שמחת יום טוב סו

לשום אדם ולמה יטלטלה. וא"כ איך נקט מוליכין משמע דבטלטול שרי. ולזה קאמר דבלימודין שרי שיאכלו עמו. ולא פסיקא ליה לאסור הטלטול כיון דאותו כהן שלמוד לאכול אצלו והודיעם מותרים לא גזרו על טלטול שלהם. וזהו כוונת התוס' מה שמתירין ב"ה היינו ההיתר לב"ה דמודו בתרומה דאין מוליכין אבל בטלטול שרי משום דחזי למיכל אצלו היינו בלימודין דוקא אבל בלא לימודין אין היתר. ולא תימא דוקא בשבת בעי לימודין אבל ביו"ט אפילו אין לימודין מותרין לאכול אצלו. לזה אמר זיל בתר טעמא כיון דמשום דלא רגיל אינש למיכל בבית חבירו. ויסברו שתרם אותו ביו"ט. והאי טעמא איתא נמי ביו"ט. ודו"ק

ועפ"ז מיושבים דברי הרמב"ם שפסק כמתני' דדמאי (בפכ"ג מהלכות שבת דין ו'). וכאן פסק בתרומה דמוליכין ולא חילק בין רגיל לאינו רגיל. ונראה דלא קשיא כלל דהרמב"ם ס"ל דמתני' דדמאי אתיא ככו"ע דמודו ב"ה בשבת לב"ש דלא מקילי ב"ה רק משום שמחת יו"ט. ובירושלמי דקאמר דיליף יו"ט משבת היינו אי אין מוליכין בתרומה לא שריא לאכול רק ברגיל. וכדפרישית דיליף היתר אכילה דדוקא אין מוליכין קאמר אבל לאכול אצלו שרי קאמר הירושלמי היכא דאין מוליכין לא שרי לאכול רק ברגיל אבל היכא דמוליכין פשיטא דשרי בכל גווני. וא"כ הירושלמי דילפינן יו"ט משבת היינו לתנא דמתני' דאין מוליכין תרומה בזו גם לאכול אסור רק ברגיל. אבל למאי דפסק הרמב"ם בתרומה ומוליכין אפילו אינו רגיל שרי דאפילו לביתו מותר להוליך כנ"ל ברור. והירושלמי לא קאמר רק למתני' אבל אין קיי"ל כר' יוסי כמבואר בגמרא

ויש לדקדק דבמתניתין ס"ל לב"ש דאסור להוליך חלה לכהן א"כ האיך אמר ר"א פסחים (דף מ"ו) כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דלא יקרא לה שם עד שתאפה הא אפילו בטהרה נמי לא יוכל לאפות כיון שאין נותנין לכהן אין יכול לאפותה ביו"ט. ור' אליעזר שמותי הוא כתבו התוס' בנדה (דף ה') שהוא מתלמידי ב"ש והוא מכלל ב"ש. וא"כ אפילו בטהרה ג"כ לא יוכל להפרישה ולאפותה. ודוחק לומר דר"א ס"ל כתנא דברייתא דב"ש מודו בחלה ולא כמתני' דהכא

בגמרא אמר רב יהודה כו' וכך היו ב"ש דנין חלה ומתנות כו'. הא דלא נקט לישנא דמתניתין גזירה שוה וכו'. י"ל דגם לב"ש לא דמיין מתנות לתרומה דתרומה אפילו טפילה אין עושין אותה ומתנות לב"ש מוליכין עם מתנות שהופרשו היום. אלא דיש לדקדק באמת איך דנין מתנות מתרומה דלב"ש נמי לא שוו שהרי בתרומה אפילו טפילה אין מוליכין. וי"ל דתרומה לא שייך להתיר טפילה שהרי כל תרומה ידוע שהופרשה מאתמול. אבל מתנות כיון דעכ"פ הורמו היום לא ניכר בהנך שנפרשו אתמול. ובדר' יוסי נמי לא נזכר גזירה שוה כיון דלקולא אמר ולאו גזירה שוה ממש היא כמו שפירש"י במשנה לא שייך לשון גזירה כיון דלקולא היא. ודו"ק

אלא דאכתי איכא למידק איך דן ר' יוסי תרומה ממתנות הא תרומה ודאי מאתמול אפרשה והיה לו להוליכה מאתמול שהרי אין מפרישין אותה ביו"ט משא"כ במתנות שהותרה להפריש ביו"ט. א"כ לא חילקו חכמים והתירו לעולם. כיון דפעמים שלא יוכל להוליכן מאתמול כגון שנפרשו היום לא חילקו בדבר משא"כ בתרומה. ואפשר דר' יוסי לשיטתיה דס"ל בפ' ב"מ דבין השמשות כהרף עין. א"כ פעמים שהפריש התרומה סמוך לבין השמשות שאין שעות להוליכם מבעוד יום. מיהו לפ"ז אנן דקיי"ל בין השמשות ג' רביעי מיל, א"כ היה לנו לחלק בין מתנות לתרומה שלעולם היה לו להוליכה אתמול כיון דבין השמשות אין מעשרין את הודאי כדאיתא בפ' במה מדליקין. א"כ מסתמא תרם קודם בין השמשות והיה יכול להוליך לכהן בין השמשות דלא גזרו על שבות בין השמשות כדאיתא בא"ח (סימן שמ"ב). ומ"מ פסקינן (בסימן רס"א) דאין מעשרין את הודאי. עיין (סי' ס"ז סכ"ב) במג"א שם. עוד קשה הא ודאי תשובה נצחת השיבו ב"ה לב"ש ואיך למד מתנות מתרומה דאין מגביהין אותה ביו"ט. דבשלמא אב"ש דמתני' לא קשיא די"ל דאף שיש לחלק בין תרומה למתנות ס"ל לב"ש להחמיר ולעשות גזירה שוה לגזור מתנות אטו תרומה. אבל לר' יוסי שרוצה ללמוד קולא ממתנות והא ודאי לא דמי כלל תרומה למתנות דזכאי בהרמתן ובתרומה איכא למיגזר אטו הגבהתה. והנלענ"ד דר' יוסי לא ס"ל כלל לגזור שילוח אטו הגבהת התרומה דהגבהה עצמה שבות בעלמא הוא והוה גזירה לגזירה. וגם התירו בחלה הגבהה בנילושה ביו"ט עכ"פ כדלקמן (דף ל"ז) א"כ ליכא למיגזר כולי האי אטו הגבהה רק ס"ל דהיה מקום לאסור דהוה כעין מקח וממכר דגם מתנה הוה כמכר כמ"ש המג"א (סי' ש"ו). וע"ז מייתי שפיר ממתנות לתרומה דלא ס"ל הך גזירה כלל דנגזור אטו הגבהתה. רק דהיה ס"ד לאסור משום דהוה כעין מקח וממכר או משום דהיה לו לשלחן מאתמול כיון דתרומה סתמא מעיו"ט דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ובזו שפיר דמי למתנות. ודו"ק

שם ולעולם שחיטתן מאמש. עיין בצל"ח שהקשה הא בחלה שנילושה מאמש אין מפרישין ביום טוב וא"כ היאך משכחת בחלה שנילושה מאמש ושהורמה מהיום דחלת ארץ ישראל ודאי אין מפרישין ביו"ט אם נילושה מאמש , ומוכרח לומר שאפילו נילושה מהיום אין מוליכין אותה לב"ש וקשה למה יחמירו בחלה יותר ממתנות. ונדחק. ונראה דלא קשה מידי דמשום הא גופא דדינא בנילושה בערב יו"ט אין מפרישין ממנה ביו"ט. א"כ כיון שמסתמא צריך לאכול אין לו תיקון עד שלש עיסה אחרת ויפריש גם על זו דבכה"ג שרי להפריש גם על של אתמול אפילו בארץ ישראל. עיין באו"ח (סי' תנ"ז) ברמ"א נמצא דאפשר שיהיה חלה שנילושה מהיום ומפריש ממנה גם על של אתמול. וחלת ארץ ישראל צריכה שיעור אחד מכ"ד או ממ"ח. נמצא שמפריש על של אתמול כפי חלק. ובהא ס"ל לב"ש אין מוליכין שעיקר מה שמפריש הוא בשביל אתמול

שם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי. עיין ב"י (סי' תק"ו) שכתב על הטור דמשמע אפילו במתנות שהורמו מאמש מתיר דומיא דמתניתין. ובצל"ח הביא בשם הדרישה שתמה עליו מה צריך להביא ראיה דהרי מבואר בש"ס דהלכה כר' יוסי. ולא הבנתי דבא לומר דלא תימא דר' יוסי לא איירי רק בהופרשו מהיום אבל לא בהופרשו מאמש דבהא יש לומר דס"ל לר' יוסי דאין מוליכין. לזה כתב הב"י דאיירי בגווני דמתניתין. ואין קושיא רק דפשיטא דתרומה איירי בהופרשה מאמש דאין מגביהין אותה ביו"ט וכן הקשה בט"ז. וגם זו אינה קושיא דאפשר לומר שקרא שם מערב יו"ט דאז י"ל שמותר להפריש ביו"ט וכמ"ש הר"ש בפירוש המשנה דדמאי

שם א"ל מוללין מלילות ומפרכין קטניות. קשה למה לא השיב לו על מה שטענו. ואי ידע הברייתא שאמרה כן. מ"מ קשה למה הזכיר מלילות כיון דלא אמר משמא דברייתא. ואפשר לפמ"ש המג"א בא"ח (סי' שי"ט סק"ח). על מה שנוהגין לפרך קטניות ולהוציאן מתיך השרביטין. וכ' הטעם כיון שאוכלין גם השרביטין בעודן לחין לא מקרי מפרק. וא"כ אי לא הוה מייתי רק מפרכין קטניות י"ל דהיינו דוקא בעודן לחין, להכי מייתי מוללין מלילות והוה קטניות דומיא דמלילות שאין הקליפה ראויה לאכילה וא"כ ביבשין מיירי . לכן גם אסורייתא דחרדלא אעפ"י שאין השרביט נאכל שרי

שם א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה. ויש לדקדק דבפשיטות הו"ל לאקשויי א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה בלא הברייתא. ואפשר דבפשיטות הוה מצי למימר