טבילת כלים והיה לנו לחוש אפילו נטמא ביו"ט. אבל אם אסרו בנטמא מעיו"ט .