שמחת יום טוב נז

אפי' בכיסין נפרדין ובדין דהו"ל לשנויה דגוזלות הוה ככיסין נפרדין ופליגי בכיסין מקושרין. אלא דפשיטא לן בגוזלות אין לחלק בין מקושרין לנפרדין דבשלמא בכיסין כיון שאנו תולין שנטל שניהם. ולכן במקושרין איכא סברא דמסתמא לא היה מתיר הקשר כיון ששניהם מקום א' להם לאכלן בירושלים אבל בגוזלות שאין תולין בתפיסת ידי אדם שנטלן רק שהמזומנים הלכו ובאו אחרים תחתיהם. א"כ אין הקשירה עושה ריעותא במה שע"כ אתה צריך לומר שהותר הקשר וכשהם קשורים אין יכולין לעוף לקן. א"כ בהכרח לומר שהותר הקשר. וא"כ כיון שהותר הקשר ממילא אין חילוק בין מקושרין לאין מקושרים שע"כ ריעותא דמקושרים אינה פועלת לחוש בשביל זה שהם אחרים שאף כשתמצי לומר דהני אזלי ע"כ כבר הותרו מקישורן. וא"כ מקושרים ואין מקושרים הכל אחד

שם שנים ומצא שלשה אסורין מה נפשך אי אחריני נינהו כו'. לכאורה תמוה לחוש לאחריני כיון שהשנים נשארו בחזקתן מהיכי תיתי לחוש לאחריני. הא רש"י פירש לקמן בהניח מנה ומצא מאתים דס"ל לרבנן הכל חולין שאין דרך להניח מעשר שני עם חולין א"כ מהיכי תיתי לומר אחריני נינהו וי"ל לפירש"י שפירש בד"ה בדף שאותן שבשובך מגרשין שאר יונים, א"כ שפיר י"ל דאי אתת מעלמא לא היו מניחין אותן שבשובך לבא לקן לכן יש סברא לומר אחריני נינהו

בפירש"י בד"ה אמר רב אשי הכא בגוזלות מקושרין כו' ומתניתין אפילו בגוזלות מקושרין משמע כו' עכ"ל. כוונת רש"י דהא גופיה קשיא ל"ל לאוקמה מטעם דגוזלות עשויין לדדות הא כ"ש דאתי שפיר מתניתין בגוזלות שאינן מקושרין דדמי לכיסין שאין מקושרין דכ"ע מודו דאמרינן מנה מונח ומנה מוטל. לכן פירש"י דאפילו בגוזלות מקושרין איירי. לכן לא הבנתי מה שתירץ רש"ל וט"ז בסי' תצ"ז דלהכי לא הביא הרמב"ם הך דגוזלות מקושרין משום דס"ל בשני כיסין מחלוקת א"צ לאוקמה שאני גוזלות העשויות לדדות דהא אפילו למ"ד בשני כיסין ד"ה מנה מונח ומנה מוטל כ"ש דאתי שפיר מתניתין וא"צ לאוקמה הואיל ועשויות לדדות. וע"כ לקושטא דמילתא ס"ל דמתניתין אפילו בגוזלות מקושרין. א"כ גם למ"ד דבשני כיסין פליגי אפילו נימא דצריך סברא דגוזלות עשויות לדדות מ"מ י"ל דהאי טעמא מהני נמי במקושרות. ועוד הא ר' יוחנן ור"א דאמרי תרווייהו שאני גוזלות הואיל ועשויות לדדות וחד מינייהו הוא דאמר בכיס אחד מחלוקת וא"כ האיך נימא דחד מוקי במקושרות וחד מינייהו מוקי באין מקושרות. והנלע"ד בדעת הרמב"ם דודאי לא לחנם הוסיף לאוקמה במקושרות מאי דא"ש בפשיטות. לכן נראה דרב אשי ס"ל דודאי הכא באין מקושרות ליכא רבותא כלל דבשלמא בכיסין י"ל שאין דרך ליטול אחד מן השני וכמו שפירש רש"י אבל כאן באין מקושרות אין רבותא כלל דפשיטא דאיכא למימר חד אזל לעלמא משנאמר שכולם חלפו והלכו להם. מיהו נראה דמ"מ אכשר שיהי' רבותא דקשה אפילו זימן שלשה ומצא חלשה אם אין מכירן י"ל שמא חלפו והלכו שמאתמול ואחרים באו תחתיהם. וצ"ל דחזקה כאן נמצאו וכאן היו אלא דקשה הא רובא עדיף מחזקה ויש לתלות שהם מרובא דעלמא כיון שאין מכירן. וצ"ל דלא החמירו כולי האי במוכן כיון דליכא ריעותא בחזקה דכאן נמצא. וא"כ י"ל בשלשה ומצא שנים הוצרך הדבר לאמרו דלא נימצאים באותן שנים שהם מרובא דעלמא דעכ"פ איכא ריעותא בחזקה דכאן נמצא וכאן היה כיון דחד לייתוהי וא"צ לאוקמה במקושרות, אלא דרב אשי מסיק למאי דבעי לדחויה לדרב חנינא דס"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב ומוקמינן מתניתין בדף ואזלינן בתר קרוב. וא"כ פשיטא לן שאם נמצאו במקומן דלא שייך למיזל בתר רובא דעלמא אף שא' הלך מ"מ הרי אותן שנשארו במקומן עדיף מקרוב ונגד הדף נקראו אותן שבקן במקומן קרובים בקורבא דמוכח. ואין לחוש לאחריני כיון דקרוב עדיף וליכא רבותא. וצ"ל לאוקמא במקושרות. וא"כ י"ל דהרמב"ם והטור לשיטתייהו דפסקו כרב חנינא דרוב עדיף מקרוב. א"כ א"צ לאוקמה במקושרות. דיש לומר שפיר באינן מקושרות והוה רבותא דשלשה ומצא שנים מותרים דלא אמרינן כיון שאין מכירן דהם מרובא דעלמא כיון דיש ריעותא בחזקה דכאן נמצאו וכאן היו כיון שאחד נד ממקומו. וצדקו דברי הרמב"ם לשיטתיה שלא הביא בדף משים דפסק כרב חנינא. ואין מוכח דאיירי במקושרות ודו"ק

דף י"א ע"א בגמרא דמתעכל קיטרייהו. ויש לדקדק ל"ל לומר דמתעכל לימא בפשיטות שאדם אחד לקחו לאחד והתיר הקשר ולא הוצרך רק לאחד. וצ"ל דפשיטא ליה שאם היה צריך לכיסין היה נוטל שניהם ואם רצונו לגנוב גם שניהם יקח. אלא דקשה דילמא יש לו תביעה על הבעלים כדי כיס אחד לכך לא לקח רק אחד כדאמרינן בעלמא שמא מלוה ישינה יש לו עליו. וצ"ל דלא חיישינן להכי. ויש לסייע קצת דסתמא דש"ס דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא ולא תלינן במלוה ישינה

שם אמר אביי בדף. קשה אי בדף פשיטא דאיכא תרתי רובא וקרוב. ועוד אי נימא בלא דף שרי. א"כ קשה אדקמ"ל שלשה ומצא שנים מותרין. לישמעינן דהיכא דליכא דף נמי מותרין דשלשה ומצא שנים לאו רבותא הוא כלל . ואפשר דלהכי צריך רב אשי לאוקמה במקושרים. דאל"כ לישמעינן טפי דבלא דף מותרין דליתה לדרב חנינא. וא"כ י"ל לפי האמת דקיי"ל כר' חנינא וקמ"ל הא דבלא דף נמי אסורין דלא אזלינן בתר קרוב. א"כ י"ל דשפיר איירי שלשה ומצא שנים כפשוטו בלא מקושרין. ורב אשי לא צריך לאוקמה במקושרין רק למאי דבעי לדחויה לדר"ח א"כ איירי בדף ותיקשי לאשמועינן בלא דף מותרין. וצ"ל דמקושרין הוה רבותא טפי אבל למאי דקיי"ל כדרב חנינא א"ש בפשיטות באין מקושרין וא"צ להמציא היתר במקושרין. וצדקו דברי הרמב"ם והטור שלא הביאו מקושרין. עיין מ"ש לעיל: ועיין בסמוך

פיסקא ואם אין שם אלא הן וכו'. למאי דמסיק הש"ס דקיימי בקרן זוית ולא מדדי. א"כ קשה לכאורה אפילו ליתה לדרב חנינא מ"מ קשה סיפא דנקט אם אין שם אלא הן מותרין משמע אם יש אחרים בקן אחר רק שאינו עומד בקרן זוית אסורין. והא בליכא רוב ודאי אזלינן בתר קרוב וא"כ ע"כ לאוקמה בדף. וצ"ל לפי האמת ע"כ איירי בדף דאל"כ למה נקט אם אין שם אלא הן הא אפילו יש קן אחר אי לא נפישי מותרין. ומיושב קושיית התוס' למה לא אמר אביי ארישא בדף דבשוין ודאי אזלינן בתר קרוב. א"כ י"ל דברישא שפיר ס"ל לאביי כר"ח דאזיל בתר רובא. אבל בסיפא משמע ליה דאיירי אפילו בשוין מדנקט אם אין שם אלא הן. משמע ביש כמותן אסורין. וא"כ י"ל ניהו בס"ד דבעי למיפשט דר"ח מייתי לדאביי מ"מ י"ל דאפילו איתא לדר"ח מוכרח לאוקמה בדף. אלא דהש"ס לא קים עדיין באוקמתא דאם אין שם אלא הן. אבל אביי גופיה י"ל דאפילו איתא לדר"ח מוקי בדף. וזה ברור וא"כ צ"ע על הפוסקים שלא העתיקו דאיירי בדף. א"כ למה כתבו דוקא בקיימא בקרן זוית מותר באין שם אלא הן אפילו יש קן אחר אי לא איירי בדף הא בשוין אזלינן בתר הקרוב לכ"ע. וסוגיית הש"ס דמוקי ביש קן בקרן זויות הוא לפום אוקמתא דמיירי בדף. וצ"ע

במשנה ב"ש אומרים אין נוטלין את העלי כו'. ויל"ד למאי דמוקי רב נחמן בריש מכילתין דב"ש לית להו מוקצה וב"ה אית להו מוקצה אם כן ב"ש מיקל טפי במוקצה ובעלי ניהו די"ל דעלי הוה מוקצה מחמת חסרון כים מ"מ איך מחמירי טפי מב"ה דמחמרי בביצה משום מוקצה ואין לומר דב"ה לא מחמרי רק במוקצה לאכילה ובטלטול