שמחת יום טוב נ

לצורך יו"ט והכי משמע פשטא דכולה סוגיא דלעיל דרב חנן לא מפרש טעמא דב"ה משום שמחת יו"ט. משמע בפשיטות דהיכא דאיכא למימר להטיח גגו צריך לא הוה שרי אפילו משום שמחת יו"ט. ולהכי מוקי פלוגתייהו בגוונא אחרינא

ובהכי ניחא מה שפי' רש"י בעובדא דבני ר' חייא הולכת סולם בא לידינו. והקשה מהרש"א אמאי לא פירש חזרת סולם. ולפמ"ש א"ש דודאי ר' יהודה דאסר בשל עלי' אפילו בהולכה אסור. וכן משמע מדאמר ר' דוסא עליה מטהו מחלון לחלון, וא"כ ליכא למימר דעובדא הוה בחזרה דכיון דמשום שמחת יו"ט נמי ליכא למשרי היכא דאיכא למימר להטיח גגו צריך. א"כ ע"כ מדלא נשאלו רק על החזרה ע"כ צ"ל דהולכה פשיטא להו דשרי. וכיון דההולכה שרי, ע"כ צ"ל דגם בשל עליה לא חיישינן כלל שיאמרו להטיח גגו צריך. וא"כ היכא קאמר צאו ואסרו מה שהתרתם הא פשיטא אי ההולכה שרי גם החזרה שרי, דהא קיימ"ל כב"ה דשרי מתוך שהותרה לצורך . ודוקא לב"ש יש לחלק בין הולכה לחזרה, כדמוכחא כולה סוגיא לעיל דלא משמע לן כלל שריותא דב"ה משום שמחת יו"ט . וגם ר"ש ב"א דפליג, לא פליג רק אגופא דמלתא, דלא חיישינן כלל שיאמרו להטיח גגו צריך. ולהכי לא מוקי רב חנן לעיל טעמא דב"ה משום שמחת יו"ט. דס"ל דליכא מאן דשרי משום שמחת יו"ט אי הוה לן למיחש שיאמרו להטיח גגו צריך. ועיין לקמן

שם ולא היא ר' יהודה טעמא דת"ק מפרש. ויש לדקדק דאפילו אי מפרש י"ל דמפרש וקאי אחזרה דחזרה הוא דאסור בסולם של עליה אבל הולכה שרי

שם אמר ר"י מוחלפת השיטה. כבר כתבתי בחדושים ישינים שהפוסקים פסקו כפשט המשניות והרמב"ם מכללן. וקשה בגמרא אמר מוחלפת, וברי"ף ורמב"ם לא נזכר חילוף . ונראה די"ל דס"ל כפיר"ת דמחליפין הך דהשוחט, והשתא י"ל דקשה מאי קשיא ליה למה ב"ש לקולא בהך דהשוחט. הא י"ל, דטעמא דב"ה דמחמרי בהך דהשוחט לאו משום דמחמרי טפי בשמחת יו"ט רק פליגי בהא דכיון דאיכא איסור גומא רק דמקרי מלאכה שא"צ לגופה. א"כ י"ל דב"ש ס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור עליה לכן הכא דאיכא מלאכה שא"צ לגופה וגם מקלקל. לכן מותר לכתחילה וב"ה ס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב. לכן אע"ג דכאן הוא מקלקל מ"מ מחמרי טפי מב"ש דאיכא תרתי מלאכה שא"צ לגופה ומקלקל. וצ"ל דר' יוחנן דמחליף השיטה היינו משום דס"ל לדינא מלאכה שא"צ לגופה פטור. א"כ הרמב"ם לשיטתיה דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב כמ"ש בפ"א מהלכות שבת הלכה ז'. שפיר י"ל דלהכי מחמרי ב"ה אבל בעלמא בשמחת יו"ט לב"ה מקיל טפי, ודוק

עוד אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל הגירסא בש"ס לקמן דילמא טעמא דתריסין משום דאין בנין וסתירה בכלים. אלא דר"י ס"ל דאי משום אין בנין בכלים ליפלגי בשבת. וע"כ משום שמחת יו"ט שרי, לכן אמר מוחלפת השיטה דאי משום אין בנין וסתירה בכלים ליפלגי בשבת, מיהו לאוקמתא דרב נחמן לעיל דביו"ט יש להחמיר טפי לענין מוקצה. שפיר י"ל דטעמא משום אין בנין וסתירה, ואי קשיא ליפלגי בשבת י"ל דיו"ט הוה רבותא טפי דאפילו ביו"ט דקיל לא חיישינן דאתי לזלזולי ביה. וא"כ ר' יוחנן לשיטתיה דלא ס"ל אוקמתא דרב נחמן לעיל ומוקי מתניתין משום משקין שזבו, א"כ ע"כ עיקר טעמא משום שמחת יו"ט דליכא למימר משום דאין בנין וסתירה דא"כ ליפלגי בשבת דהוה רבותא טפי, אבל הרמב"ם לשיטתיה דפסק כרב נחמן. א"כ י"ל דיו"ט הוה רבותא טפי וא"כ שפיר י"ל הטעם משום דאין בנין וסתירה בכלים ודוק, מיהו צ"ע דלא מצינו בשבת היתר בסילוק תריסין וע"כ משום שמחת יו"ט הוא. מיהו מ"מ י"ל דאי בשבת אין בנין וסתירה בכלים פשיטא להקל ביו"ט אלא דב"ש ס"ל יש בנין וסתירה ומ"מ קשי' ליפלגי בשבת דאין בנין וסתירה ממילא תריסין מותר ביו"ט, ובחדושים ישינים כתבתי ליישב לנכון ג"כ, והוא דודאי הקושי' מהא דב"ש מתירין משום שמחת יו"ט י"ל דאף דב"ה מקילין טפי משום שמחת יו"ט מ"מ ב"ה לא צריכי להקל בזה דהא באמת באפר שהוסק ביו"ט שרי לכסות אם ראוי לצלות בו ביצה, וא"כ לב"ה יוכל לשחוט לכתחילה ע"ד שיכסה אע"כ דהא מסתמא יצטרך לבשל החיה ועוף, וא"כ יהי' לו אפר שהוסק ביו"ט ויוכל לכסות ברמץ חם וא"צ למנוע משמחת יו"ט משא"כ לב"ש, ולפמ"ש התוס' לעיל דס"ל אין מכסין באפר וא"כ צריך טובא לשמחת יו"ט, לכן ע"כ להתיר דקר נעוץ עכ"פ דשכיח שיש לו דקר נעוץ עכ"פ, משא"כ לב"ה ודאי רובא דרובא שכיח שיבשל העוף ויהי' לו רמץ חם דהא א"צ לכסות כל הדם ואי משום שאינו מכסה מיד, מכל מקום הרי כתב הרא"ש דלא מסתבר שימנע משמחת יו"ט בשביל שאינו יכול לכסות מיד, ואי לפעמים מתרמי שרוצה לאכול באומצא וכדומה, לא שכיח כולי האי ולא התירו בזה משום שמחת יו"ט, משא"כ בתריסין דשכיח וצריך ביו"ט

אלא די"ל דהא תליא בפלוגתא דרבה ורב יוסף דלרב יוסף דמתיר אפילו אין לו עפר למטה לחפור א"כ ע"כ משום שמחת יו"ט הוא. דהא ודאי אם יש לו דקר נעוץ ואין לו אפר כירה שהוסק ביו"ט ודאי אינו יכול להבעיר עצים בשביל עפר שלמטה דמקרי הבערה שלא לצורך וא"כ אם (לא) נתיר לו דקר נעוץ ולב"ש מתירין לחפור לכתחילה משום שמחת יו"ט. וזה שייך גם לב"ה כשאי אפשר לו לשחוט במקום הדקר דע"כ גם לב"ש מיירי בכה"ג כשאי אפשר לו לשחוט במקום הדקר דאל"כ מהיכא תיתי להתיר. ובכה"ג שייך שפיר לאקשויה דב"ש מקילי טפי משום שמחת יו"ט. וצ"ל מוחלפת השיטה. וא"כ י"ל דבלא"ה הקשו התוס' וכי פליגי אליבא דב"ש. ולפ"ז ניחא דבהא פליגי רבה ורב יוסף דלרבה אין צריך להחליף השיטה אבל לרב יוסף צריך לומר מוחלפת השיטה. ואין לומר מנ"ל לרב יוסף לפרש דביש מתירין אפילו אין לו עפר למטה . די"ל דמשמע ליה לישנא דב"ש הכא דיחפור אפילו בעפר שלמטה ושוחט לכתחילה בכל גווני. א"כ י"ל דהרי"ף והרמב"ם שפסקו כרבה כמ"ש הרמב"ן במלחמות. א"כ א"צ לומר כלל מוחלפת השיטה. ומיושבים כל קושיות התוס' דעולא דאמר לקמן סופן משום תחילתן היינו משום דס"ל ג"כ כרבה. וא"ל להחליף השיטה כלל. ושפיר הוה טעמא משום שמחת יו"ט. לכן פסקו ג"כ כרבה דבעינן עפר למטה. ודו"ק היטב

או י"ל בפשיטות טפי דהתוס' לקמן (דף כ"ג) הביאו דברי רבינו יצחק דהבערה שלא לצורך מותר בי"ט ע"ש. וא"כ י"ל ודאי לב"ש דלא ס"ל אפילו מתוך בהבערה שפיר צריך להתיר דקר נעוץ משום שמחת יום טוב. אבל לב"ה אפילו את"ל דלא שייך להתיר מכח מתוך דלא מקרי צורך קצת הבערת עצים כדי שיהיה לו אפר חם לכיסוי מ"מ הבערה שלא לצורך לגמרי מותרת. וא"כ א"צ להתיר דקר נעוץ. אלא דר' יוחנן ס"ל דהבערה שלא לצורך אסור אפילו לב"ה א"כ אסור להבעיר עצים בשביל כיסוי לכן הו"ל להתיר משום שמחת יו"ט וע"כ מחמירי ב"ה וצ"ל מוחלפת השיטה אבל הרי"ף והרמב"ם כדברי הר"י דהבערה שלא לצורך מותר ג"כ בי"ט א"כ א"צ להתיר דקר נעוץ דמתקיימא שמחת יו"ט כשיבעיר עצים שיהיה לו אפר חם לכסות אפילו אין צריך להבערה כלל א"כ א"צ להקל בדקר נעוץ משום שמחת יו"ט דיכול לעשות אפר חם. ומיושב ג"כ הך דעולא לקמן דס"ל בתריסין סופן משום תחילתן. ודוק

שם ממאי דילמא ע"כ ל"ק ב"ש וכו' וע"כ לא קאמרי ב"ה כו'. ולכאורה קשה דלא הול"ל רק דב"ש וב"ה פליגי דב"ש לא ס"ל שובכו מוכיח עליו ואסור מפני מראית עין וב"ה סבירא ליה שובכו מוכיח עליו וליכא שום מחלוקת ואפילו בלא שמחת יו"ט שרי. אבל משום שמחת יו"ט היכא דאיכא