שמחת יום טוב כג

והשני יו"ט מן התורה. דגם לרבא לא חיישינן להכי. מיהו לפי פירוש התוס' דבאו עדים קודם חשיכה וא"כ השני עיקר. וא"כ צ"ל גם לענין ביצה אין איסור רק מכח חשש שבאו עדים קודם חשיכה וא"כ אלול מעובר אלא דלענין מת לא חיישינן לכך . מיהו י"ל דגם רבא מודה דלבני בבל אסור בלא"ה אפילו בלא הני טעמי ושינויה דרבא לא אצטריך רק דאפילו לבני א"י אסור מטעמא דבאו עדים מן המנחה ולמעלה אבל לבני בבל אסור בלא"ה כיון שכבר היה להם דין קדושה א' קודם תקנת ריב"ז וכשינויה דש"ס לעיל הא לן והא להו וכיון דלא הוה אלא מדרבנן לא חיישינן לענין מת ודו"ק

שם נהרדעי אמרי אף בביצה דמאי דעתיך דילמא עברוה לאלול כו'. משמע דרבא חייש דילמא עברוה לאלול . ויש לתמוה דא"כ כ"ש דהו"ל לאסור מת לקבור ע"י ישראל דאי עברוה לאלול א"כ יום שני הוה יו"ט דאורייתא ועושין מלאכה דאורייתא וביצה ליכא רק חששא בעלמא דרבנן וליכא שום לתא דאורייתא. ועיין בכתבים שכתבתי דרבא צם תרי יומא וזימנא חדא אשתכח כוותיה אם כן תמוה איך יתירו במת להתעסק בו ישראל. וי"ל ע"פ מ"ש התוס' בר"ה (דף כ"א) דלוי איקלע לבבל בחדסר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבא דמערבא. והקשו בתוס' איך הניחם לאכול ע"ש . ותירצו דאתם אפילו שוגגין אפילו מזידין ומועטין, הרי דקביעות של ח"ל אפילו בטעות נחשב להתיר לאכול ביוה"כ א"כ אין חשש מלאכה אפילו יהיה ביום ר"ה שבמקום הוועד. ובזו אמרתי ליישב מה ששמעתי להקשות בשם הרב הגדול מוהר"ר שואלקי מווילנא זצ"ל דאיתא שם רבא צם תרי יומא זימנא חדא אשתכח כוותיה. והקשה הרב הנ"ל מאי נסתפק רבא הא איתא בתענית (דף כ"א ע"ב) דרבא אתיא ליה שלמא מרקיעא כל מעלי יומא דכפורי א"כ ידע אימת יום כפור. והשבתי ג"כ כיון דהיוה"כ שקובעין בגולה מועיל אפילו בטעות א"כ גם בהסכמת השלום מדרקיעא היה ג"כ לפי קביעות בני הגולה

שם דמאי דעתיך דילמא מעברי לאלול מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. צ"ע דבר"ה (דף כ"א) בעובדא דלוי איקלע בחדסר בתשרי כו' וכן בהא דרבא צם תרי יומא וזימנא חדא אשתכח כוותיה. הרי שבימי אמוראים אתרמי שעיברו לאלול. ואפשר דה"ק למאי דפרישית בסמוך דלא אתו אנא לאפוקי דלא נימא כיון דבני בבל לעולם עושין שני ימים ולא אשתני להם מפני תקנת ריב"ז לעולם חשובין קדושה א' ואמרי נהרדעי כיון דבאמת גם קודם תקנת ריב"ז עד בימי רבא לא אתרמי אלול מעובר מעולם לא חלה קדושה א' על השני ימים עד שנאסר ביצה לבני גולה גם לאחר תקנת ריב"ז כיון דקודם תקנת ריב"ז לא היה חלה קדושה א' על השני ימים אף שכבר אתרמי בימי לוי ורבא מ"מ קודם תקנת ריב"ז לא אתרמי ודו"ק. ועיין בסמוך

שם אתמר אפרוח שנולד ביו"ט כו' ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ופירש"י ותוס' הטעם משום מיגו. והקשו התוס' הא בלא"ה לית להו מוקצה. ואפשר לומר לפמ"ש התוס' בריש מכילתין דנולד שלא היה בעולם כ"ע מודו דאסור בדבר שהוא חדש לגמרי. וא"כ למאי דאמרינן בתמורה (דף ל"ו) דלהכי אפרוח הנולד מביצת טריפה מותר. משום דאימת קגביל לכי מסרח ולכי מסרח אפרא בעלמא הוא. וא"כ איגביל ביו"ט כיון דחשיב מעיקרא אפרא בעלמא הו"ל דבר חדש שלא היה בעולם כלל והוה לן למיסר משום נולד. וקאמר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דנולד לא חשיב רק כשהלידה הפעילה ראויות שלו ומיד שנולד ביו"ט היה מותר אמרינן דאסור משום נולד. משא"כ הכא דהלידה לא התירתו כ"ז שמחוסר שחיטה. ונמצא דניהו דמעיקרא לא היה בעולם מ"מ ביאתו לעולם לא התירתו כי אם השחיטה וזה מותר ביו"ט. וא"ש ולק"מ ודו"ק

עוד נ"ל לפמ"ש הר"ר יחיאל בנולד בשבת אסור ביו"ט שאחריו משום הכנה דמעיקרא לא חזי למידי. והב"י הקשה דא"כ ל"ל טעמא דמוקצה בלא"ה אסור משום הכנה בכל יו"ט גזירה משום יו"ט אחר שבת. והאחרונים השיגו דלא גזרינן נולד ביו"ט אטו נולד בשבת. וכבר כתבתי דביו"ט אחר שבת גופיה שייך למגזר נולד היום אטו נולד מאתמול. עיין לעיל (דף ד'). וא"כ אפרוח שנולד ביו"ט אחר שבת היה לו לאסור משום גזירה דנולד בשבת דאסור ביו"ט שאחריו משום הכנה אף דביו"ט דעלמא ליכא למגזר דהוה גזירה לגזירה מ"מ ביו"ט אחר שבת גופיה יש לגזור אטו נולד מאתמול. ולהכי פריש טעמא דמתיר עצמו בשחיטה דכבר כתב הר"ן דלא שייך הכנה רק בביצה שבשבת לא היה ראוי כלל ולא שייך לומר שבת הכין לעצמו משא"כ כשיש לומר שבת לעצמו הכין לא שייך הכנה ולכן כתב המג"א בסימן תק"ז דבעצים שנשרו מן הדקל בשבת לא שייך הכנה דאורייתא דבשבת לעצמו הכין אף דאסור לבשל בשבת מ"מ ראוי לחולה שיש בו סכנה והכא נמי באפרוח כיון שמתיר עצמו בשחיטה גם בשבת י"ל לעצמו הכין. ורב נקט טעמא דמוקצה לאסור אף ביו"ט דעלמא ולק"מ. ואף דר' יוחנן גם הכנה לית ליה. כבר כתבתי לעיל (דף ג') דדוקא הכנה דאתמול גמרה לה לא ס"ל. ואף דס"ל להתיר גם בנולדה בזו היינו משום דאף באותו יום שנולדה ראוי מן התורה וס"ל די"ל לעצמו הכין משא"כ הכא אי לאו טעמא דמתיר עצמו בשחיטה ואינו באותו יום כלל אף מן התורה שפיר הו"ל הכנה גמורה ודו"ק

עוד י"ל לפי הסברא שכתבתי דבעידנא דקגביל אפרא בעלמא הוא. וא"כ בקגביל בשבת ונולד ביו"ט שאחריו מקרי הכנה גמורה. וכ"ש אם נימא דבאותו יום דקגביל אינו נולד כי אם ביום שלאחריו א"כ שפיר הוה הכנה גמורה דאפרוח שנולד היום מאתמול קגביל ונוצר. ולהכי קאמר טעמא הואיל ומתיר עצמו בשחיטה. והכוונה הוא דלא מקרי הכנה רק אם השבת הכינו לגמרי שיהיה ראוי ביו"ט. כגון ביצה הכנת שבת גרמה הלידה וע"י הלידה ראויה לגמרי ביו"ט. וא"כ עשתה הכנת שבת פעולה גמורה משא"כ הכא שאף שנולד אינו מותר רק לאחר שישחוט ובשעה שנולד לא גרם הכנת שבת ראויותו לאכילה מבלעדי השחיטה. ולהכי לא מקרי הכנה דקודם שחיטה לאו תורת אוכל עליו כלל וא"ש

ובזה ניחא מה שנתחבטו המפרשים בביצים גמורות שמותרים ביו"ט אחר שבת אמאי דילמא הוה נולדים היום ואתמול נגמרה. ולמאי דפרישת א"ש דבשלמא בנולדה ביו"ט אחר שבת שבת לחודה גרם ההכנה משא"כ הכא השחיטה גרמה שאלו לא נשחטה היו אסורין כיון שלא נולדו עדיין וכיון דהותרו בשחיטה לא שייך הכנה ולק"מ. מיהו לפ"ז נראה דלפי האמת לא שייך הכנה באפרוח דגם רב לא אמר אלא משום מוקצה אבל הכנה לכ"ע לית בה וזהו דלא כהר"ר יחיאל. מיהו י"ל דהר"ר יחיאל דייק מברייתא דלקמן דמפרש טעמא דברייתא כוותיה דשמואל דזה מוכן אגב אמו וזה מתיר עצמו בשחיטה חזינן דטעמא דמתיר עצמו בשחיטה מהני נמי למוקצה. דע"כ הא דיהיב טעמא דזה מוכן אגב אמו ע"כ אית ליה מוקצה. ואפ"ה מהני טעמא דמתיר עצמו בשחיטה ש"מ דהאי טעמא מהני נמי למוקצה. וכיון דרב ס"ל האי טעמא לא מהני למוקצה גם להכנה לא מהני ודו"ק

וזה שכתבתי דהך טעמא צריך כיון שנגבל ביו"ט דהוה נולד חדש. ולזה נתן טעם הואיל ומתיר עצמו בשחיטה ולקמן כתבו התוס' בע"ב דבבעלי חיים לא שייך נולד וי"ל דהיינו טעמא משום דמתיר עצמו בשחיטה לא דמי לנולד חדש. מיהו נראה ליישב דעת הרי"ף והגאונים שפסקו כרב אע"ג דשתיק רב לרב כהנא ורב אסי. וי"ל דבלא"ם צריך ביאור פירש"י ד"ה לעגל שנולד ביו"ט דתניא לקמן שמותר. והקושיא מבואר דאם נתכוון לברייתא דאסרה אפרוח תיקשי ליה אברייתא גופיה ואם נתכוון לברייתא דשריא באפרוח ג"כ