שמחת יום טוב מו

דב"ה משום שמחת יו"ט דס"ל כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור. ושפיר הוכרח לומר שהחליפו שיטתן. ודוק

עוד נראה דבלא"ה קשה אי נימא משום שמחת יום טוב מותר ברה"י. א"כ תיקשי סוגיא דלעיל דכוי אין שוחטין אותו ביו"ט וקאמר משום התרת חלבו. וקשה הא שחיטה מסתמא בחצר ורשות היחיד. לכן נראה דיש ב' מיני מראית עין דבהך דשוטחן בחמה אע"ג דברה"י לא הוה מראית עין כ"כ. מ"מ אם איכא דחזי ברשות יחיד מתחזק החשד יותר דאדרבה כיון שמשמר עצמו מראיית בני אדם יש לחושדו יותר מה"ט גופיה שמשמר עצמו בחדרי חדרים. לכן אסור בחדרי חדרים. וזהו לא שייך בסולם שאין החשד מתחזק יותר במה שמשמר עצמו ועשה ברשות יחיד. די"ל דשם קונה מקומו ומקום השובך שם. וא"כ איכא תרתי למעליותא שהוא ברשות יחיד. וגם אין נוסף חשד במה שעושה במקום צנוע: אבל אי אמרינן דהאומר להטיח גגו צריך. לא יחשוב לו עון ויורה היתר לנפשו להטיח גגו בהא אפילו ברשות יחיד אסור דמצי לבא לידי איסור ולא מהני צנעה אפילו משום שמחת יו"ט כדלעיל דגזרינן שיבא לידי התרת חלבו וזה אפילו בחצר ובמקום צנוע אסור כמ"ש והשתא איכא למימר דהנך אמוראי דלעיל דדחקו נפשייהו בטעמא דכוי אין שוחטין אותו ביו"ט. ולא ס"ל משום התרת חלבו. פליגי בהך סברא גופיה דס"ל דשחיטת כוי בחצר היה לנו להתיר בצנעה משום שמחת יו"ט. אע"ג דאיכא למיחש להתרת חלבו בצנעה. ובחצר לא חיישינן ולדידהו אי שרינן משום שמחת יו"ט שרי בכל גווני. אע"ג דיש חשש שיבא לידי איסור. אבל למאי דקיי"מל דיש לגזור במקום איסור אף בשייך שמחת יו"ט. אין להתיר ג"כ הכא משום שמחת יו"ט, והכא י"ל שני פירושים אם החשד שילמדו היתר לטוח גגו לא מהני שמחת יו"ט. כיון דאיכא חשש שיבא לידי איסורא אבל אם נימא דלטעות זה שיתירו להטיח גגו ביו"ט לא חיישינן רק מחשש חשד בעלמא. בהא שפיר יש להתיר בצנעה משום שמחת יו"ט. והשתא הש"ס לא פסיקא ליה אם נימא משום לימוד היתר להטיח גגו משמע ליה דלא מהני משום שמחת יו"ט. אבל אם נימא משום חשד בעלמא. שפיר י"ל דמשום חשד לא אסור בחדרי חדרים רק כשע"י חדרי חדרים מתחזק החשד יותר. א"כ הכא דליכא חשד טפי מבר"ה שפיר שרי משום שמחת יו"ט. והשתא שפיר ס"ל להרמב"ם כיון דפסק משום התרת חלבו א"כ לא מהני חדרי חדרים. וע"כ הך דפליגי בשוטחן בחמה היינו משום דלא חיישינן שילמדו היתר לכבס בשבת דבהא לא טעו רק חשד על אותו איש. וא"כ ברה"י מתחזק החשד יותר י"ל דלהכי אסור. אבל בסולם שאינו מתחזק החשד שפיר יש להתיר משום שמחת יו"ט, ודו"ק

עוד י"ל דקשה רב חנן דאוסר בר"ה תקשי איך יחלוק על ר"א ור"ש דלדידהו ע"כ אפילו בר"ה שרי ב"ה דאילו אסור בר"ה גם ברה"י הוה אסור דכל מקום שאסרו חכמים כו'. א"כ מנ"ל לחלוק לאסור בר"ה דבהא לא פליגי תנאי לכן צ"ל דרב חנן ס"ל דלא שרי הולכת סולם רק משום שמחת יו"ט. והשתא ממילא תליא בהא. דאי ס"ל כל מקום שאסרו חכמים כו' אפילו ברשות היחיד אסור. א"כ אין להתיר ברה"י משום דנפיק מיניה חורבא. דבכל מקום נתיר ברה"י. ואי אפשר להתיר כאן ברה"י דוקא. לכן ע"כ להתיר גם בר"ה דאי נאסור בכל גווניה איכא מניעת שמחת יו"ט. אבל למאן דפליג אר"א ור"ש וס"ל ברה"י מותר. אין להתיר נמי ברשות הרבים משום שמחת יו"ט. דלא שכיח כולי האי שהשובך יעמוד בר"ה ושלא הכין הסולם מעיו"ט. כיון דלא שכיח לא שייך להתיר משום שמחת יו"ט וא"כ לרב חנן מוכרח הטעם משום שמחת יום טוב וברשות הרבים לא שייך ההיתר משום שמחת יום טוב. כיון דעל כל פנים ברשות היחיד מותר והשתא דסגי משום שמחת יו"ט להתיר ברה"י. א"כ הא בהא תליא אי פסקינן כרב ע"כ להתיר אפילו בר"ה דאין מחלקין בין רה"י לר"ה ואי לא פסקינן כרב סגי להתיר משום שמחת יו"ט ברה"י ולא בר"ה. והשתא איכא למימר דהרמב"ם ספוקי מספקא ליה אם נפסוק כרב. ע"כ להתיר אפילו בר"ה משום שמחת יו"ט ואם לא נפסוק כרב סגי להתיר ברה"י לחוד משום שמחת יו"ט. וכבר כתב הר"ן גבי תרי כסי קמאי צריכי הסיבה וא"ל תרי כסי בתראי דמחמרינן בתרווייהו ולא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. דא"כ נתיר בשניהם משום ספיקא דרבנן ובאמת תרי ודאי צריכי הסיבה. וא"כ י"ל הרמב"ם פסק שניהם לחומרא דבחדרי חדרים אסור. אבל הכא אם נאסור בחדרי חדרים יוכרח להתיר אפילו בר"ה. לכן נקטינן להתיר ברה"י דוקא. והיינו משום שמחת יו"ט א"צ להתיר בר"ה, דאם נימא לאסור ברה"י משום כל מקום כו' א"כ נתיר אפילו בר"ה א"כ האי חומרא היא קולא. וא"כ תו לא קשיא דלישני הש"ס הכי שרי משום שמחת יו"ט. דא"כ הו"ל להתיר גם בר"ה דלא תיפוק מיניה חורבא להתיר בכל מקום בצנעה. לכן מסיק דלא ס"ל כלל כרב. וא"כ סגי להתיר ברה"י משום שמחת יום טוב וא"צ להתיר בר"ה. והרמב"ם דמספקא ליה לא התיר רק ברה"י ולא בר"ה דפסק בתרווייהו לחומרא שמא הלכה כרב דאפילו בחדרי חדרים אסור. ומ"מ לענין להתיר בר"ה פסק כרב חנן דסגי ברה"י משום שמחת יו"ט וא"צ להתיר בר"ה כלל, ודוק היטב

עוד י"ל דודאי קשה בלא"ה כיון דס"ל להתיר בצנעה א"כ אמאי אוסר בשל עליה. וכן קשה לרב חנן דס"ל ברשות יחיד מותר אמאי אסור בשל עליה. וצ"ל לרב חנן ס"ל באמת דברשות יחיד אפילו של עליה מותר. וס"ל דרבי יהודה לקמן בברייתא בא לחלוק ולת"ק אפילו של עליה מותר מיהו למסקנא דמסיק לקמן דרבי יהודה לפרושי אתי ושל עליה אסור גם לרבי יהודה. א"כ קשה כיון דברה"י לא חיישינן למראית עין אמאי יאסור בשל עליה. וצ"ל דלא התירו אלא משום שמחת יו"ט וכיון דשל שובך שרי סגי בשל שובך להתיר משום שמחת יו"ט ולא צריך להתיר בשל עליה. ואף דפעמים מתרמי שאין לו של שובך רק של עליה מילתא דלא שכיחא הוא ולא התירו רק במקום ששכיח שתהיה מניעה משמחת יו"ט. והשתא י"ל בהך ס"ד ס"ל דגם של עליה שרי ורבי יהודה לחלוק בא א"כ ליכא למימר משום שמחת יו"ט דדי להתיר של שובך ולא של עליה לכן צ"ל דפליג ארב. אבל למאי דמסיק דר' יהודה לפרש ושל עליה אסור. א"כ קשה ממנ"פ אי ס"ל ברשות היחיד ליכא מראית עין גם של עליה היה לנו להתיר. אלא ודאי שאין היתר רק בשל שובך משום שמחת יו"ט וכיון דסגי להתיר בשל שובך לא התירו של עליה וצדקו דברי הרמב"ם למסקנא דר"י לפרש בא ושל עליה אסור ע"כ לא התירו של שובך רק משום שמחת יו"ט. ודו"ק: חילוקא דרבנן לחדד התלמידים

הרא"ש פסק לקולא כלישנא קמא דבר"ה פליגי. אבל הרמב"ם בפ"ה מהלכות יו"ט (דין ד') כתב אין מוליכין את הסולם של שובך משובך לשובך ברשות הרבים שמא יאמרו לתקן גגו מוליכו. אבל ברשות היחיד מוליכו אעפ"י שכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור כאן התירו מפני שמחת יו"ט וקשה למה פסק לחומרא. ועוד קשה דהא למאי דקיי"ל כרב דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ע"כ פלוגתייהו בר"ה ומתירין ב"ה אפילו ברשות הרבים. וזה קשה ג"כ על הרא"ש דלמה ליה לטעמא דנקטינן להקל בדרבנן. הא ע"כ מוכרח להתירא אפילו בר"ה דאל"כ אפילו בחדרי חדרים אסור. וכמ"ש הר"ן באמת

ונראה דהרא"ש ס"ל די"ל כהך לישנא דפירש"י תנאי היא