שמחת יום טוב מט

ברה"י הן. וא"כ ב"ש ס"ל כרב. וא"כ אם נימא דלב"ה אפילו בר"ה שרי מטעם שובכו מוכיח עליו. א"כ מסתמא לא פליגי ב"ה אב"ש בהא דאסרי ברה"י כרב. וא"כ ת"ק דלא כב"ש ודלא כ"ה. ולהכי משמע ליה דבהא גופא פליגי. דת"ק דר"א ור"ש ס"ל דב"ש וב"ה נמי פליגי ברשות היחיד דוקא וכרב חנן. וכן נראה מלשון רש"י. ובזה ניחא נמי קושיית מהרש"א שכתבתי בסמוך דל"ל לרש"י לומר דב"ש אסרי אפילו ברשות היחיד. ולפ"ז א"ש דע"כ עיקר מאי דהוכיח רב חנן דפליגי ברה"י. היינו משום דמשמע ליה דבהא דלא פליגי ב"ש וב"ה במתניתין מסתמא גם ב"ה ס"ל כב"ש. ולכן אי אפשר דב"ה אפילו בר"ה פליגי דא"כ מסתמא מודים ב"ה לב"ש בהא דהיכא דאיכא איסורא בר"ה אפילו ברה"י אסור וא"כ הה"ד נמי איפכא אי ב"ש ס"ל ברה"י שרי ולית להו דרב מסתמא גם ב"ה לא פליגי בהא ותיקשי לר"א ור"ש או לב"ש אפילו ברה"י אסור. ודו"ק

בתוס' בד"ה גלגל וכו' אבל לא מצי למימר כו' אבל הפרשת חלה מעכב אכילה כו' עכ"ל. ק"ק איך אפשר לחלק בכך הא אין מגביהין תרומות ומעשרות אע"ג דאסור באכילה וממנע משמחת יו"ט. וא"כ אי חלה הוה בכלל הגבהת תרומות אפילו מעכב אכילה אסור. ולמאי דפרישית בסמוך בלשון רש"י יש ליישב. עוד אפשר שכוונתם ליתן טעם למה שחילקו דבעירס מעיו"ט שרי והיינו בגמר הלישה ביו"ט. והיינו משום דכיון דעביד גמר הלישה ביו"ט אי לא שרינן לים ליטול חלה ביו"ט נמצא שעשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש. ולהכי התיר ליקח ממנו חלה משא"כ בתרומות שאין דרך ביו"ט לעשות בטבל שאסור בטלטול. וע"ז דחו דכיון דאוכל והולך נתיר הוה לצורך אוכל נפש ודו"ק. מיהו כבר כתבתי שאין זה מוכרח דאין להחמיר בחלת ח"ל טפי מבארץ ישראל. וע' בסמוך

בא"ד דז"א דהא מיירי הכא בח"ל כו' דמשמע דליכא מאן דפליג וכו' ע"כ. לפי דעת המרדכי יש ליישב שפיר דדעת המרדכי דאסור לאפותה כיון שאין יכול לאכלה. וכוונתו כיון דאין יכול ליתנו לכהן אסור לאפותה שלא הותר לו רק לשייר ואי אפי לה טרח בחלה שאין ראוי לאוכלה. וא"כ שפיר י"ל דלהכי מפריש ביו"ט כדי שיוכל לאפותה ואפילו אי כבר אפה לא פלוג רבנן כיון דקודם אפיה היינו מתירין לו משום שמחת יו"ט. ומ"מ מתקן לא הוה דמ"מ אם רוצה לגומעה חיה שרי ואין עליה שם איסור. ולק"מ. וברור לפי דברי המרדכי. אלא דהב"י תמה אמאי אין יכול לאפותה כיון שיכול לאכול ממנה אח"כ והמג"א והפר"ח הקשו עוד דבפסחים (דף מ"ה) מבואר גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה דלא יקרא לה שם עד שתאפה משמע שיכול לאפותה. וזה אפשר ליישב עם מ"ש בט"ז לחלק בין היכא שפשע והיה לו להפריש מעיו"ט. ולדידי קשה אמאי לא יוכל לאפות ולהניח המשוייר חי ואחר יו"ט יפריש מהמשוייר. וצ"ל דס"ל כיון דאין מפריש ממנה ביו"ט מה שמשייר עיסה להפריש מהמשוייר נמי דמי להפרשת חלה ואסור ביו"ט. עוד נ"ל ליישב דברי המרדכי דס"ל כמ"ש התוס' בפסחים דאע"ג דאפשר למפלגה בלישה מ"מ שרי משום תיקון חלה. וס"ל להמרדכי דניהו דלא גזרו והתירו לאפות אעפ"י שהחלה מעורבת בו ומטריח בחלה שאין ראוי לאוכלה ביו"ט לא גזרו ע"ז. משא"כ הכא שצריך לשייר יותר מכדי החלה כדי שיהיה שיריה ניכרים כמ"ש בתוס' ופוסקים. ומטריח גם בנותר שאינו החלה והוא שלא לצורך יו"ט ולכך אסור. ואף דאי אפשר לו לאכול בלא"ה ס"ל להמרדכי דלא עדיף ממכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט והכא היה אפשר להפריש מעיו"ט ודו"ק

בא"ד אבל עירס שרי דהיינו גלגל עכ"ל. וקשה לפ"ז בש"ס דידן איך קאמר לימא פליגא דשמואל אאבוה הא תיקשי שמואל גופיה כיון דלא קאמר רק בעירס אבל לש אסור תיקשי דשמואל אדשמואל. דכיון דס"ל בחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש לא הוה תיקון כלל א"כ הו"ל להתיר לש ג"כ ואמאי קאמר גלגל דהיינו עירוס. וע"כ סוגיית הש"ס דילן דלא כהירושלמי. וצ"ע

עיין ברא"ש שמביא בשם רש"י דגם לאכול ולשייר אסור דזהו נמי כהפרשה וצריך ישוב לדבריו הא הא דקאמר לימא פליגא אדשמואל הא הכא אפילו משייר נמי הוה מתקן. וצ"ל דבאמת בס"ד הוה ס"ל כיון דאפשר למעבד כשמואל לא חשיב תיקון שאין שם איסור על חלת ח"ל ושני ליה מי לא מודה שאסור לזרים ולכן גם במשייר הוה תיקון

בתוס' בד"ה אין מוליכין כו' תימא מ"מ אית בהו משום צידה (אפילו הכין אותה מאתמול) כו' עכ"ל. הכא י"ל דאיירי במקושרין. מיהו לקמן מוכח אפילו באינן מקושרין. ואפשר שאם כבר חזרו לשובך בשובך עצמו אין בהן משום צידה. ולקמן איירי שצדן חוץ לשובך

ע"כ גמרא אמר רבי יהודה בד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עליה ד"ה אסור. וקשה להך לישנא דרב חנן דברה"י פליגי וב"ה לית להו דרב יהודה אמר רב א"כ גם בסולם של עליה אמאי אסור ברה"י כיון דליכא למיחש למראית עין ודוחק לומר דרב חנן ס"ל דר"י לחלוק בא ות"ק שרי אף בשל עליה דלית ליה דר"י ופליג אר' חייא ועוד דא"כ לר' יהודה ע"כ בשל שובך אפי' בר"ה שרי א"כ פליגי לגמרי דלר' יהודה דמחמיר בשל עליה ברה"י שרי בשל שובך אפילו בר"ה והכא משמע דלא פליג רק בשל עליה אבל בשל שובך שוה לת"ק. וגם הרמב"ם שפסק כר' חנן דבר"ה דברי הכל אסור וברה"י שרי משום שמחת יו"ט ואפ"ה כתב דבשל עליה אסור אפילו ברה"י. וקשה כיון דבר"ה גם בשל שובך אסור ע"כ לא ס"ל שובכו מוכיח עליו ואפ"ה שרי משום שמחת יו"ט דלא גזרו ברה"י א"כ גם של עליה לשתרי. ולכן נ"ל דהא אמרינן ברה"י שרי לא משום דבר"ה לא יאמרו להטיח גגו צריך דגם ברה"י לפעמים יש רואין רק דברה"י מסקו דעתייהו שמטלטלו לצורך שובך ליטול גוזלות לשמחת יו"ט משא"כ ברשות הרבים שאין דרך שיהיה שם שובכות לא מסקו אדעתייהו שמטלטלו לעלות לשובך. אלא דאי אמרינן כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור אין חילוק בין רה"י לר"ה כיון דבר"ה אסור מפני מראית עין הה"ד ברשות היחיד. וא"כ בסולם של עליה גם ברשות היחיד שייך לומר להטיח גגו צריך שמי שיראה שמטלטל סולם של עליה לא מסיק אדעתיה שמטלטלן ליטול גוזלות. כנ"ל לדעת הרמב"ם ונכון אבל רש"י פירש לעיל ברה"י שאין רואה . משמע דברואין תליא מילתא. ואפשר דכיון דבלא"ה ר"א ור"ש ע"כ מפרשי פלוגתא דב"ה וב"ש אפילו בר"ה גם הני תנאי דהך ברייתא ס"ל הכי דבר"ה פליגי ורב חנן אמר כת"ק כדפרישית לעיל

עוד נ"ל דרב חנן ס"ל דתנא דמתניתין וברייתא ודאי פליגי בהא דלתנא דברייתא דלא פליגי בהולכה והולכה לכ"ע שרי. א"כ י"ל דלא ס"ל כלל הך סברא דלהטיח גגו צריך דלא חיישינן להכי כלל. א"כ י"ל שפיר דפליגי דוקא ברשות הרבים בחזרה והולכה לכ"ע שרי. משא"כ בחזרה וב"ש וב"ה לשיטתייהו אזלי דלב"ש דלא ס"ל מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, א"כ ודאי החזרה אסור כיון שהוא שלא לצורך אוכל נפש וב"ה ס"ל מתוך שרי ג"כ בחזרה. וא"כ שפיר י"ל דר"י דאמר בשל עלי' דאסור משום שיש לומר להטיח גגו צריך ודוקא בשל שובך שרי דשובכו מוכיח עליו משא"כ לתנא דמתניתין דב"ש אסרי אפילו הולכה אעפ"י שהוא לצורך יו"ט ע"כ צ"ל דגם בשל שובך יש לומר להטיח גגו צריך דגם ב"ה לא נחלקו רק ברה"י אבל בר"ה דיש לומר להטיח גגו צריך ליכא מאן דשרי והיינו משום דמשמע לי' לרב חנן דהיכא דאיכא למימר להטיח גגו הוא צריך לא הוה שרי ב"ה אפילו