שמחת יום טוב סז

הא דהתיר רבא היינו בשכבר הופרשה התרומה אבל אם לא הופרשה אף דמותר לפרך מ"מ מהאי טעמא גופיה אסור שא"כ יביאנו לחיוב תרומה ויצטרך להפריש ביו"ט. ואין מכניסין אותו לחיוב כדי שלא יצטרך להפריש ביו"ט. אבל כיון דלא שני ליה רבא דלהכי נקט מעיו"ט משום חיוב תרומה ע"כ לא איכפת לן בהכי פריך שפיר א"כ כו', ודו"ק

בפירש"י בד"ה א"כ כו' והמוללן ביו"ט לאכלן מפריש עליהן בע"כ עכ"ל. ויש לדקדק מנ"ל דמותר להפריש עליהם ביו"ט הא בגלגל עיסה מערב יו"ט אין מפרישין חלתה ביו"ט כדלעיל (דף ח') והיינו משום דהוה ליה להפריש מאתמול. וכאן נמי י"ל דהו"ל לפרוכי ולפרוש מאתמול ולא דמי לחלה שנילושה ביו"ט דמפריש ממנה חלה, ולא אמרינן דהו"ל ללוש בעיו"ט דאין דרך ללוש קודם שצריך או שרוצה לאכול פת חמה, אבל לפרוכי ביו"ט אם יצטרך להפריש יפריש מעיו"ט שלא יצטרך להפריש ביום טוב שיכול להפריש עליהם קודם פירוך. ועוד בחלה קידם לישה אין יכול להפריש אבל כאן גם בעודן בשבלין יכול להפריש דהא תרומה קובעת למעשר כדאיתא בפרק רביעי ממעשרות דתרומה קובעת למעשרות. א"כ לא דמי לחלה שאין יכול להפרישה קודם לישה אבל הני דאיתנייהו בעולם יכול להפריש גם בשבלין כדלקמן מעשר ראשון שהקדימו בשבלין. ואם כבר הפריש עליהם בהא הוא דמותר לפרכן ביו"ט שלא יצטרך להפריש עליהם. ומדברי התוס' חולין (דף ו' ע"ב) משמע דהקושיא דרבא שהתיר לפרכן מסתמא היה צריך לעשר עליהם שהביאו ראיה דמעשר נוהג בח"ל. משמע דס"ל דהקושיא במה שהתיר לפרכן ובע"כ היה צריך לעשר עליהם. וקשה אכתי מנ"ל דמותר לעשרן דלמא משום דחלת ח"ל אוכל ואח"כ מפריש. א"כ מותר לו לאכול ולסמוך על הנשאר שיפריש אחר יו"ט, ולא עדיף תרומת ח"ל מחלה. א"כ מותר להגביה ביום טוב כדעיל (דף ח') גבי חלה שאינו נקרא תיקון משום שיכול לאכול קודם הפרשה גם להפריש מותר כמו בחלה. ואפילו לאבוה דשמואל. מ"מ מודה דיכול לאכול קודם הפרשה. א"כ י"ל שהתיר לאכול ולשייר מהם ולהפריש אחר יו"ט, ולא מוכח כלל שיכול להפריש ביו"ט. לכן צ"ל דפשיטא לן דאין להחמיר בהגבהת תרומות יותר ממכשירין. וכיון דטבילו ביו"ט לא גרע ממכשירין וזכאי באמירתה כיון שלפי הסדר אין צריך להפריש עד שיקבע הגורן וצ"ע

דף י"ג ע"א בתוס' בד"ה הא ר' יוסי כו' ותימא דהלשון לא משמע כן ועוד קשה כו' עכ"ל. לכאורה היה נ"ל ליישב פירש"י דס"ל לרש"י דמלילות לר' יוסי לעולם מקרי עראי שעיקר הדגן עומד ליעשות עיסה לכן לר' יוסי בר"י לעולם לא הוה קבע במלילות. ורבי ס"ל דמלילות נמי מקרי קבע לכן לר"י מלילות ליכא בהו קבוע עד שיכניס לעיסה ורבי ס"ל דמלילות הוה קבוע. וניחא בזה מתניתין דמעשרות דהמקלף שעורין אוכל אחת אחת די"ל דאתיא כרבי דמלילות דקשה לרש"י הך מתניתין דאחת אחת אתיא כמאן, לר' יוסי אפילו קבע מותר ולרבי אפילו עראי אסור ולפ"ז ניחא די"ל דאתי כרבי ומ"מ אחת אחת שרי. וא"כ לא קשיא דלרבי שפיר מצינו שזכאי בהרמתה דהיינו כשהכניסן למלילות וצירף שתים שתים דבהא הוה קבע ונקבע ביו"ט אבל לר' יוסי דאפילו קבע שרי לא משכחת זכאי בהרמתה רק בהכניס שיבלין לעשות מהן עיסה וכדפריך בש"ס. מיהו רש"י גופיה פירש רבי מחייב בתרומה שלא יאכל מהם עראי משמע דלרבי אפילו עראי אסור. ולפ"ז צ"ל הך מתניתין דפ"ד דמעשרות המקלף שעורים מקלף אחת אחת ואוכל. וכן הך דהמולל מלילות של חטין מנפח יד על יד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב. צ"ל דאיירי בהכניסן לעיסה לכן קבע אסור אבל למוללן מלילות אפילו קבע שרי. ומה שהקשו התוס' מן הלשון, י"ל אדרבא לשון ר' יוסי בר יהודה פוטר משמע אפי' כמה ע"כ אפילו קבע שרי דא"כ הנ"ל שאינו מותר רק אחת אחת דשתים מקרי ש כדמשמע פרק הפועלים

ומה שהקשו לרבי נמי לא משכחת לה תרומה כיון דהכניסן למלילות חייב הו"ל לתרום מאתמול. צ"ל דס"ל דביו"ט אסור להכניס למלילות. ומ"מ יש ליישב דרבי לשיטתיה דס"ל לא גזרו על שבות בין השמשות א"כ אפשר שמביאן בין השמשות שאין פנאי לתרום והוה כאלו נטבלו ביו"ט. ובלא"ה צריך עיון מנ"ל להתוס' דאין רשאי להכניסן למלילות ביו"ט. וכמ"ש בפני יהושע. ולא קשיא על פירש"י. וקשה על התוס' באמת לפירושם וכמו שהאריך בפני יהושע. ונראה דהתוס' ס"ל דבלא"ה תיקשי בפשיטות הא משכחת לה שנטבל ביו"ט כגון שלא ראם פני הבית עד ביו"ט. וכמ"ש בפני יהושע בשם מגיני שלמה. אלא נראה דהש"ס פשיטא ליה שאין לו לכתחילה להכניסו לחיוב כיון דאין מגביהין תרומות ומעשרות איך יכניסו לחיוב שיתרום ביו"ט. אע"כ דבודאי לא שרי לתרום ביו"ט רק כשהכניסו מעיו"ט למלילות דאז פטור ממעשרות רק כשמללן ביו"ט לאכילת קבע בא החיוב במקרה בהא י"ל שאין למונעו מלפרכן מה שצריך ליו"ט בשביל חיוב מעשר שיבא לכן זכאי בהרמתה שאתמול היה פטור עדיין כל זמן שלא צירף ביו"ט לקבע. אבל אם לא ראו פני הבית ודאי אין להכניסן ביו"ט שיראו פני הבית. דבאמת כשהוא טבל אסור בטלטול וצריך להכניסן אדעתא שיתרום מהם ביו"ט וזה אינו רשאי. וא"כ משמע להו להתוס' שפיר דלרב נמי אין להכניסן ביו"ט לחיוב שיתרום ביו"ט דהא אין רשאי להכניסן רק ע"ד שיתרום ביו"ט דהא טבל אסור בטלטול . לכן ס"ל להתוס' דהכא לא מיירי רק כשהכניסן בעיו"ט דאז אי מתרמי שצריך להם ביו"ט לפרוכי ממילא חייבין במעשר ותורמין מהם אבל אם לא הכניסן מעיו"ט אין להכניסן כדי להפריש מהם ביו"ט. ולא דמי לעיסה שיכול ללוש ביו"ט ולהפריש ממנה תלה דלא סגי בלא"ה דאין דרך ללוש מעיו"ט על יו"ט אבל להכניס פירות ביו"ט ודאי אין דרך. ודו"ק היטב

בגמרא אמר אביי מחלוקת בשיבלין אבל בקטנית ד"ה איסורייתא טבלא. לכאורה תמוה בשיבלין דתרומה דאורייתא ניקיל טפי מבקטניות שאין תרומתן אלא מדרבנן. וצ"ל בהך סברא דודאי בדאורייתא לא שייך להחמיר לומר אסורייתא טבלא דיש לחוש שמא יפריש מן הפטור על החיוב ואוקמה אדינא ול"ש בזה חומרא. ובקטניות דמדינא דאורייתא פטורין לגמרי אזלינן בתר גורן שלהם. ובאידך לישנא אפשר לומר שפיר דטעמא דבקטניות דרבנן מקילי טפי כיון דמדרבנן נינהו מודה רבי לר' יוסי בר' יהודה דאסורייתא לא טבלן. ומיושב בזה קושיית התוס' דאין כאן סברות הפוכות רק דלישנא קמא משמע ליה לתלות החומרא בגורן ולא תליא בעיקר חיוב דאורייתא ובלישנא אחרינא תליא בעיקר הדין דרבי לא מחמיר אלא בדאורייתא. ודו"ק. מיהו מפירש"י לא משמע כן. ועכ"פ לא קשיא מה שתמה בצל"ח אהא דפריך מאי אריא תלתן אפילו שבלין נמי דנימא דקיי"ל תלתן דרבנן. דלפום הך סברא פשיטא ליה דבתר כרי אזלינן ובלא"ה נמי אין קושיא דאטו בכולהו דרבנן צריך לאשמועינן דבסתמא כל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון. ואטו בכל ענין אשמועינן דרבנן כדאורייתא נענין קביעות חצר ושאר דברים לא צריך לאשמועינן כלל דבסתמא לא מפלגינן בינייהו וא"כ פריך אפילו שיבלין היינו שלא יצטרך כלל לאשמועינן רק הך דרבי דמלילות טובלי' ומסברא מהיכי תיתי לחלק. ודו"ק

בפירש"י בד"ה תלתן מין קטנית עכ"ל. צ"ע מאי בעי רש"י בזה. ונראה דקשיא ליה כיון דפריך מאי אריא תלתן אפילו שאר מיני קטנית. א"כ צריך לומר דשאר קטנית היכא רבותא. וסברא טפי לומר דאסורייתא לא טבלן, א"כ קשה איך מייתי סיוע מתלתן על שאר מיני קטנית דילמא תלתן עדיף משום שאין חובטין אותו רק מעט