שמחת יום טוב פו

ולהשיק ע"י שיכניס הכלי לרה"י כיון שצריך להיות מרופה בידו. פשיטא דיש לגזור יניחו מידו למקוה ומפיק מר"ה לרה"י דאפילו לכסות כלי גזרינן דילמא נפיל. ואתי לאתויה כדאיתא בפ' המביא (דף כ"ט) . ולא שייך הגזירה בהשקה. לכן פריך נגזור השקה אטו הטבלה. גם קושיית מהרש"א לא קשה דנגזור בדלי שמא לא יעבירנו. דדלי שאינו רק לדלות מן הבור. והבור מסתמא חולק רשות לעצמו. ממילא ליכא למגזר. דאם עומד בר"ה ויודע שהבור ברה"י. א"כ אינו מכוון כלל להעמידו בר"ה שיודע שאין יכול להכניסו למקוה. ונשאר מסתמא בחצר. גם ברה"י מסתמא איכא הכירא. ולא חיישנן כלל. והשתא א"ש שלא פסק הרי"ף כרבה. דמשמע ליה מדאמר בר"ה ובסוכה היינו טעמא דשופר וכו'. ולא קאמר היינו טעמא דטבילת כלים. לכן נראה דכיון דלרבה יש להתיר טבילת כלים לאחר שבטלו רביעית דמקוה לא ס"ל להש"ס כוותיה. לכן גם הרי"ף דחאו. ונקט פלגא בידן שלא פסק כרבה. ומה שלא פסק כרבא יתבאר לקמן בס"ד

בתוס' בד"ה נגזור וקשה כו'. וכן בסמוך בולד הטומאה כו' דאינו להוט כו' עכ"ל. הוא דחוק. וכבר אמרתי בחדושי ליישב ע"פ דברי המג"א (סי' ר"פ) שהקשה בס' ברכת הזבח דמצינו ראשונים שאוכלין על טהרת הקודש א"כ כיון דעונת ת"ח משבת לשבת איך אכלו שבת בטהרה. ותירץ דבימי טומאה לא זהירי ע"ש. עכ"פ כיון דליל עונה בשבת אפילו לאינו ת"ח כדאיתא בכתובות פ' אעפ"י אוכלת עמו. (עיין תויו"ט שם משנה ט'). וא"כ לא שייך בשבת לאכול בטהרה. א"כ ולד הטומאה שא"צ הערב שמש א"צ לטובלו בשבת ולא שייך שמא יעבירנו. אבל אב הטומאה מטביל בשבת כדי שיטהר לערב שאז יטהר גם הוא ושייך שמא יעבירנו. ודו"ק. ואפשר גם התוס' כונו שאינו להוט מפני שא"צ הערב שמש ויכול לטובלו ביו"ט

בפירש"י בד"ה מיזהר זהיר בהו כו' והו"ל טומאתן מילתא דלא שכיחא עכ"ל. וקשה לפ"ז למה אמר במתני'. דאין מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו הא הוה מלתא דלא שכיחא שיטמאו המים והו"ל להתיר שיטבול גם הכלי מאחר דטומאת המים לא שכיחא ממילא הטבלת כלי ע"ג מימיו ג"כ לא שכיח. וי"ל דאי הוה שרינן לטבול כלי ע"ג מימיו לא היה נזהר במים כי חפץ שיטמאו כדי להטביל הכלי על ידן ואז הוה השקת המים ג"כ שכיח אבל עכשיו דאין מטבילין כלי ע"ג מימיו מים לחודיה ודאי זהיר בהו

ובהכי ניחא מה שהקשו רש"י ותוס' אמאי מדלין בדלי ובמתני' אין מטבילין כלי ע"ג מימיו. ולפמ"ש ניחא דאם נימא מטבילין כלי ע"ג מימיו א"כ בכוונה לא יזהר במים ויניחם ליטמא כדי שעל ידן יטבול הכלים והוה נמי השקה מילתא דשכיח דאפילו אית להו לא יזהר בהם כדי שיטהר הכלים והוה שייכא הגזירה אפי' בהשקה גופה אבל בדלי לחוד לא שייך שהרי אינו מותר רק לשאוב בו ואפילו בדלי אסור השקה רק לשאוב בו כשהוא ריק. וא"כ הדר הו"ל טומאת המים לא שכיח. ועיין בסמוך. ודו"ק

בפירש"י בד"ה בדלי והא לא דמי למטביל כלי כו' וטעמא דטבילה אסורה משום דנראה כמתקן כו' עכ"ל. כבר הרגישו מהרש"ל ומהרש"א דפירש"י תמוה דהא השתא לא קיימינן בטעמ' דמתקן. ומהרש"ל ומהרש"א נדחקו למאוד בזה. גם הקשה מהרש"א אמאי לא קשי' ליה אדלי ניחוש סמא יעבירנו, ומה שכתב מהרש"א שהדלי סמוך לבור, א"כ קשה מאי קשי' ליה לרש"י דלמה אסור בכלי ע"ג מימיו הא י"ל בכלי אסור משום שמא יעבירנו וכן בכל הסוגיא זכר רש"י טעמא דמתקן, ומהרש"א נדחק בכל זה. אבל הדבר ברור כמ"ש לעיל דס"ל ודאי בעלמא פשיטא ליה לאיסור' טבילת כלים בשבת דעלמא משום מתקן רק הכא משמע ליה דמשום שבות דמתקן היה לנו להתיר בשביל טהרת הרגל להכי נקט טעמא דאלים טפי משום שמא יעבירנו. והשתא טעמא דשמא יעבירנו אינו מועיל רק להשוות שבת שקודם הרגל לשבת דעלמא, וכל היכא דבעלמא אסור משום מתקן גם בשבת שקודם הרגל אסור משום שמא יעבירנו. והיינו מטעם שכולם טרודים בטהרת הרגל וכמ"ש לעיל. והשתא בכלי שאין שייך לגזור עליו בשבת דעלמא. גם בשבת שקודם הרגל אין לגזור. דכיון דלא שייך בכל כלים. וכבר אסרו טבילת הכלים . ממילא אין שוב טרדא דטבילת כלים. לכן בכלי פרטיי שאין שייך בו מתקן. ואין לאסרו בכל שבתות השנה משום שמא יעבירנו. גם בשבת שקודם הרגל לא שייך. דבכלי פרטיי לא טריד. ולהכי פירש"י גם בוולד הטומאה כיון שאין שייך תיקון ממילא גם שמא יעבירנו לא חיישינן. כיון שאין הכל טרודין להטביל ולד הטומאה שהרי מותר לחולין בלא טבילה ואין לאסרו בשאר שבתות השנה, גם בשבת זה לא נאסר. דבכל שבתות השנה אין לאסור רק משום מתקן. וכיון שלא נאסר בכל השנה גם בשבת שקודם רגל לא גזרינן. ובהכי רהטא כל הסוגיא דלפי' רש"י. והיינו כדפרישית. דעל הפרטים אין לגזור משום שמא יעבירנו

וארווח לן בזה גם פירש"י בפסחים (דף ס"ה ע"ב) במשנה שפירש טעמא דהזאה משום מתקן. ותמהו עליו דבגמ' מפרש משום שמא יעבירנו. ולפמ"ש ניחא דרש"י ס"ל דודאי הזאה אסורה בכל שבתות השנה ובשאר שבתות לא שייך שמא יעבירנו רק בפסח דאיכא טרדא . והשתא לא אהני טעמ' דשמא יעבירנו רק להשוותו לשאר שבתות השנה. דמשום מתקן לא היו חכמים מעמידים דבריהם במקום כרת כיון דליכא חששא דאורייתא, רק משום דשייך שמא יעבירנו שהוא חששא דאוריית', נשאר שבת זה באיסור מתקן כשאר שבתות השנה. והוכחת רש"י במישור מהך גופיה דאמאי לא פריך בכולה דשייך שמא יעבירנו רק נגזור הא אטו הא. אלא ודאי על הפרסיים לא שייך שמא יעבירנו. לכן בפרטי דלא שייך מתקן גם לשמא יעבירנו אין לגזור. כיון שאין שייך בכולם. כן נ"ל ברור בפירש"י. ומקום הניחו לי להתגדר בכוונת רש"י ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. ובהכי ניחא דלא קאמר הש"ס היינו טעמא דהזאה. דבהזאה עיקר טעמ' משום מתקן כדפרישית. ודו"ק היטב

בפירש"י בד"ה דלא שכיחא שהרי הכל מטהרין ברגל כו' עכ"ל. והקשה הצל"ח א"כ בר"ה נימא שלא יטבלו שא"צ לטהר בר"ה ונראה דלפמ"ש לא שייך שמא יעבירנו רק בשבת שקודם יו"ט דטרודין בטבילת כלים, אבל בשאר שבתות אין שייך הטעם דשמא יעבירנו רק אסור משום מתקן. והשתא בנטמא ביו"ט י"ל דלא גרע ממכשירין שאי אפשר לעשותן מעיו"ט ומותר, רק דנגזור אטו נטמא בעיו"ט פריך שפיר דנטמא בעי"ט טרוד ג"כ ועיו"ט שחל בשבת שייך שמא יעבירנו בטהרת כלים לרגל. וא"כ בר"ה שאין חיוב לטהר ליכא למיגזר בלא"ה. רק בנטמא בערב יו"ט אסור משום מתקן כמו בכל שבתות השנה. משא"כ בנטמא ביו"ט דשרי לצורך אוכל נפש ולק"מ . ודו"ק היטב

בפירש"י בד"ה אין מטבילין וכו' כיון דטמא מן התורה הו"ל מתקן כו' עכ"ל. לכאורה תמוה דלענין תיקון אפילו שיהיה מדאורייתא טהור מ"מ מתקנהו למה שלא היה ראוי תחלה, והכי כל מתקן מנא שמתקנו למה שלא היה ראוי מעיקרא. ועוד קשה א"כ בדמאי אמאי אין מתקנין בשבת. וכן הקשה הפני יהושע ובצל"ח. ודמאי קיל מכל איסורין דרבנן. לכן נראה דלענין מתקן ע"כ הגזירה שיתקן כלי ממש, והשתא י"ל בזה שיש לו היכר ואין יכולין