שמחת יום טוב לד

מסיק בראוי לצלות בו ביצה ובהכניס עפר דמותר משמע נמי דאפילו לכתחילה שרי כיון דברייתא איירי לכתחילה משמע דבהכניס עפר לגינתו שרי אפילו לכתחילה. ובפר"ח מסיק להחמיר כדברי הרשב"א. ובהא פסק כהירושלמי דמותר גם באפר שהוסק ביו"ט שלא לעקור מצות כיסוי ואם כן תקשי הברייתא. ונראה דהרשב"א ס"ל דהא דמתיר בירושלמי בכבר שחט לכסות אף באפר שהוסק ביו"ט היינו משום דהרשב"א לשיטתיה אזיל דפסק כדעת הרי"ף במוקצה בשבת כר"ש וביום טוב כר"י וס"ל דבאפר שהוסק ביו"ט אינו אסור רק משום מוקצה ואף דביו"ט קיימ"ל כר"י דלא לזלזלי ביה מ"מ שלא לעקור מצות כיסוי לא מחמרינן כר"י דחומרא דאתי לידי קולא הוא אבל מאן דפסק במוקצה כר"י לגמרי גם משום מצות כיסוי אין היתר. וא"כ ברייתא אתיא כר"י לגמרי. ולהכי גם ברישא אסור אפילו שחט כבר דאף דשרי בדקר נעוץ מ"מ באינו מוכן אסור דאיסור מוקצה חמיר טפי למאן דס"ל כר"י לא שרי אף בשחט כבר ולהכי נקט ברישא אסור סתם ובראוי לצלות בו ביצה מותר סתם ובהכניס עפר לגינתו נקט מותר לכסות בו משום דברישא אסור לגמרי אפילו כבר שחט דברייתא ס"ל מוקצה ובראוי לצלות שרי אפילו לכתחילה ובעפר לגינתו דוקא לכסות מותר שהוא כדקר נעוץ כנ"ל ליישב דברי הרשב"א. ולפ"ז אין צריך לדחוק ולחלק בין חד איסורא לתרי איסורא כמ"ש הרא"ש ולכ"ע בעינן במתניתין דקר נעוץ דוקא דאף דשרינן הך איסורא בעפר כירה שהוסק ביו"ט היינו משום דאינו אלא חומרא בעלמא ובשבת קיימ"ל כר"ש בכה"ג משא"כ בעפר שאינו מוכן ודאי בכה"ג. גם לר"ש אסור לטלטל אפילו בתיחוח לגמרי שאין איסור גומא כיון שנופל מיד אפ"ה אסור אפילו כבר שחט לא שרינן הך טלטול עפר דאיכא איסורא לכ"ע לא שרינן משום מצות כיסוי מיהו לשיטת התוס' והרא"ש דבהוסק ביו"ט אסור אפילו לר"ש ע"כ שהתירו לגמרי איסור מוקצה אבל לפי דברי הר"ן וכנ"ל שכן דעת הרשב"א. י"ל שלא התירו רק הך מוקצה דתליא בפלוגתא ודו"ק היטיב

שם הכניס עפר לגינתו וחורבתו מותר לכסות בו. וקשה לפמ"ש בשם הירושלמי דבשחט מותר לכסות אפילו באינו מוכן א"כ קשה מאי קמ"ל מותר לכסות בו הא אפילו באינו מוכן מותר לכסות וכ"ש בזה שמוכן לכל צרכיו וכמו שפירש"י וצ"ל דמותר לכסות בו קאי נמי אעפר שלמטה וקמ"ל שמותר לכסות בו היינו שיתן עפר למטה במקום ששוחט ולא חיישינן לאימלוכי וטלטול העפר בחנם . ואפשר מכאן ראיה למ"ש בחידושים למאן דאית ליה מוקצה בהחלט אפילו שחט אסור לכסות רק מאן דס"ל מוקצה רק ביו"ט א"כ הוה איסור קיל סמכינן משום מצות כיסוי וא"כ שפיר הברייתא ס"ל מוקצה בהחלט היכא דהוה מוקצה אפילו משום מצות כיסוי אסור וברייתא כתנא דס"ל מוקצה לכן גם באפר שהוסק ביום טוב אסור. ודו"ק

בפירש"י בד"ה ואי איתא כו' אפילו בהמה לכסייה עכ"ל . ולכאו' קשה דטפי הו"ל למימר כיון דמוכן לכל צרכו ואמאי לא יכסה נמי מספיקא דמצות כיסוי. ויתבאר לקמן אי"ה עומק שיטת רש"י ז"ל

בפרש"י בד"ה ה"ג ולטעמיך לכסיי' בדקר נעוץ או באפר כירה דתני בהדיא דמוכן הוא עכ"ל. ולכאו' כוונת רש"י להפך הגירסא ממאי דבגמרא קדים אפר כירה. ולכאורה הי' נ"ל שכוונת רש"י עפמ"ש התוס' ד"ה אי הכי שכתבו לתרץ דבלא דר"י י"ל שיש לו עפר דר"י. והקשה המהרש"א דמנ"ל לרבה לומר לקמן דאפר כירה אינו מוכן לספק. לימא דבאמת אפר כירה מוכן גם לספק. רק עפר דר"י אינו מוכן לספק. ונראה ליישב דרבה קאי לסתור הך ולטעמיך דאמר בש"ס ולטעמיך לכסיי' באפר כירה אבל אל בא רבה לסיוע לר' יהודה שיהי' מוסר מלא קופתו עפר אפילו לודאי להכי מסיק אפר כירה מוכן לודאי וא"כ לא מוכח לרבי יהודה לא סיעתא ולא תיובתא דאי הוה מתוקמא דוקא ביש לו עפר דר"י א"כ הוה סייעתא לר"י ומאי קמ"ל ר"י לכן מוקי בגווני אחרינא לגמרי. ואכתי קשה יאמר דקר נעוץ אינו מוכן לספק וע"כ כ"ש הוא מאפר כירה. וא"כ הקושי' מאפר כירה אלימא טפי לאקשויה דהא אפר כירה ודאי הוי מוכן טפי מדקר נעוץ. וא"כ לא שייך לאקשוי' מעיקרא קושיא אלימתא מאפר כירה דקשה טפי מדקר נעוץ דזה בודאי שרי. ולכן הקדים רש"י דקר נעוץ שאין הקושיא כ"כ כמו באפר כירה דקושיא אלימת' טפי. וכמו שפירש"י דבהדיא תני דמוכן הוא וא"ש. עוד אפשר לומר בפשיטות דמאפר כירה הקושי' אפילו אלכתחילה ודקר נעוץ דוקא אדיעבד קשי' לי' וא"כ אי גריס מעיקרא אפר משמע דדקר נעוץ נמי קשה לן הך קושי' דמאפר כירה וזה אינו דאדקר נעוץ לא קשי' רק מדיעבד לכך היפך רש"י הגירסא

ועוד י"ל דרש"י ס"ל כיון דבעי לאסוקי דלית לי' א"כ כך הי' מקשה לכסיי' בדקר נעוץ ואפילו לית לי' לכסיי' באפר כירה א"כ כיון דאפר כירה שכיח טפי מדקר נעוץ משמע להקדים דקר נעוץ ואפי' אין לו דקר נעוץ הרי שכיח טפי אפר כירה. כ"ז אמרתי לפום רהיטא להגדיל תורה

בא"ד הכי גרסינן ולטעמיך לכסייה בדקר נעוץ או באפר כירה דתני בהדיא דמוכן הוא עד כאן לשונו. מה שהיפך רש"י הגירסא להקדים דקר נעוץ. נראה דקשי' ליה לרש"י מ"ש בחידושים דקשה מאי קשי' לי' מדקר נעוץ הא י"ל דלא שרינן איסורא דמוקצה וגומא רק בודאי ולא בספק ולכן לא קאמר רק בדרך אפשר דמותר דקר נעוץ אפי' בספיקא ועיקר הקושי' מאפר כירה דודאי מוכן הוא. ולפ"ז שינויא דרבא דאינו מוכן לספק ע"כ מחלק בין ספק לודאי דהא בודאי באפר שהוסק ביו"ט נמי מותר לכסות וא"כ מה בכך דאינו מוכן לספק. לכן צ"ל דהך לטעמיך לכסייה בדקר נעוץ איכא למידחי ואקושי' דאפר כירה סמך. וכן נראה ממ"ש רש"י דתני בהדיא דמוכן הוא

בתוס' בד"ה בעפר תיחוח תימא דמשמע דשייך גומא כו' ובשבת אמרינן כו' עכ"ל. ואפשר ליישב דודאי אפילו בעפר תיחוח הו"ל למיגזר אטו עפר שאינו תיחוח. דאין לחלק במילתא דאורייתא ושייך קצת גומא אפילו בעפר תיחוח דבשעה שלוקח עושה גומא. אלא דלפי האמת אפילו בעפר שאינו תיחוח לא חייב בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה. לכן בעפר תיחוח ליכא איסורא ומותר להטמין הביצה. וא"כ הכא בס"ד דלא אסיק אדעתיה דר' אבא אפילו בתיחוח לגמרי יש לחוש לגומא ולא קשיא קושיית התוס'. ולפ"ז י"ל דכאן מיירי בתיחוח ממש

בא"ד וי"ל דהתם מיירי כו' אבל הכא מיירי שהוא קשה סביב כו' עכ"ל. והקשו המפרשים לישני נמי הכא בתיחוח לגמרי ותירצו בתיחוח לגמרי אפילו לב"ה שרי. וקשה דהא ב"ה דקאמרי לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום ועפר מוכן מסתמא תיחוח הוא. ובכה"ג אפילו אינו מוכן נמי ואי משום דמוכן לא בעי דקר נעוץ. מ"מ קשה כיון דתיחוח לגמרי שוחט לכתחילה על כל פנים בדקר נעוץ הו"ל למימר לא ישחוט אלא אם כן נעוץ בעפר תיחוח כיון דעפר מוכן נמי תיחוח לגמרי הוא דזהו מאי דאיירי ביה בית שמאי. ואפשר דפשיטא בדקר נעוץ מבעוד יום ותיחוח לגמרי דודאי שרי דהא איכא הכנה ע"י מעשה וקמ"ל דאפילו הכנה בפה מהני בעפר תיחוח. ועפ"ז אפשר ליישב הא דפריך לקמן לכסויה בדקר נעוץ וקשה הא לכתחילה אסור לב"ה. ולפ"ז י"ל דהקושיא לכסויה בדקר נעוץ בעפר תיחוח לגמרי דב"ה מודו. מיהו התוס' גופיהו לא כתבו כן לקמן. והרמב"ם ספ"ב מיו"ט כתב מי שהיה לו דקר נעוץ ונתקו ביו"ט והעלה עפר אם היה אותו תיחוח ה"ז מכסה בו ומטלטלו אבל אם