שמחת יום טוב מב

עוד אפשר לומר שאין הדם דחזי לכלבים. ואי משום שצריך לשומרו עד הלילה. הא קיימ"ל דא"צ לכסות כל הדם ויוכל ליתן מקצתו לכלבים ויוכל לטלטל בשביל כך. ותו לא הוה ביטול כלי מהיכנו. ואף שע"י המשוייר למצות כיסוי תו לא יוכל לטלטלו. מ"מ הך ביטול לא עביד הוא בעצמו שממילא הוא. ודמי למ"ש מהרי"ל והובא במג"א (סי' רס"ה) שמותר ליתן כלי תחת השולחן מבעוד יום ואח"כ בשבת יסיר השולחן דהוה ביטול כלי מהיכנו ממילא. וכ"ש כאן דלא עביד מידי

שם גזירה משום התרת חלבו. ויש לדקדק דבפ' אותו ואת בנו (דף ע"ט ע"ב) פריך אהא דכוי אילימא בתייש הבא על הצבי' בין לרבנן בין לר' אליעזר לישחוט ולכסיה דצבי אפילו מקצת צבי. וקשה הא יש לגזור משום התרת חלבו שיאמרו שתי' הוא. ואע"ג דמקצת צבי. הרי מקצת בהמה הוא וחלבו אסור. וא"כ י"ל להכי אין מכסין את דמו משום הך גזירה דהתרת חלבו. ואיך אמר שם בפשיטות לישחוט וליכסי. ונראה ליישב דבלא"ה כבר הקשיתי לעיל לפמ"ש המרדכי דלכך אין ישינין בסוכה בשמיני דבאכילה יש היכר שאינו מכוין להוסיף מחמת שאינו מברך משא"כ שינה שאין מברכין איישן הוה בל תוסיף . וא"כ קשה איך נגזור משום התרת חלבו בבא לימלך הא מורין לו שיכסה בלא ברכה . א"כ לאו ודאי חיה הוא ולא יתיר חלבו. ונראה ליישב חדא מגו חדא דודאי לא יטעה שחיה גמורה הוא דהא לא יברך רק טעותא שיסבור שחוששין לזרע אב. א"כ חלב זה חצי חיה וחצי בהמה וקיימ"ל במין במינו חד בתרי בטל כיון דהוה רובא. וכבר הסכימו דלאו דוקא חד בתרי רק רובא בעלמא. עיין (י"ד סימן ק"ט). וא"כ י"ל דמן הברכה לא יקח ראיה רק שאין כולו חיה ואין מברכין מפני שהוא דם תערובות וכל משהו חציו דם צבי וחציו דם בהמה לכך אין מברכינן עליו וא"כ אם יתערב חתיכת חלב הכוי בחתיכה אחרת כבר הו"ל רובא היתירא שהרי מן הכוי חצי חלב חיה. ובטל חתיכת חלב כוי בחד דהיתירא דהו"ל רובא להיתירא. ובאמת חד בחד אינו בטל. דספיקא הוא שמא כולו בהמה וחד בחד לא בטיל. ושפיר יש לגזור משום התרת חלבו וא"כ בתייש הבא על הצביה באמת. דעכ"פ חצי חלב חיה היא. שפיר יש לשחוט ולכסיה. דאי משום התרת חלבו סגי שיכסה בלא ברכה. ואין לומר שיפסוק דחד בחד נמי בטיל. דבאמת בטל חד בחד, וא"ש. ולפ"ז יש ראיה למ"ש הש"ך י"ד (סימן כ"ח סק"ז) בשם ספר זבחי צדק שאין צריך ברכה משום התרת חלבו. ודו"ק

שם בחול אמרי לנקר חצירו הוא צריך. עמ"א שהקשה על הש"ג שהביאו הרמ"א (בסי' תצ"ח סעיף י"ח) שכתב בכוי ודוקא ששחטו בקרן זויות. אבל אם שחטו באמצע חצר אפילו דם בהמה יכול לכסות אם יש לו עפר מוכן דהו"ל כגרף של רעי. והקשה המג"א דמשמע בגמרא דבחול אמרי' לנקר חצירו אבל ביו"ט לא אמרינן לנקר חצירו. ודוחק לומר דאיירי בקרן זויות דא"כ אפילו בחול נמי. עכ"ד מג"א. ובאמת נראה ברור דהש"ג מפרש דבאמצע חצר הוא במקום שיש לחוש שיטנפו כליו ובמקום שאין לחוש שיטנפו כליו הוה בקרן זויות. ובגמרא ודאי בקרן זויות נמי שייך לנקר חצירו. דהא בגמרא קאמר שחט באשפה מאי איכא למימר. משמע דדוקא באשפה שאינה בת ניקור לא שייך לנקר אבל בקרן זויות נמי שייך ניקור. ובאמצע טעמא אחרינא איכא דהו"ל כגרף של רעי במקום שכליו מטונפים. וזהו ברור בכוונת ריא"ז. ואין להקשות למה כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ישחטנו באמצע החצר דאז יוכל לכסות משום גרף של רעי. וי"ל כיון דטעמא משום דהוה כגרף של רעי ואין עושין גרף של רעי לכתחילה כדלקמן ( דף כ"א ע"ב). ועיין בסמוך

שם תני ר' זירא לא כוי בלבד אמרו כו' מפירש"י משמע דטעמא משום טרחא דלא צריך הוא. ותימא דכולה דכולה סוגיא דלעיל משמע דמשום שמא בהמה הוא והוה טרחא דלא צריך לא הוה אסרינן. ור' זירא גופא אמר לעיל כוי אינה כצואה. ומשמע דביש לו עפר מוכן שהכינו בפירוש לכוי מהני. וי"ל ברור שזהו טעמא של הטור שהשיג על הרמב"ם שכתב האי דינא ביש לו עפר מוכן. והטור כתב עליו דביש לו עפר מוכן אפילו בכמה דקירות שרי. מיהו נ"ל לדעת הרמב"ם שפיר יש לפרש לא מבעיא כוי דהוה ספק. וי"ל אפר כירה מוכן לודאי ואינו מוכן לספק. וגם ר' ייבא י"ל דסבירא ליה האי טעמא רק דמשמע ליה דכוי אין שוחטין אותו ביו"ט אפילו הכין עפר בפירוש לספק לכסות בו כוי ס"ל דמ"מ אין מכסין משום הרואה אתי למימר ודאי חיה הוא. והיינו משום דהרואה לא מסיק אדעתיה שהזמינו לכוי . ובהכי ניחא דקאמר מי א"ל טרח וכסי. וקשה אמאי לא ניחא ליה דלטרח מספק. ואי ס"ל באמת דאין לטרוח מספק הול"ל בפשיטות דאין לטרוח מספק. ולפמ"ש א"ש דודאי בלא הזמינו בפירוש יש לאסור. ולהכי אפילו הזמינו אסור דאתי למימר ודאי חיה הוא דלא מסיק אדעתיה שהזמינו לכוי. ולהכי קאמר לא כוי בלבד דיש לומר שאינו מוכן לספק אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף אף על גב דחד טעון כיסוי מ"מ כיון דאיכא דם בהמה שאינו טעון כיסוי א"כ אפר כירה פשיטא דלכ"ש לא הוה מוכן כיון דלא בעי כיסוי כלל ואפילו אי הוה מוכן לספק היינו משום כיון דבעי כיסוי מספיקא שפיר יש לומר דעתו לכסות מה שצריך כיסוי מספק. מה שאין כן בהמה דלא צריך כיסוי כלל ודאי לא הוה מוכן לכולה עלמא. אבל לפירש"י ודאי קשה מכולה סוגיא דלעיל, וראיתי לבעל ט"ז שהרגיש בזה, וביקש לומר דמתניתין ע"כ לא ס"ל טעמא דטרחא מדנקט כוי ולא נקט תערובות בהמה וחי' ולא נהירא דא"כ לא קיימ"ל כברייתא במקום מתני'. ויותר יש לומר דע"כ איירי בענין שיכול לכסות בדקירה מדלא נקט חיה ועוף ובהמה. וע"כ איירי אפילו שחט עוף בהדה שיכול לכסות בדקירה א'. מיהו אכתי לא א"ש שינוי' דרבא דמשני דאפר כירה אינו מוכן לס' ואי איירי בשחט ג"כ עוף ויכול לכסות בדקירה א' אמאי לא יכסה. וראיתי שגם הלח"מ כתב דצריך טעמא בכוי משום התרת חלבו היכא שיכול לכסות בדקירה א'. והיינו לשינוי דרב ייבא רק שצריך להוסיף מנ"ל דאיירי בהכי. וצ"ל כמ"ש הט"ז מדלא נקט בהמה ועוף ואכתי קשה לשינוי' דרבא ועוד י"ל דגם לשינויא דרב ייבא ליתא דנראה גם בכוי ששחט עם עוף ויכול לכסות בדקירה אחת צריך לכסות דליכא למגזר משום התרת חלבו. דא"כ בחול נמי. וע"כ בחול מספיקא נמי אמרי זיל טרח וכסי. משא"כ ביו"ט כדאיתא בגמרא. וא"כ ביכול לכסות בדקירה א' דליכא טרחא גם ביו"ט מכסה. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ל"ל טעמא דהתרת חלבו או שאינו מוכן. ת"ל דבלא"ה אסור לטרוח מספיקא ביו"ט. ואפשר ליישב דברי הט"ז דהני אמוראי דשני לעיל שינוי' אחרינא ס"ל דמתני' פליגא אברייתא דר"ז אבל ר' זירא ס"ל באמת בכוי טעמא משום טרחא . מיהו קשה דר"ז גופיה אמר לעיל כוי אינו כצואה משמע דר"ז גופיה ס"ל הזמנה מהני בכוי ולא חיישינן לטרחא. ולכן דברי רש"י צ"ע. ומ"מ אין הכרח להכריע כדעת הטור די"ל כמו שפירשתי לדעת הרמב"ם דאפילו באפר כירה אין לכסות דאינו מוכן לבהמה. ועיין מ"ש לקמן גבי שחט ציפור

שם לא שנו אלא שאין יכול לכסות בדקירה א' כו' וא"ת הא קיימ"ל דא"צ לכסות כל הדם וא"כ היכא משכחת שאין יכול לכסות בדקירה א' הא אי אפשר שלא יהא מקצת מדם החיה והעוף וי"ל דאיירי שלא שחט זה על גבי זה ממש רק זה בצד זה ולא נודע איזה דם העוף שיכסה. וא"כ אפשר שאינו מכסה רק בהמה לחוד. ולכן אינו מכסה כלל אפילו דקירה א' כדמשמע לישנא דאין מכסין. וכ"כ רש"ל וב"ח.