שמחת יום טוב פז

לטעות שאם מותר טבילת כלים בדרבנן מותר לתקן כלי דהא חזינן דדאורייתא אסור וע"כ דבר ידוע הוא שתיקון כלי אסור, שאם הים מותר תיקון כלי לא היה אסור לטבול אפילו כלי שנטמא באב הטומאה, אבל תרומות ומעשרות אם יתירו תרומה דרבנן איכא למיחש טפי שיזלזלו באיסורן ולא יחשבו לאיסור כלל. אבל בנטמא בוולד הטומאה שבלאו הכי יש הפרש בין אב הטומאה לענין הערב שמש, הרי ע"כ שלא חששו לזלזול דוולד הטומאה שיטהרו לגמרי אי משום כהנים זריזים כדמסיק. או שלא לרבות הטומאה דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים, יהיה איזה טעם שיהיה כיון דעכ"פ הפרש טובא בלא"ה בין אב הטומאה לולד הטומאה ולא חששו לזלזולי בטומאתו, ממילא סגי כשגזרו על האב שהוא מן התורה משום מתקן תו ליכא למיטעי בטבילת כלים לתקן מנא דמוכח מאב שתקון מנא אסור . ולהכי פריך נגזור משום אב, ומשני דכהנים זריזין ואין לדמות אב לולד. ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' הא בישראל משכחת לה ע"י משקין. ולפ"ז ניחא דודאי חששא דמתקן חששא רחוקה היא, אלא שהיה לחכמים להשוות מדותיהן, שאם אמרו נטמא באב הטומאה היה להם להשוות מדותיהן בענין תיקון כלי ולזה משני כיון דלגבי כהנים אין להשוות המדה לא גזרו כלל אפילו בישראל. דודאי דברי התוס' דחוקים דמיירי דוקא בכלי שאין ראוי למשקה. ועוד קשה אדמפליג בין אב הטומאה לולד הטומאה לפלוג בולד הטומאה גופיה בין ראוי למשקין, אלא ודאי לא מחמרינן כולי האי לגזור כיון דבכלי שאין ראוי למשקה ליכא רק בכהנים, גם בישראל לא גזרו כיון דאין סברא להשוותו לאב לגמרי שגם בישראל שייך אפילו בלא משקה. כן נ"ל, ודו"ק היטב, ועמ"ש בסמוך

בפירש"י בד"ה בולד הטומאה כו' יש מפרשים כו'. וטעמא משום דבעי הערב שמש כו'. כבר תמה המהרש"א דלפ"ז בולד הטומאה דוקא מטבילין ביו"ט דאילו באב הטומאה אפילו נטמא ביו"ט אין מטבילין שאינו ראוי להשתמש בו בו ביום. וא"כ קשה כיון דע"כ לעיל דכלי שנטמא ביו"ט מטבילין אותו ביו"ט ע"כ בולד הוא, וא"כ כבר שני טומאה ביו"ט לא שכיח, ומאי פריך נגזור הא אטו הא. ועוד קשה כיון דלעיל ע"כ מיירי בולד הטומאה דאב לא מטבילין שאינו ראוי להשתמש בו. א"כ הו"ל לשנוי' לעיל כהנים זריזים הם. עוד קשה איך תפרנס גזירה דשמא יעבירנו, אי באב א"צ לשמא יעבירנו דבלא"ה אין ראוי בו ביום. ואי בולד באמת מטבילין, וכן הקשה המהר"מ שיף

ולכאורה נ"ל ליישב עפ"י מ"ש התוס' דולד הטומאה דקאמר משום כהנים זריזין הא בישראל נמי משכחת לה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה. ותירצו דאיירי בכלי מנוקב שאינו ראוי למשקין ולפ"ז בכלי ראוי למשקין באמת גם בולד אסור דשייך גבי ישראל. ועפי"ז י"ל דהא דבולד לא שייך גזירה שמא יעבירנו כתבו התוס' לעיל משום דאינו להוט להטבילו . וי"ל דוקא ולד שאינו שייך בישראל היינו שלא ע"י משקין שראוי להשתמש בו חולין דבהא שייך שאינו בהול שעכ"פ נוכל להשתמש בו חולין. אבל כלי שמיוחד למשקין א"כ אפילו ישראל אינו יכול להשתמש בו אפילו חולין, יש לומר דבהול ושייך בי' הך גזירה גופה דשמא יעבירנו, ואם כן א"ש דצריך גזירה דשמא יעבירנו לולד הטומאה, ובכלי שאינו מנוקב דבהול ג"כ. והשתא י"ל דודאי הא דאמרינן לעיל טומאה ביום טוב לא שכיח היינו דאב הטומאה אבל דולד הטומאה שכיח. אלא לפי האמת בולד הטומאה בלאו הכי מטבילין וכי פריך הכא דנגזור דולד אטו דאב. א"כ בולד גופיה יש לאסור ג"כ א"כ תקשי נמי הברייתא דלמה בנטמ' ביו"ט מטבילין. ואי משום דאב לא שכיח. מ"מ בולד הטומאה ודאי ס"ל דשכיח. וכיון דס"ל להך ברייתא דאב אין מטבילין שאינו ראוי באותו יום. ע"כ גזירה דשמא יעבירנו הוא משום ולד הטומאה. והיינו בראוי למשקין שאין ראוי להשתמש בו אפילו חולין והוה בהול ושייך ביה גזירה דשמא יעבירנו. וא"כ קשיא ליה נגזור הא אטו הא. והיינו ולד הטומאה שאינו ראוי למשקין אטו ולד הטומאה שראוי למשקין. דולד הטומאה שכיח ושייך בי' בהול כיון שראוי למשקין ואינו ראוי אפילו לחולין ושכיח ולד הטומאה אפילו ביום טוב. וא"כ גם הך ברייתא קשי' דלא שייך תירוץ לא שכיח על ולד הטומאה ומשני כהנים זריזין ולא גזרינן א"כ שפיר כולה מיירי באינו ראוי למשקה. ואב לא שכיח טומאה ביו"ט דאיירי באינו ראוי. וולד לא שייך רק בכהנים וכהנים זריזין הס. ודו"ק

ויותר נראה ליישב קושיות הנ"ל דהא דאמר טומאה ביום טוב לא שכיח. היינו משום הא גופיה כיון שאסרו טבילת כלים ביו"ט. א"כ אם יצטרך לכלי צריך להמתין עד הערב שמש למחר ומסתמא הכלי ביו"ט שאוכל בטהרה נקדשים. וזהו דוקא לפי האמת שאין מטבילין כלי ביו"ט מיזהר זהיר. אבל אי הוה שרי טבילת כלים ביו"ט לא היה נזהר כלל. ואם נטמא סמוך לערב מטבילו ומשתמש בו לערב. א"כ לא היה נזהר כלל כיון שטבילת כלים מותר ביום טוב. והשתא י"ל ודאי בס"ד שאין מטבילין שום כלי ביום טוב. שפיר י"ל טומאה ביו"ט לא שכיח שאין יכול לסמוך על הטבילה. אם כן למאי דס"ל בולד הטומאה מטבילין ביו"ט. שפיר קשי' נגזור ולד הטומאה אטו אב הטומאה. וכשיטבילו כל הכלים ביו"ט יהיה טומאה ביו"ט נמי שכיחא שסומך על הטבילה

ועפי"ז יש ליישב גם הקושי' דאמאן תרמי' חששא דשמא יעבירנו דבאב הטומאה בלא"ה אסור שאין ראוי ליומו ובולד באמת מטבילין. ולפ"ז יש ליישב שפיר דבלא"ה קושיית רש"י עצומה שהרי ראוי להשתמש בו חולין. לכן י"ל דודאי אם נתיר לטבול בי"ט הוה טומאה ביו"ט שכיחא כדפרישית. וא"כ אפילו נטמא ביו"ט יש לגזור עליו אטו דערב יו"ט כיון דטומאה שכיחא ולא קאמר טומאה ביו"ט לא שכיח. רק לפי האמת דאיכ' איסור לטבול כלי שנטמא באב. מיזהר זהיר. שהרי לא יוכל לטבלו ביום טוב. אבל אי לא גזרו איסור לטבול ביו"ט לא שייך טומאה ביו"ט לא שכיח שהרי נטהר מיד ולא זהיר. אלא דמ"מ צריך טעם לחלק להתיר בולד ולאסור באב מאחר ששניהם יעברו תחת הגזירה אין אתה יכול להוציא ולד הטומאה מכלל הגזירה יותר מן אב הטומאה. ולזה נתנו הטעם כיון דבאב אין ראוי להשתמש בו בקדשים עד הערב שמש גזרו עליו טפי כיון שאם צריך לקדשים אין מועיל לו לאותו יום. משא"כ בולד שיוכל להשתמש מיד אפילו בקדשים. שפיר יש מקום לחלק בין ולד לאב. וכיון דכבר גזרו על כלי שנטמא באב הטומאה מערב יו"ט מטעם שלא יועיל לו באותו יום ועשאוהו כאילו מכינו למחר. לכן גם בנטמא ביו"ט לא מהני. דשייך נמי האי טעמא דאל"כ אין שייך לחלק בין אב לולד ואם כן בנטמא באב הטומאה אפילו נטמא ביו"ט נמי אסור לטבלו שאם תאמר שמותר לטבלו א"כ תהיה טומאת ביו"ט שכיח ויש לגזור אטו ערב יו"ט. לכן בנטמא באב הטומאה אפילו נטמא ביו"ט ובולד הטומאה שפיר שרינן בנטמא ביום טוב דכהנים זריזין הם כדמסיק. אלא דמ"מ אין שייך לחלק בין הטומאות שזה הכלי יטבול וזה לא יטבול. אי אתה יכול לחלק ביניהם מבלי שיהיה חילוק בעצם הענין. ומה לי שצריך טבילה מן התורה או מדרבנן, לכן תלו הטעם שהולד ראוי מיד לכל מידי דבעי. אבל אם הטומאה אינו ראוי לקדשים רק למחר אף שראוי לחולין מיד . עשאוהו כאילו