שמחת יום טוב כז

חסרון הכנה א"כ כ"ש בהא דמוקצה מחמת איסור. וכבר איפלג ר"י במותר השמן שבנר דאסור משום מוקצה מחמת איסור להכי עיקר רבותא דר"י מעיו"ט. אבל פשטא דמתניתין איירי בשבת דודאי תנאי לא מפלגי בין שבת ליו"ט. אלא דר' הכריע במשנה להחמיר ביו"ט. עוד אפשר לומר דודאי פשטא איירי בשבת. אלא דר"י לשיטתיה דבפ' בכל מערבין (דף ל"ח) ספוקי מספקא ליה אי שבת ויו"ט קדושה אחת הוא או שני קדושות ואזיל לחומרא. א"כ י"ל דר"י קמ"ל בשבת שאחר יום טוב אסורה אפילו נתנבלה ביו"ט אסורה בשבת להכי קאמר מעיו"ט. אבל מתניתין ודאי עיקרה בשבת ולדידן בשבת שאחר יום טוב נמי מותרת בשבת דקיי"ל הלכה כארבעה זקנים דשתי קדושות הם כדלעיל (דף ד')

בתוס' בד"ה מוכן וכו' וי"ל דבעי מוכן ועומד עכ"ל. ר"ל שאין דעתו להשליכה לכלבים באפרוח. וקצת קשה דגם בטריפה נמי נימא שאין דעתו להשליכה לכלבים כיון שהעובר ראוי לו כשיולד א"כ למה ישליך הבהמה לכלבים ימתין עד שתלד. ואפשר כיון דקיי"ל טריפה אינה חייה דעתיה עליה לכלבים דלא אסיק אדעתיה שתחיה עד שתלד

בתוס' בד"ה ביצים כו' וי"ל דטעמא משום דבשר עוף בחלב מדרבנן כו' עכ"ל. ויש לדקדק לפ"ז מאי פריך ארב הונא דילמא ס"ל בשר עוף בחלב דאורייתא. ועיין מ"ש בחידושי לי"ד באורך בדברי התוס' וש"ס לענין בב"ח

בא"ד וקשה הא איכא בסמוך ר' יעקב דאסר עכ"ל. דברי התוס' מגומגמין דהא ר' יעקב לא אסר רק במעורות וי"ל דביעא בכותחא איירי באינה מעורה. ומהרש"א פירש דר' יעקב דאסר במעורות ע"כ ס"ל בשר עוף בחלב דאורייתא . ודחוק הוא דאינו מוכרח . ואמאי לא הקשו בפשיטות דאיכא מ"ד בשר עוף בחלב דאורייתא כמו שהקשו בעירובין. ונראה דודאי משום הא דחילקו התוס' דבשר עוף בחלב מדרבנן אינו מחויב מזה שלא נקרא הוראה. דמ"מ כיון דבנבילה אסורה להתיר בחלב נמי הוראה הוה. אלא דס"ל להתוס' כיון דבשר עוף בחלב מדרבנן. והכי הוה סוגיין דעלמא ומעשים בכל יום דבחולין פכ"ה תנו אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן בלא קנוח והדחה והיינו משום דבשר עוף בחלב מדרבנן. א"כ י"ל כיון דמשום הכי אפילו במעורות שרי דלענין נבילה ודאי אסור במעורות א"כ י"ל ביעא בכותחא אי כמוה נמכרת בשוק לאו הוראה הוא כלל. כיון דלפום סוגיא דעלמא אפילו במעורות מותר ע"פ הדין. ואף שיהיה בכלל הוראה מ"מ בכמוה נמכרת בשוק לאו הוראה הוא כלל. ולזה הקשו כיון דר' יעקב אסר במעורות אפילו שיסבור בשר עוף בחלב דרבנן מ"מ כיון דבמעורות אסור. וצריך לחלק בין נבילה לבשר בחלב עכ"פ הוראה מקרי לחלק בין מעורות לשאינן מעורות כן נ"ל

ועוד נראה דבלא"ה תירצו התוס' בעירובין דהרבותא מפני שהוא מנהג פשוט דשרי. וכאן לא זכרו מזה. לכן אפשר דהתוס' קאי בשיטת הפוסקים דהלכה כר' יעקב. ועפ"ז יש ליישב ברווחא והוא דקשה איך כתבו התוס' בעירובין שכל עולם נוהגין בה היתר. הא לעיל בריש מכילתין דפריך בביצים לגזור אטו הנך דמתילדין ביומיהון. ומשני ביצים גמורות מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בהו רבנן. וכיון דהוא מילתא דלא שכיחא איך שייך ביה מנהג. וי"ל לזה דודאי מעורות שכיחא שפיר. מיהו בגמרא לעיל דפריך לגזור אטו הנך דמתילדין ביומיהון לא שייך רק בנגמרה לגמרי דשייך לגזור אטו נולדה. אבל במעורה בגידין שהיא כמו בשר לא שייך כלל לגזור. אלא דמשמע ליה דאפילו שכמוה נמכרת בשוק ובהא ודאי שייך לגזור אטו הני דמתילדין. א"כ י"ל כי משני ביצים גמורות לא שכיחי היינו שנגמרו לגמרי. ולפ"ז י"ל שפיר דודאי התוס' קשיא להו ג"כ הא איכא דס"ל בשר עוף בחלב דאורייתא וע"כ דמנהג עולם להתיר. והשתא הקשו ספיר למאן דפסק כר' יעקב ע"כ איירי באינן מעורות וגמורות לא שכיחי ולא שייך מנהג. וא"כ אפילו אי בשר עוף בחלב דרבנן כיון דלא שייך מנהג בזה א"כ שפיר הוה הוראה שאינה פשוטה. ומה בכך דפסקינן בשר עוף בחלב דרבנן מ"מ מידי הוראה לא נפיק אי לאו נהגו כולה עלמא התירא. ולר' יעקב אי אפשר לומר מנהג דגמורות לא שכיחא ודוק היטיב. שבזה אין סתירה לדברי התוס' כאן ובעירובין וחד אחבריה סמוך רק למאי דפסקו כר' יעקב הקשו שפיר

בתוס' בד"ה וכ"ת קמ"ל בבריתא כו' פירש"י וגילה לנו רבי כו' ותימא א"כ מאי פריך כו' עכ"ל ונלענ"ד ליישב פירש"י דודאי סברת רב הונא לשבושי ברייתא היינו משום דס"ל בפשיטות שאין טעם לחלק בין נולדה לנמצאת במעי אמה. והיינו לרש"י לשיטתיה דס"ל טעם משום הכנה כדפרישית בסמוך וס"ל כפי הסברא הפשוטה אין נראה לחלק בין נמצאת במעי אמה לנולדה דבמעי אמה נמי שייך הכנה ואם מ"מ יש חילוק דבמעי אמה שריא הו"ל לרבי לאשמועינן במתני' חידוש גדול כמה שהיא נגד הסברא הפשוטה ולהכי ס"ל לשבושי ברייתא, וא"כ י"ל דרש"י ס"ל כדפרישית לעיל בריש מכילתין וכ"כ מהרש"א דלא שייך לומר להודיעך כחו דב"ש כיון דב"ש במקום ב"ה אינה משנה רק לרב נחמן אמרינן להודיעך כחו דב"ש מטעמא דפרישית לעיל הנ"מ לב"ה בשבת דאפילו נולד שריא. וא"כ א"ש היטיב קושיית הש"ס דכיון דע"כ מוכרח לומר מתני' להודיעך כחו דב"ש א"כ ע"כ צ"ל אוקמתא דרב נחמן ואיירי בתרנגולת עומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וכיון דרבי לא איירי בהכנה כלל דאדרבה לא ס"ל הכנה כלל וניהו דרב הונא ס"ל טעמא דהכנה דבלא"ה איכא פלוגתא דתנאי לעיל (דף ד') בהכנה מ"מ אין ראיה מן המשנה לשיבושי בריותא וא"כ אם נימא לטעמא דהכנה גם במעי אמה אסורה א"כ ברייתא מני לא ב"ש ולא ב"ה דמהיכי תיתי לשבש הברייתא ולק"מ ודו"ק

בא"ד ע"כ צ"ל כו' אבל במעי אמה מודים שאסור עכ"ל . והקשה מהרש"ל רב הונא דאמר רב דקאמר במעי אמה אסורה מאי קמ"ל כיון דנולדה אסירה כ"ש במעי אמה לפום סברא דהשתא. וביקש לומר דרב ס"ל באמת דבנולדה שרי כב"ש. ומהרש"א הקשה עליו דרב אמר לעיל בהדיא נולדה בזה אסורה בזה ע"ש. ולדידי מהא לא איריא דודאי בתרנגולת עומדת לגדל ביצים פשיטא דס"ל לרב מוקצה רק מתני' בתרנגולת עומדת לאכילה ובהא במעי אמה חמורה . אלא דמ"מ דברי מהרש"ל דחוקים ודברי מהרש"א נכונים יותר דיש סברא לכאן ולכאן. מיהו קושיא זו ודאי קשה מאי דייק ממתני' דבמעי אמה לד"ה שרי דילמא ודאי לב"ה קמ"ל נולדה אסורה וכ"ש במעי אמה כיון דיש סברא דבמעי אמה חמורה מנולדה. ולכאורה נראה דהקושיא לרב לשיטתיה דס"ל מוקצה ומאן דס"ל מוקצה ודאי לא מהפך במתני' דשבת דמגביהין מן השולחן. א"כ ב"ש לא ס"ל מוקצה וב"ה ס"ל מוקצה. וא"כ י"ל ודאי מאן דס"ל מוקצה אי אסורה במעי אמה גם בנולדה אסורה. די"ל מיגו דאתקצאי לבין השמשות כשהיתה במעי אמה אתקצאי לכולה יומא רק לב"ש דלא ס"ל מוקצה שפיר י"ל דבמעי אמה אסורה ואעפ"כ בנולדה שרי. משא"כ לב"ה קשיא שפיר לישמעינן טפי הא רבותא דבמעי אמה אסורה. וליכא למטעי דבנולדה שרי כיון דב"ה ס"ל מוקצה. וי"ל מיגו דאתקצאי לבין השמשות במעי אמה אתקצאי לכולה יומא . וא"כ טפי הו"ל לאשמועינן הך רבותא דאסור אפילו במעיה . ולא נטעי כלל לומר דבנולדה שרי כיון דב"ה סבירא להו מוקצה וא"ש ודו"ק. מיהו יש לגמגם בזה מהא דמסיק בפ' מפנין (דף קכ"ח) דבמוקצה לאכילה סבר לה כר"י ובמוקצה לטלטל ס"ל כר"ש. וא"כ אפשר דרב מהפך ג"כ מתני' דמגביהין וב"ה לית להו מוקצה. ומ"מ יש ליישב, ודו"ק

דף ז ע"א בגמ' ביעי דפחיא כו' והא דקאמר דפחים משום דצריבן. ויל"ד נימא אין ה"נ דאי משום שיגדלו