שמחת יום טוב פ

כיון שלא פשע. ולפמ"ש ליתא כיון דכבר תקנו שמניח ע"ת בערב יו"ט. א"כ אף אם לא הניח בעיו"ט אסור ביום טוב משום מתקן כיון דיכול לעשות מעיו"ט הו"ל כמו עירובי חצירות דהכא. ודו"ק היטב

בגמרא איבעיא להו הלכה כרבי לקולא כו' מה שקשה דלרב נמי הו"ל למבעי אי הלכה כת"ק לקולא וי"ל דלרב דאמר הלכה כת"ק ודאי משמע לחומרא דאי לקולא א"כ ל"ל למימר פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים כדמקשינן לעיל (דף י"א) אבל אי הלכה כת"ק לחומרא י"ל דהוצרך לומר משום די"ל דמסתבר טעמא דרבי שהרי נותן טעם לדבריו שאי אתה אוסרו בדבר המותר לו הוצרך לומר שפיר הלכה כת"ק ולמאי דמסיק דרב לקולא קאמר הלכה כת"ק י"ל דרב לא אמר הלכה כת"ק בהדיא רק מכללא אתמר כיון דאמר הוראה לקלקולא כיון דמקלקלי בה רבים א"כ לא אמר רב הלכה כת"ק רק מכללא אתמר והש"ס כבר הוצרך לומר הלכה כת"ק לקולא כיון דשמואל ס"ל הלכה כרבי. וא"ש

עוד נראה דבעל הבעי' ס"ל לרב לשיטתיה דס"ל לעיל (דף ד') נולדה בזה אסורה בזה וס"ל שתי קדושות ואסור משום הכנה פשיטא ליה דאוסר דהא ס"ל הכנה דהא צרכי שבת אינן נעשין ביום טוב רק משום הואיל אי מקלעי ליה אורחים א"כ יש לאסור ע"ח מיו"ט שמכין לשבת לכן לא מבעי' רק לשמואל אי ס"ל הלכה כר' לאיסורא והיה שונה כמו ששלח ר"א לגולה דר' אוסר והלכה כר' לחומרא או ששנה רבי מתיר אבל לרב פשיטא ליה דאסור משום הכנה לכן לא מבעיא ליה לרב דודאי אוסר דלא שייך הואיל בעירוב שמניח על יום שבת דמניחו ע"ד כן שישאר עד שבת לכן בס"ד פשיטא ליה דאסור מיהו למסקנא דבעי למימר רב לקולא כיון דליכא הכנה גמורא ומשום קלקולא דרבים מתיר שפיר י"ל רב לקולא אע"ג דס"ל שתי קדושות והכנה אסורה י"ל מ"מ משום קלקול רבים שרי שעכ"פ אין הכנה דאורייתא רק טלטולא בעלמא. אבל לפום ס"ד דלא אסיק אדעתי' קלקולא ודאי רב לחומרא אבל לשמואל מיבעיא אם שנה משנתו ר' לקולא או לחומרא

ובזה נתיישב לי לשון התוס' בד"ה רבי אמר שהקשו תימא הא רבי ס"ל קדושה א' ואיך מערבין כו'. וכתבו וי"ל דאדרבה היינו טעמא דרבי דס"ל קדושה א' וכו'. ולשון אדרבה תמוה דהא אי הוה ס"ל לרבי שתי קדושות לא הוה קשיא להו כלל. דמשום דשתי קדושות הם שפיר מערב מיו"ט לשבת. ואין הקושיא רק אי קדושה אחת. וא"כ קשה איך בתירוצם אזלי בתר איפכא משום דס"ל דהוה קדושה אחת. ולפמ"ש ניחא דודאי קושיית התוס' היינו אי ס"ל לרבי קדושה אחת. דאי פ"ל שתי קדושות לא קשיא להו למה מערבין מיו"ט לשבת כיון דהוה שתי קדושות. אלא דמ"מ קשה אי ס"ל שתי קדושות ליאסר משום הכנה דבשלמא אי קדושה אחת י"ל דלא שייך הכנה דצרכי שבת נעשין ביו"ט דהכל אחד. אבל על עירוב קשיא ליה שפיר דהוה כמערב באמצע שבת. כיון דהוה קדושה אחת. אבל אי שתי קדושות אע"ג דקשיא דהוה הכנה. י"ל דרבי לא ס"ל הכנה. דלעיל (דף ד') איכא פלוגתא דתנאי אי נולדה בשבת ויו"ט אי אסורה בזה ולא הוה מצי לאקשויה. והשתא מדוייק לשון דאדרבה. דשפיר י"ל דרבי ס"ל הכנה ולא קשיא איך מערב. אדרבה משום דס"ל דהוה קדושה אחת ולא שייך הכנה הוא דשייך להתיר ע"ת משבת יו"ט משא"כ אי הוה ס"ל שתי קדושות הוה אסור משום הכנה. וא"ש הלשון. ודו"ק היטב

דף י"ז ע"א בפירש"י בד"ה מתפלל שבע כשאר שבתות כי היכא דבחול אין לו למועד ברכה קבועה כו' אף בשבת אין צריך לקבוע לו ברכה לב"ש כו' עכ"ל . משמע מפירש"י דא"צ אבל אם רוצה יכול לקבוע לו ברכה לב"ש וכ"ש לב"ה דאינו רק הזכרה בעלמא בלא ברכה ומאי איכפת לן הרי כמה וכמה דברים נוספים בתפילה שלא מעיקר הנוסח א"כ אם רוצה יכול להזכיר ר"ח בברכה של שבת א"כ כ"ש שיכול להזכיר של שבת ביעלה ויבא וכמ"ש הרמ"א בא"ח (סימן תפ"ז). לכן אינו מובן לי הפלפול בט"ז שם שהביא תשובת מהרי"ל שמביא ראיה מפירש"י לעיל ד"ה ואומר קדושת היום באמצע ומתחיל להזכיר של שבת תחילה וכו' וקדושת היום שאומר ותתן לנו את חג פלוני כו' משמע באמצע לא יזכיר של שבת. ועיין בט"ז שכתב ראיה מהא דמייתי הכא שבת שחל בר"ח במוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת וקדושת היום באמצע והתם ודאי מזכירין קדושת שבת באמצע דהא אומרים פסוק קרבן מוסף שבת וישמחו במלכותך. ואי מהא לא אריא דודאי מה שהוסיפו בתפילות. ע"ז לא קאמר מהרי"ל רק בדבר שנתייסד על זמן פרטי דהיינו יעלה ויבא שנתייסד על ר"ח וחוה"מ בלא שבת, גם בשבת אין להזכיר בו שבת, שאין זה מיוסד על שבת כלל, שהרי בר"ח בחול אומרים אותו ג"כ, ונתייסד נוסח זה בפרטות לחול ויו"ט ולא לשבת, לכן אין מזכירין בו של שבת, אבל דברים הנוספים שהוסיפו שאינם מנוסח הקבוע ומיוחד ליום אחר ודאי ימצאו תוספת הרבה שהוסיפו דהא אפילו לא אמרו פסוקי מוספין כלל ג"כ יוצאין. עיין ר"ה (דף ל"ה) בפירש"י ותוס'. ובר"ה כתב המחבר שלא להזכירם כלל, כדאיתא (בסימן תקכ"א). ופסוקי ר"ח אין מזכירין כלל בר"ה, ודברים רבים שהוסיפו אף שאין מעכבין בתפילה. ומ"ש המהרי"ל באמצע לא, היינו בעיקר נוסח תפילה המיוחדת ליום טוב. ובאמת אין אתנו יודע עד מה, מה שהוא מעיקר הנוסח. ולדעתי ודאי אם לא אמר רק ותתן לנו ה' אלהינו שבת ויום טוב פלוני בא"י מקדש השבת וישראל כו' סגי ג"כ. אלא דמשמע למהרי"ל דכל הנוסח שיקבע באמצע מיוחד ליום טוב ולא לשבת, לכן אין לערב בו שבת . וכמו כן יפלה ויבא שמיוחד ליו"ט ור"ח אין לערב בו שבת. אלא דלא הבנתי מה צורך כל הפלפול הא ודאי חיובא ליכא דסגי בהזכרה פעם אחת. וכ"כ המהרש"ל גופי' ביש"ש. ואם ירצה להזכיר, הא מבואר בפירש"י הנ"ל דאי רוצה יכול לכלול בברכה המיוחדת לשבת, אף שמזכיר אחר כך מעין המאורע בעבודה. גם אין ראיה כלל ממ"ש רש"י דאדרבא אפילו אינו אומר רק ותתן לנו חג פלוני באמצע ויתר הנוסח על שבת לא איכפת לן בהכי, וכל נוסח שבת י"ל דנמשך אחר חתימה, והיינו וחותם בשל שבת אם מזכיר אחר קדושת היום של שבת ג"כ עד כלות הברכה בכלל חתימה היא, דליכא חיובא רק שיאמר ותתן לנו את יום השבת ואת יום חג פלוני הוה, ואם לא אמר יותר רק מקדש אשבת אח"כ ודאי נראה דיצא. ולהוסיף בנוסח י"ל שיכול להוסיף כמו שירצה ולא איירי רק במה שמחויב מעיקר הדין, וכמו שפירש"י כאן א"צ, אבל אם מאריך בנוסח כמו שאנו אומרים במוספין כמה דברים נוספים שאינם מעיקר הנוסח לעיכובא, ואם לא אמר רק נעשה לפניך את קרבנות חובותינו אף שלא אמר נוסח ומפני חטאינו בארוכה יצא ג"כ, ומי גרע מכל ברכות שיכול להוסיף מעין כל בברכה, כדאיתא (בסימן קי"ט) בא"ח, ואין נוסחאות כל התפילות שוות, ובהרבה יש תוספות, וא"כ מי שירצה להזכיר ביעלה ויבא של יום טוב שחל בשבת שבת ג"כ, לית לן בה, וחיובא ודאי ליכא. גם רש"י פי' בד"ה בעבודה כגון יעלה ויבא.. משמע שלא נתקן דוקא נוסח יעלה ויבא. רק איך שיאמר מעין המאורע סגי בהכי. גם משמע מפירש"י שאם כוללו בברכה של שבת א"צ להזכיר מעין המאורע בעבודה

וגם עיקר דיוקי של מהרי"ל שדייק מרש"י. לא הבנתי כלל דבאמצע לא משמע רק שצריך להזכיר ותתן כו' ואת יום חג פלוני. אבל מ"מ יוכל להרחיב הברכה בשל שבת