שמחת יום טוב מח

הפגימה אינו מתקן האוכל נפש עצמו ולא מקרי אלא מכשירין ולא שרי בהו אלא לצורך אוכל נפש ולא אמרינן בהו מתוך ועיין במ"מ פ"א מהלכות יו"ט במ"ש בדעת הרמב"ם. עכ"פ לב"ש דלא ס"ל מתוך קשה האיך יתירו הולכת סולם בר"ה כיון דהוצאה אסורה. וצ"ל דס"ל דמכשירין שרי ג"כ. אלא דקשה הא אפשר לעשותן מערב יום טוב. ולכן צריך לומר דמיירי דצריך ליונים שבשני שובכין וא"כ אם יעמיד הסולם כאן לא יהיה לו כאן ואין לומר יוציא היונים מן השובך די"ל דמיכחשי ולכן צריך דוקא להוליך הסולם ביו"ט. אלא דקשה לפ"ז מאי פריך לקמן מוליכין הסולם לשובך מבעיא ליה. הא י"ל דבדיוק נקט משובך לשובך כיון דהוצאה לב"ש אסורה בר"ה ע"כ אין היתר רק משום מכשירין שאי אפשר לעשותן מעיו"ט והיינו בצריך הסולם לשני שובכין. וא"כ בדיוק נקט משובך לשובך דכיון דצריך לשניהם לא הוה אפשר לעשותו מעיו"ט. דאם יעמיד הסולם אצל שובך זה אכתי יצטרך להוליכו לשובך אחר ולא קשיא כלל. וצ"ל דהסוגיא לקמן היא ללישנא דפליגי ברה"י ובר"ה לכ""ע אסור. וא"כ פריך שפיר לשובך מבעיא ליה. וא"כ שפיר פסק הרמב"ם כהך לישנא דבר"ה לכ"ע אסור

ולפ"ז י"ל דבהכי פליגי לישנא דללישנא דבר"ה לכ"ע אסור היינו משום דס"ל לב"ש יש לאסור ההוצאה במכשירין דס"ל הלכה כרבנן דמכשירין אסורין א"כ לב"ש דלית להו מתוך אסור להוציא הסולם לר"ה וללישנא קמא ס"ל דמכשירין שרי ומיירי משובך לשובך היינו שצריך לשניהם כדפרישית לעיל. ולפמ"ש יש להוכיח דלא כתירץ הר"א מבורגיל דס"ל דבשבת מותר לטלטל סולם ברה"י כיון דלא שייך שיוציאנו לר"ה לא שייך לאסור בחדרי חדרים כמ"ש התוס' בד"ה מאי דא"כ קשה לב"ש אמאי יאסור ברה"י דאף דס"ל כרב מ"מ לב"ש אין היתר כלל לטלטל סולם בר"ה כיון דהוצאה אסורה לב"ש ביו"ט כמו בשבת. אלא ודאי אפילו בכה"ג אסור לרב

וליישב דעת הרמב"ם במ"ש הטעם משום שמחת יו"ט נראה דדברי הרמב"ם ברורים דע"כ עיקר הטעם משום שמחת יו"ט וכמו שמבואר בהדיא בברייתא דתני לא נחלקו בהולכת סולם אלא בחזרת סולם ופירש"י הטעם דהולכה אית בה צורך יו"ט אלא דס"ל להש"ס בודאי רב דכייל כללא דכ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור הוא כלל גדול שאין להתיר ברה"י יותר מבר"ה וא"כ אם נקיל משום שמחת יו"ט ע"כ גם בר"ה נקיל אלא משום דחזינן רב חנן בגמרא דפליג ארב וסוגיין כוותיה כדפרישית. ולכן לא ברירא ליה לפסוק כרב ומספקא ליה מילתא וכיון דמספקא ליה דשמא אפילו בר"ה שרי דאם נפסוק כרב בהחלט ע"כ כאן אפילו בר"ה שרי ואם לית הלכתא כרב א"כ אין להתיר כאן בר"ה. וכבר כתב הר"ן בערבי פסחים דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא היכא דאיכא תרי קולי דסתרי א"כ אם נקיל בחדרי חדרים יש כאן חומרא דלא יתירו ב"ה רק ברה"י ואם נאמר הלכה כרב בהחלט ע"כ יתירו ב"ה אפילו בר"ה להכי פסק בתרווייהו לחומרא ולא התיר רק ברשות היחיד ומשום שמחת יום טוב. ודברי הרמב"ם ברורים. אבל בגמרא לרב ע"כ לא מצינו למימר הך סברא כלל. והכל נכון וברור

בפירש"י בד"ה גלגל כו' ואע"ג כו' אפ"ה מפריש כו' שהרי מותר לגלגלה כו' עכ"ל. עיין מהר"מ לולבין שמקשין העולם א"כ למה בשחט ציפור מעיו"ט אסור לכסות ביו"ט הא שחיטה מותרת ביו"ט. ותירץ דאיירי באין לו עפר מוכן. ועמ"ש בס' פ"י ליישב. אבל באמת נ"ל עיקר דהא בלא"ה קשה ל"ל לרש"י טעמא דלא מתסר ציפור באכילה הא בלא"ה יש חילוק בין ציפור לעיסה דציפור יש בו דררא דאיסורא משא"כ חלה שלא נאסרה ביו"ט כלל ולכן נראה ברור דס"ל לרש"י דהאי טעמא דלא גזרו על הפרשת חלה לא הוה מהני להתיר בלש מעיו"ט רק כיון דבחלה איכא שמחת יו"ט ג"כ דאי לא מפריש הו"ל טיבלא ולכן מהני שפיר האי טעמא, אלא דהגבהת תרומות ומעשרות אסור אפילו במקום שמחת יום טוב. מיהו בחלה דלא הוה בכלל שרי משום שמחת יו"ט משא"כ בציפור דלא שייך שמחת יו"ט אסור כיון דיכול לכסות מעיו"ט. מיהו התוס' דחו זה דבחלה ל"ל משום שמחת יו"ט דבחלת חוץ לארץ אוכל והולך. ומ"מ לפענ"ד אין דבריהם מוכרחים דכיון דמטעמא דשמחת יו"ט יש להתיר עכ"פ בארץ ישראל. אין להחמיר טפי בחלת חוץ לארץ. דאדרבה בארץ ישראל מחזי כמתקן טפי דאסור לאכול. וכיון דבארץ ישראל שרי. ודאי לא מסתבר להחמיר בח"ל טפי. וא"כ שפיר י"ל הטעם משום שמחת יו"ט. ולק"מ

אמנם למאי דפרישית לעיל בלא"ה אתי שפיר מה שהוצרך רש"י לומר דמשום שמחת יו"ט ליכא. היינו משום דס"ל דהאיסור משום טרחא. ואיסור טרחא לא שייך משום שמחת יו"ט דהא שרי לשחוט לכתחילה ביש לו עפר מוכן. ולכן הוצרך רש"י לפרש דמשום שמחת יו"ט נמי ליכא משה"כ פירש מהר"מ שפירש דאיירי בעפר שאינו מוכן. א"כ הרי אפילו היכא דשייך שמחת יו"ט כגון לשחוט ביו"ט לא שרי באין לו עפר מוכן א"ו כדפרישית דאפילו בעפר מוכן איירי וכן עיקר. ודו"ק. עוד נראה ליישב קושיית מהר"מ לובלין דכוונת רש"י שהרי מותר לגלגלה ביו"ט היינו משום דאם ניחוש לשבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות א"כ נאסור עליו אותה עיסה ממילא יצטרך ללוש אחרת וירבה במלאכה שהרי מותר ללוש אחרת משום שמחת יו"ט ויפריש ג"כ ביו"ט. א"כ לא נרויח שבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות. אבל בשחט ציפור אם נאסור עליו הכיסוי לא נאסור הציפור. וא"כ אין צריך לשחוט עוף אחר לכן אין מכסין ביו"ט. וזה נכון

בפירש"י בד"ה אין מוליכין קס"ד סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של שובך כו' עכ"ל. משמע דס"ל לרש"י לפי האמת כהך לישנא דפליגי ברשות יחיד ועמ"ש לעיל ואפשר דס"ל לרש"י דהלכה כאיכא דאמרי לכן ס"ל לפי האמת בלישנא בתרא אין הטעם משום שובכו מוכיח רק משום דברה"י הוא. וא"כ אפילו של עליה מותר ברשות היחיד דלא חיישינן למראית עין ברה"י. ועמ"ש לעיל

בפירש"י בד"ה תנאי היא וכו' וב"ש לית להו שובכו מוכיח עליו וכו' עכ"ל. והקשה מהרש"א ל"ל לרש"י לומר דב"ש אסרי אפילו בחדרי חדרים . אפילו אי ב"ש סבירא להו דשרי בחדרי חדרים לא תיקשי לרב כיון דאיכא תנא דסבר כוותיה. ונראה לי דרש"י הוכרח לומר כן דכיון דע"כ ר"א ור"ש ודאי לא ס"ל כב"ש רק כב"ה. ואם איתא דלב"ש שרי בחדרי חדרים ולא ס"ל כר"א ור"ש א"כ נמשך מזה קולא לב"ש בסולם של עליה דלא שייך שובכו מוכיח עליו ואפ"ה שרי ברשות היחיד דל"ל כל מקום שאסרו וכו'. ולב"ה בסולם של עליה אפילו ברשות היחיד אסור וא"כ ליתנייהו גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה אלא ודאי לביש אפילו ברה"י אסור וא"ש. ועיין בסמוך

והקשה בס' פ"י דכיון דלר"א ור"ש ע"כ ב"ה שרו אפילו בר"ה. א"כ קשה לרב חנן מנ"ל דת"ק דר"א ור"ש פליג בהא. הא י"ל דמודה בזה דשרי אפילו בר"ה לב"ה ומנ"ל לחלק על ר"א ור"ש כיון שאין לו תנא דמסייע ליה ומ"ש בדעת הרמב"ם כבר כוונתי לכל דבריו ממש בקושיא זו וישובה בהשקפה ראשונה. ומ"מ הוא דחוק דכיון דעיקר קושיין דרב חנן לא לפלוג ארב כשאין לו תנא דמסייע. וא"כ רב דלא מפליג בין היכא דאיכא משום שמחת יו"ט דכללא כייל אפילו אי איכא שמחת יו"ט נמי אסור. וא"כ מנ"ל לרב חנן לחלק בהך סברא ארב דבזה לית ליה סיוע משום תנא ונראה דרב חנן משמע ליה דע"כ ת"ק דשוטחן נמי ס"ל הכי דמשמע ליה דמתניתיו איירי אפילו ברה"י דסתם שובכות