שמחת יום טוב נח

מחמרי ב"ש טפי דהא לעיל מוכח בש"ס דסתמא כב"ה מהא דאין מבקעין מן הקורות אף שאינה מוקצה דאכילה ואף דלעיל (דף יו"ד) מחלק הש"ס משום דתורת כלי עליו הוו סברות הפוכות במוקצה גופו דלב"ה מחמרי טפי מב"ש דהא משמע ליה דהך דאין מבקעין הקורות כב"ה דוקא ולב"ש מותר. ואפשר לומר דלענין מוקצה דטלטול מחמרי ב"ש טפי ולא מקרי סברות הפוכות דכיון דבהוצאה פליגי לקמן (דף י"ב) דלב"ש אסור הוצאה ביו"ט וטלטול משום הוצאה נגזר א"כ שפיר ב"ש מחמרי טפי בטלטול כדלקמן (דף ל"ז) דטלטול משום הוצאה הוא. א"כ אין בזה סברות הפוכות ומ"מ מייתי שפיר רב נחמן מהך דאין מבקעין עצים דלדידן דקיימ"ל מתוך והוצאה מותר ואף עפ"כ מחמיר במוקצה ע"כ ס"ל מוקצה. ועיין בסמוך

בתו' בד"ה אין נוטלין כו' ותימא הא בצריך לגופה כו'. בפני יהושע האריך להקשות דילמא ב"ש כר' נחמיה ס"ל דאיסור טלטול בכל הכלים רק מה שהוא דרך תשמישו, ואין זו קושיא שצריך אריכות ע"ז דבפשיטות דרך הש"ס להקשות ופלוני כב"ש, וכיון שלא מצינו בש"ס ר' נחמיה כב"ש לא משמע הכי. ועוד דכדדייקת בסוגיא פרק כל הכלים (דף קכ"ד). משמע בהדיא דב"ש לא ס"ל כר' נחמיה. דהא פריך מאין סומכין הקדירה בבקעת. ומשני גזרינן י"ט אטו שבת וכ"ת שבת גופיה תשתרי דהא דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו שרי כו' דליכא תורת כלי ומי גזרינן כו' ומסיק הא ב"ש סא ב"ה. משמע דבקעת אתיא כב"ש דגזר י"ט אטו שבת. וכבר שני הש"ס בליכא תורת כלי אבל באיכא תורת כלי שרי. משמע דאפילו לב"ש שרי. דהא פריך שם מי גזרינן הא תנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת ומסיק הא ב"ש הא ב"ה. ומשמע דלב"ה לא גזרינן וא"כ הך דאין סומכין אתיא כב"ש. ואפ"ה משמע ביש תורת כלי עליו שרי לטלטלו אפילו בשבת ואפילו לב"ש

מיהו הפוסקים פסקו הך דאין סומכין הקדירה בבקעת בסימן תק"ב. וצ"ע דהא משמע דלב"ה לא גזרינן בטלטול י"ט אטו שבת. ואפשר דמחלקין בהך טלטול דמשילין לשאר טלטול כגון סמיכת קדירה בבקעת גם לב"ה גזרינן יו"ט אטו שבת. וצ"ע דמ"מ ליכא רק טלטול

גם צ"ע מה שכתב הטור ובט"ז מביא דיבישה שראוי להסקה מותר. צ"ע דהא פריך שם בפ' כל הכלים והא בקעת דבר שמלאכתו להיתר ביו"ט. ופירש"י דלהסקה חזו וקיימי ומשני גזירה יו"ט אטו שבת חזינן דלא מהני מה שראוי להסקה. ונראה דהטור ס"ל כמ"ש הר"ן בפרק המביא דסוגיין (דף ל"ג) דיהיב טעמא שלא ניתנו עצים אלא להסקה מיחלפא בסוגיא דפ' כל הכלים דטעמא משום גזירת יו"ט אטו שבת ופסק כסוגיין לקמן ולסוגיא דשבת אתיא כב"ש כ"כ הר"ן להדיא לקמן א"כ מפורש דב"ש לא ס"ל כר' נחמיה דאפילו בשבת שרי היכא דאיכא תורת כלי וא"כ ליתה לכל דברי הפני יהושע בזה. והפוסקים ודאי שיטתם לדחות סוגיא דשבת מקמי סוגיא דלקמן. ועפ"ז שפיר הקשו התוס'. ואין מקום לדברי הפני יהושע. ודו"ק היטב

בא"ד וי"ל וב"ה היינו דוקא שמתירין כו' משום שיו"ט כו' עכ"ל וקשה לפ"ז תיקשי מאי דפריך לעיל בשמחת יו"ט ב"ש לקולא מהא דהשוחט חיה ועוף ביו"ט ב"ש אומרים יחפור בדקר וכו'. ופריך לעיל מעלי ומשני משום דאיכא תורת כלי עלה. ואי מקילי משום שמחת יו"ט הדרא קושיא לדוכתא (עיין מ"ש לעיל דף ח') דב"ה מקילי טפי משום שמחת יו"ט מב"ש. ויש ליישב

בגמרא אמר אביי מחלוקת בעלי אבל בתברא גרמי ד"ה שרי. עיין פ"י שהאריך להקשות מאי קמ"ל בזה הא לב"ה אפילו עלי מותר. ואי קמ"ל דב"ה שרי אפילו אחר שקצב עליו מותר לטלטלו דמלאכתו להיתר מאי פריך פשיטא עלי תנן הא קמ"ל דאפי' לאחר שקצב עליו מותר. ואין זו קושיא דניהו דנוכל לומר דנ"מ לב"ה אחר שקצב עליו מ"מ הו"ל לאביי לומר דת"ג שרי אפי' לאחר שקצב עליו. אע"כ לב"ש נמי קמ"ל דשרי ולא תיקשי טעמא דב"ש אתי לאשמועינן כיון דנ"מ גם לב"ה לאחר שקצב עליו. ופ"ז קשיא פשיטא עלי תנן וידעינן דב"ש דוקא בעלי קאמרי. ומשום ב"ה לחוד הו"ל למימר בפשיטות דת"ג שרי אפי' לאחר שקצב עליו

ועוד נראה דנ"מ בפשיטות לב"ה דעלי דהוה מוקצה מחמת חסרון כיס וע"כ מותר משום שמחת יו"ט כמ"ש התוס'. וא"כ כיון דרש"י פירש דתברי גרמי ס"ד דאסור נמי לב"ש משום אמלוכי. א"כ י"ל דעלי לא הוה כלל מוקצה מחמת חסרון כיס ובצריך מותר לטלטל אפילו כלי שמלאכתו לאיסור. ולא פליגי רק אי חיישינן לאימלוכי א"כ ביש לו דתברא גרמא נמי מותר לב"ה לטלטל העלי לצורך גופו דכיון דהתירו חכמים כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו הוה כהיתר גמור אפילו יש לו אחר שמלאכתו להיתר מותר. וא"כ ס"ד דאפילו יש לו תברא גרמי שרי לטלטל העלי לב"ה כיון שצריך לגופו ולזה קמ"ל דתברי גרמי שרי לכ"ע. וא"כ ממילא גם ב"ה אין מתירין רק באין לו ת"ג אבל ביש לו ודאי אסור ופריך פשיטא עלי תנן ועלי הוה מוקצה מחמת חסרון כיס . ופשיטא שאין להתיר רק משום שמחת יו"ט כמ"ש התוס' . ועיין בסמוך

בפירש"י בד"ה מהו דתימא דאפילו תברא גרמי כו' דילמא בתר דטלטלה מימלך ולא תבר עכ"ל. לכאורה צ"ע דמשמע דדוקא בתברא גרמא חדתא שייך אימלוכי דחייס עלה. אבל הכא כיון דשחטה לתבירא קיימא א"כ איך שייך מימלך ולא תבר כיון דלתבירא קיימא ועוד קשה אי תברא גרמא אסור ג"כ על מה יקצב הבשר הצריך לו ליו"ט. וצ"ל לפירש"י שצריך להוליך הבשר אצל התברא גרמי ולא שיטלטל את התברא גרמי לקצב עליו. ולפ"ז היה נראה לולי פירש"י דס"ד דתברא גרמי אסור לטלטלו כדאיתא בפ' כל הכלים דאין סומכין הקדירה בבקעת אע"ג דביו"ט מלאכתו להיתר מ"מ גזרינן יו"ט אטו שבת. וא"כ י"ל דס"ד דתברא גרמי ג"כ אסור לטלטל ביו"ט דגזרינן אטו שבת דמלאכתו לאיסור אבל אימלוכי לא שייך רק בחדתא רק לטלטלו י"ל דגזרי יו"ט אטו שבת. אבל קצב עליו בשר במקומו לא שייך לגזור יו"ט אטו שבת שהרי בשבת לא יקצב בשר רק הטלטול גזרינן כמו שאין סומכין הקדירה בבקעת דחיישינן שמא יטלטל הבקעת בשבת אף שא"צ לו לקדירה. כן נ"ל. ודו"ק. וצ"ע

בגמרא וב"ש לא חיישי לאימלוכי כ' אין מוליכין כו' ע"כ. ויש לדקדק דלעיל (דף ז' ע"ב) אמר לר"י דאמרינן חפור שחוט וכסי אלמא דלא חייש לאימלוכי וי"ל דוקא מבהמה לבהמה חיישינן אבל לא שימלך ולא ישחוט כלל. וכן אמרינן כאן נשבוק האי בהמה דכחושה ונשחוט שמינה והאימלוכי עצמו בשביל כבוד יו"ט. וניחא נמי בסולם לעיל דלא אמרינן טעמא דאימלוכי. עיין צל"ח. ולמ"ש פשוט דלא חיישינן לאמלוכי ממין למין בבעלי חיים רק בתבלין אמרינן נשבוק האי קדירה והיינו נמי משום כבוד יום טוב שלא יצטרכו לצורך דיכה. משא"כ אם יניח לגמרי אדרבא טרח בחנם שלא לכבוד יו"ט. אבל כאן כוונתו בשביל כבוד יו"ט שעלה בדעתו שתהיה בהמה שמינה ונמצאת כחושה לכן בתבלין אם כבר דכן הוא עצמו חושש לכבוד יו"ט שלא יהיה טרחא שלא לצורך יו"ט. ולפי גירסת הרא"ש ובסי' י"ז) מוליכין טבח וסכין אצל בהמה ולא בהמה אצל טבח וסכין. א"כ י"ל דלא אסרי ב"ש רק כיון דאפשר להוליך הסכין אצל הבהמה משא"כ בהנך דלעיל. ולפ"ז בתברי גרמי אין הקושיא רק שיוכלו להוליך הבשר אצל התברא גרמי ולא יטלטלו התברא גרמי להוליכה במקום הבשר. ודו"ק :