שמחת יום טוב נה

אם נפרש מהני למקום אחר כולם אמורים. וא"כ שפיר מוכח דהלך אחר הרוב. דאם נימא דשוין א"כ למה נקט סתמא כולן אסורין. משמע כאילו לא הוזמנו כלל. הא אם נתערבו באחרים מותר כ"א מטעם ספק ספיקא. חדא שמא אינהו נינהו מן הקרוב. ואת"ל שאילו הם אחרים. מ"מ אם נתערב מאילו במזומנים הוה ספק ספיקא. ומשמע ליה מתניתין דאסורין מטעם ודאי. אלא דקשה מנ"ל דאפילו ודאי מוקצה שנתערב לא בטל ברוב וי"ל דמוכח מהך שנים ומצא שלשה דכולן אסורין אלמא דודאי לא בטל. א"כ י"ל דמשמע ליה דהך דשחורים ומצא לבנים נמי אוסרין התערובות ומוכח דרוב עדיף מקרוב ולא הוה אפילו ספק ספיקא. אלא די"ל מהך דשנים ומצא שלשה אמרינן בגמרא ממנ"פ אי אחריני נינהו הא אחרינא נינהו. א"כ י"ל דלעולם התערובות מותר בודאין מוקצין. אלא דהך שנים ומצא שלשה יש לחוש דכולהו אחרינא נינהו. מיהו בברייתא דהניח מנה ומצא מאתים ס"ל לרבנן הכל חולין והיינו דאמרינן אחריני נינהו. מיהו למאי דמסיק בש"ס דלא פליגי רק בכיסין קשורין ובאין קשורין לכ"ע מנה מונח ומנה מוטל. א"כ ע"כ הא דס"ל לרבנן הכל חולין. ע"כ מטעם שפירש"י דאין דרך להניח מעשר אצל חולין. א"כ פשיטא דאין לחוש שכולם נתחלפו ואחריני נינהו וא"כ ע"כ עיקר הטעם משום חד דמיערב בהו א"כ מוכת דהתערובת אסור . ושפיר מוכח דאסורים לאו מטעם ספק הוא דאי מטעם ספק א"כ הוה התערובת ספק ספיקא. אלא ודאי דאזלינן בתר רובא וחשוב התערובת ודאי כיון דאזלינן בתר רובא לא הוה ספק ספיקא. וא"כ ממילא לא אמר אביי דבריו ארישא דהא גופא לא מוכח דהלך אחר הרוב בהחלט. רק מכח בבא דשנים ומצא שלשה. דמוכח דלא שייך ביטול בודאי נקט דבריו אסיפא דהוא בתר בבא דשנים ומצא שלשה. דמהך מוכח דהוה רובא לאיסורא מדלא חשיב ספק ספיקא. ולפ"ז מוכח דבדרבנן מהני ספק בגופו וספק בתערובת. דאי לא מהני הדרא קושיא לדוכתא דילמא כי הדדי נינהו אלא ודאי אי כהדדי נינהו בתערובת הוה ספק ספיקא. וא"כ מוכח דבדרבנן ואפילו בדבר שיש לו מתירין מהני ספק בגופו וספק בתערובת. ודו"ק היטב

ואפשר דבאמת הרשב"א דס"ל ספק מוקצה מותר דייק ליה מהך דבעי לסיועיה לר"ח וקשיא ליה קושיא זו דילמא מספק אסור וע"כ מספיקא הוה מותר. והמ"מ בפ"ב מהלכות יו"ט הקשה עליו וז"ל ואני תמה שא"כ ביצה ספק נולדה ביו"ט למה היא אסורה. ובלח"מ ביקש לתרץ דכיון דאסור משום הכנה יש בו דררא דאורייתא וביו"ט אחר שבת נוגע בשל תורה. ודבריו תמוהים דקושיית המ"מ הוא דלעיל פריך למ"ד ספק יו"ט ספק חול אמאי אסורה . ומסיק רב אשי כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל. ואין ספק שלזה כוונת המ"מ. וא"כ לא תירץ הלח"מ כלום. ובודאי שהוא תימה גדולה

והנלענ"ד ליישב דברי הרשב"א דהכא לא שייך דבר שיש לו מתירין כגון לענין הזמנה כיון דחזינן דשרינן כמה דברים משום שמחת יו"ט א"כ איך שייך דבר שיש לו מתירין שיצניענו לאחר יו"ט ויתבטל משמחת יו"ט. ולהכי מקיל הרשב"א בספיקא היכא דרחוק ממידי דאורייתא וא"כ י"ל לפמ"ש התוס' לעיל (דף ט' ע"ב) דבביצה לא שייך שמחת יום טוב שפיר מקרי דבר שיש לו מתירין. אבל הרשב"א ודאי מיירי היכא דשייך ביה שמחת יו"ט. דאל"כ פשיטא דהוה דבר שיש לו מתירין ולא יתבטל. אלא ודאי ס"ל בהך דשייכא ביה שמחת יו"ט לא שייך שימתין אחר יו"ט וימנע משמחת יו"ט. ולפ"ז דהרשב"א ס"ל בשנים ונמצא שלשה דלא בטיל ברובא כתירוץ שתירצו התוס' דב"ח חשיבי ולא בטלי וניחא בזה תירץ מהרש"ל שתירץ באותו ואת בנו אמרינן נכבשינהו דניידי ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע משום דדבר שיש לו מתירין הוא. וקשה מהכא כמ"ש לעיל. ולפמ"ש ניחא דהכא לא שייך דבר שיש לו מתירין שהרי צריך לו לשמחת יו"ט. ודו"ק היטב

ומה שהקשה בלח"מ דלמה פריך מברייתא דספיקא אסורה אמאי לא מקשה ממתניתין דספק מוכן אסור לר' יהושע. ונדחק בזה דס"ד כסברת הרשב"א. ונראה דלא קשה מידי לשאר פוסקים די"ל דס"ל כמ"ש בתוס' ישינים דלמ"ד משום מוקצה לא פריך דמוקצה חמיר כעין דאורייתא א"כ לא קשיא מספק מוכן די"ל דספק מוכן הוה כדאורייתא דספיקא אסור. ולק"מ. ודוקא אביצה לטעמא דפירות הנושרין או מטעם משקין שזבו. אבל אהא לא קשיא דספק מוכן ודאי אסור. ועמ"ש לעיל בחידושי דידע דדשיל"מ ספיקא אסור רק לטעם משקין שזבו משמע ליה שהוא מותר מטעם ודאי. א"כ לק"מ דבספק מוכן ודאי ידע דהוה דבר שיש לו מתירין ומכאן ראיה למ"ש שם בפירש"י

עוד ליישב הקושיא שהבאתי לעיל מה דקשה בגמ' דקאמר לימא מסייע ליה לר"ח דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב. וקשה מנ"ל דהלך אחר הרוב דילמא רוב וקרוב שווין וספק מוכן אסור. ונדחקו בזה. ואפשר דמכאן ראיה לדברי הרשב"א שהביא ה"ה בפ"ב דס"ל דספק אן בדבר שאינו קרוב ליגע בכל תורה הולכין בו להקל. אלא שה"ה תמה עליו הא בביצה פסקינן לאיסורא ומ"ש בלח"מ דשם יש חשש הכנה. אינו מספיק דבהדיא אמר בש"ס ספק יו"ט ספק חול הוה דשיל"מ אפילו להנך דס"ל משום משקין שזבו. ולכן אפשר לומר ויובן מ"ש התוס' בד"ה איכא דבעלי חיים חשיבי א"נ דהו"ל דשיל"מ. ולכאורה פשיטא דהוה דשיל"מ ומאי ספיקא להתוס' בזה. ולכן אפשר לומר עפמ"ש בחמץ דלא מיקרי דשיל"מ בשביל שחוזר לאיסורו. וא"כ כאן נמי הכנה זו אינה מועלת אם לא שחטן ביו"ט אשר הכינם לו. וא"כ כשיבא יו"ט אחר ג"כ יהיה שלא מן המוכן ולא הוה דבר שיש לו מתירין. ואין לומר משום דיכול להכינם דמ"מ לעולם יוכלו לחזור לאיסורו כשלא יכינם. מיהו אפשר לומר דהתוס' משמע להו דמתניתין סתמא אסורין משמע אפילו כבר שחטן ואו הוה דשיל"מ. וא"כ שתי תירוצים מחדש דין עצמו דבעודן חיים הוו בעלי חיים ואם נשחטו מ"מ הוה דשיל"מ שהרי אין חוזרין לאיסורן. וא"כ יש לומר בספיקא לא הוה דשיל"מ כיון דחוזרין לאיסורן ואין ההכנה מועלת אחר שעבר היו"ט. מיהו יש לומר בלא"ה דלא הוה דשיל"מ לפי מ"ש הרשב"א בספק טריפה שאין המתיר עתיד לבא בודאי לא הוה דשיל"מ . וא"כ כ"ש בכה"ג דאפשר למחר יעופו להם לשובך אחר או שימצאם אחר והוו הפקר. או י"ל ע"פ מ"ש בב"ב גבי ניפל דפריך וניזל בתר רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים. וא"כ בסתם כשימצאם אחר יוכל לתופסן. ואפשר שנפסדין לגמרי דהא הדין למיזל בתר רובא דעלמא ולא מקרי דבר שיל"מ. וא"כ אי לא אזלינן בתר רוב מספיקא נמי תהא של מוצאו ואפילו איירי במדדין. וא"כ לא הוה דשיל"מ שמא לא יבואו למחר עוד ומי שימצאם יחזקם לעצמו. וא"כ ליכא למימר דרוב וקרוב כי הדדי דא"כ לא הוה דשיל"מ

ובהכי ניחא דברי הגמ' וש"ע י"ד (בסי' ט"ז) דפסק באותו ואת בנו שנתערבו ניכבשינהו דניידי ולא חיישינן שיקח מן הקבוע כיון דיש ל"מ. וקשה גם כאן ניכבשינהו דניידי. ומה שכתב בכריתי ופליתי (סי' ה') די"ל אחריני נינהו דחוק דהא בגוזלות עשויין לדדות לכ"ע אמרינן הני נינהו וכ"כ המג"א. אלא נראה דכאן לא מיקרי יש לו מתירין. ובכהאי גוונא י"ל דמיירי הרשב"א ולא קשיא מביצה דודאי יש לו מתירין ואתי שפיר. מיהו יש ליישב דברי הש"ע הא דלא אמרינן כאן בשנים ומצא שלשה דניכבשינהו דניידי . ואפשר דכיון די"ל שנתערבו מתחילה וא"כ קודם דנכבשינהו היה התערובת אסור מכח מוקצה. וא"כ י"ל מיגו דאתקצאי