שמחת יום טוב כח

אפרוחים מה הועיל באמירתו ביעי דפחיא הא יכולין ליתן לו דספנא מארעא דהוו נמי דפחיא. מיהו לזה י"ל גם ספנא מארעא (לא) צריבן וא"כ למה אמר דפחיא אלא ודאי בשביל שיגדלו אפרוחים קאמר. מיהו לאידך עובדא דקאמר ביעי דדיכרא קשה נימא ודאי משום דשמינן קאמר דאי משום גידול שמא יתנו לו ביעי דדיכרא דשחוטה. וי"ל כמ"ש הרא"ש דכשנולדה הביצה טובה לאכול יותר. וא"כ עדיף טפי ביעי דספנא מארעא מביעי דשחוטה, וא"כ למה אמר כלל ביעי דדיכרא וע"כ משום גידול אפרוחים קאמר

שם למיתב ליה דביני ביני. המהרש"ל בח"ש וביש"ש תמה מ"ש מיפות ונמצאו רעות דהוה מקח טעות לגמרי ולכן דחה גירסת רש"י. ולי נראה ליישב פירש"י דלא דמי דבשלמא יפות ונמצאו רעות איכא אינשי טובא דקפדי ולא אכלי רק יפות יכול לומר איני חפץ ברעות כלל. משא"כ הכא גם ביעי דשחיטה טובים כביעי דפחיא רק דצריבן טפי ויפין ביותר . וניהו דלכתחילה קפיד במובחרין יותר מ"מ גם אלו טובים לאכילה וליכא אינש דקפיד שלא יאכל כי אם הנך דוקא דצריבן רק לכתחילה בעי מן המובחר ומעלה בדמים על כך ומ"מ גם אלו ראויים לו לאכילה. כן נ"ל ודו"ק. שוב ראיתי בח"מ בשם תה"ד סי' ר"ג משמע להדיא החילוק שכתבתי

שם נ"מ למיתב ליה ביני ביני. וקשה אם יש הפרש במעות תקשי הא במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן פריך ונחזי אי דמי רדיא אי דמי נכסתא ומשני דאייקור בישרא. וא"כ למאי דקאמר דניתיב ליה ביני וביני ע"כ לא שוין בדמים. וא"כ אפילו אמר סתמא לקנות ביצים נמי נימא הדמים מודיעים שלגדל קנה כיון דיהיב ליה דמים ששוין לגדל אפרוחים ועיין שם בתוס'

שם ואיכא דאמרי מאי עם יציאתה נגמרה עם יציאת כולה נגמרה ולאפוקי מר' יוחנן כו'. הרמב"ם השמיט כל השקלא וטריא וגם הך דר' יוחנן וצריך טעם למה. ועיין בצל"ח. ונראה דקשיא ליה למה עביד פלוגתא בין ר' יוחנן לרב דלא צריך כלל לזה לכן י"ל דלכאורה הך דרב אי אפשר לאוקמה כר' יוחנן דאי מפרשינן עם יציאת רובה נגמרה משמע דהוה כנולדה. והנה לרב בתרנגולת עומדת לגדל אפילו יצאה וחזרה הוה מוקצה דהא כשחזרה למעי התרנגולת והתרנגולת עומדת לגדל אי אפשר לשחוט התרנגולת וממילא הוה הביצה מוקצה. וא"כ בכה"ג אסורה רק בעומדת לאכילה. א"כ לא שייך לפרושי לישנא דרב דעם יציאתה היינו דהוה כנולדה דבתרנגולת העומדת לגדל לא הוה כנולדה. וא"כ קשה איך מפרש בלישנא דעם יציאתה נגמרה עם יציאת רובא דבדעומדת לגדל לא שייך. לכן י"ל דלהך לישנא מפרשינן עם יציאתה נגמרה היינו לענין שאם נולדה בין השמשות מותרת גם בעומדת לגדל. דס"ל משום מוקצה מותרת לשחוט בין השמשות דס"ל ספיקא דרבנן לקולא דלרב לשיטתיה דס"ל הכנה א"כ ספיקא אסורה. דתנן לעיל בברייתא י"ל ספק יו"ט ספק חול דמשום הכנה הו"ל כמו ספיקא דאורייתא. אבל משום מוקצה הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. (והא דאמרינן בכל דוכתי מיגו דאתקצאי לבין השמשות לאו דוקא אלא תחילת יום טוב. גם י"ל דנקט הך לישנא לדידן דקי"ל בדבר שיל"מ ספיקא אסור). והשתא לפום הך לישנא צ"ל דרב ס"ל גם בדבר שיש לו מתירין ספיקא לקולא וזה לא ניחא להש"ס. לכן מסיק אידך לישנא דבעינן יציאת כולה כיון דבעומדת לגדל ע"כ לא מקרי גמר ביציאת רובא דכל היכא דחזרה אסור. וא"כ ממילא י"ל דר' יוחנן לשיטתיה דלית לי' מוקצה שפיר י"ל דיציאת רובא חשיב גמר. והרמב"ם לשיטתיה דפסק ביו"ט כרב במוקצה. א"כ אי אפשר לחשוב יציאת רובא לגמר דבעומדת לגדל ודאי הוה מוקצה. לכן מסיק הש"ס דר"י פליג עם רב ור' יוחנן לשיטתיה דלית ליה מוקצה. אבל הרמב"ם לשיטתיה דפסק מוקצה ממילא אי אפשר לחשוב להתיר יציאת רובא כמו בלידה ודוק היטיב

עוד נראה ליישב שיטת הרמב"ם בפשיטות דקשה מה בכך שחזרה שהרי מ"מ נולדה ביו"ט. ועיקר טעמא דגזרינן אטו יו"ט אחר שבת לכן אפילו יו"ט דעלמא אסור . דאם נתיר ביו"ט דעלמא נתיר נמי ביו"ט אחר שבת. א"כ הך גזירה נמי שייכא אם נתיר נולדה ביום טוב אפילו שחזרה מעיו"ט סוף סוף נולדה ביו"ט ומאן מפיס. לכן י"ל בלא"ה לר' יוחנן לשיטתיה דאיסור ביצה משום משקין שזבו. וא"כ קשה ג"כ דסוף סוף כיון שהביצה נולדה א"כ שייך ביה משקין שזבו כמו בכל ביצים הנולדים וצ"ל דבלא"ה גזירה דמשקין שזבו רחוקה היא דהוה גזירה לגזירה לכן כשיצאה וחזרה לא גזרינן כולה האי. אבל לרב לשיטתיה דס"ל הכנה. וכיון שנולדה כדרך כל ביצים איכא למיגזר משום יו"ט אחר שבת כמו בכל ביצה שנולדה והוה איסור דאורייתא דמאן מפיס לחלק בין יצאה מבעוד יום, לכן ס"ל להרמב"ם לאסור אפילו יצאה וחזרה. ודו"ק

שם מאן תנא להא דתנו רבנן וכו' עיין מ"ש בזה בחידושי ליו"ד סימן פ"ז

שם אמר מר כל שתמישו כו' זו תרנגולת כו' נ"מ לכדרב מרי בדק כו' לענין נ"מ י"ל בפשיטות שהביצים שנמצא בליל יו"ט ראשון מותרים דודאי ביום נולדו ולא צריך דרב מרי לכך. וי"ל דודאי הא פשיטא לו וידוע לכל מצד המציאות דלא שכיח שתלד תרנגולת בלילה א"כ א"צ לכלל זה דכל שתשמישו ביום כיון דידוע לכל דלא שכיח שתלד תרנגולת בלילה אפילו שיהיה באפשרי מ"מ תלינן ודאי שביום נולדה הביצה. להכי קאמר דנ"מ לכדרב מרי היינו שאפילו בדק ולא היה ביצה תלינן דיצאה רובה וחזרה אע"ג דלא שכיח מ"מ מתירין מצד הכלל המסור בידינו דכל שתשמישו ביום נולד ביום. ועיין בסמוך

שם התם בדספנא מארעא. ויש לדקדק לפמ"ש הרא"ש דלכך מקרי לידת ביצה הכנה משום דע"י הוכנה לגדל אפרוח וא"כ ביעי דספנא מארעא שאינה הוכנה לגדל אפרוח כדלעיל לכאורה לא הוה הכנה מן התורה וניהו דביו"ט אחר שבת יש לגזור אטו ביעי דדיכרא מ"מ ביו"ט דעלמא הוה גזירה לגזירה ולא גזרינן ואי ר' יוסי בן שאול איירי בתרנגולת העומדת לגדל קשה מאי פריך דרב מרי נמי נימא דרב מרי איירי בעומדת לאכילה דליכא רק משום הכנה ולא שייך בספנא מארעא

בפירש"י ד"ה השכים קודם מעלות השחר כו' עכ"ל . דמעלות השחר הוה יום ואפשר שתלד אז. ויש לדייק למה נקט כלל השכים הו"ל לומר ובלילה מצא בה ביצה . ואפשר לומר דודאי איכא למיחש דילמא מארעא ספנא וצ"ל שיש שם תרנגול א"כ איך יהיה במציאות שיבדוק אחר תרנגולים שאין זו דרך. אע"ג דקאמר לקמן הוה עובדא מ"מ לא שכיח לכן נקט השכים שבלילה מתברר לו שיש לתרנגול ובלילה שמע קול תרנגול א"כ משום הא קים ליה דלא ספנא מארעא דכל היכא דשמעא קליה לתרנגול לא ספנא מארעא א"כ ממילא לא חיישינן לספנא מארעא. ובדר' יוסי בן שאול דקאמר לאיסורא י"ל דנקט השכים משום דמסתמא יש תרנגול ולא תלינן בספנא מארעא רק מזה שהשכים ולא שמע קול תרנגול רגלים לדבר דליכא תרנגול לכן חיישינן לספנא מארעא . ובהכי ניחא קושיית התוס' לקמן דבלא בדק אימר מאתמול הואי והקשו התוס' הא הוה דבר שיש לו מתירין, ולפ"ז י"ל דודאי בלא ידים מוכיחות לא תלינן בספנא מארעא דבסתמא איכא תרנגול ואף דלא שמע בלילה אפשר דלא רמיא עליה או שהי' ישן בעת ההיא אלא בבדק דצריכין לומר יצאה רובה וחזרה דלא שכיח ג"כ וגם לא נשמע בלילה קול תרנגול בהא הוא דתלינן דספנא מארעא אבל היכא דאיכא למיתלי בתרנגול טפי תלינן בתרנגול מדנתלה בספנא מארעא ודוק, ועמ"ש בע"ב

ע"ב גמרא מאי טעמייהו דב"ש לכתוב רחמנא חמץ ולא