שמחת יום טוב קסא

ליתא ופשיטא שהרא"ש ז"ל חולק על הר"ן ז"ל בזה דהא הוא פריך לפירש"י דכי ישתנה תקיעת הבור לזה קול שופר ולזה קול הברה א"כ אי ס"ד דבפיטם אף העומד בתוכו שומע קול הברה לא משכחת לה כלל שיצא והאיך קתני במתני' בפיטם אם קול שופר שמע יצא. ובע"כ שהרא"ש ז"ל חולק על הר"ן ז"ל בזה. והר"ן ז"ל כתב כן להרמב"ם דמפרש כפירש"י ז"ל ולפ"ז אני תמה על הרב מג"א בא"ח (סי' תקפ"ז) שסתם כהר"ן בלי חולק. ולא הרגיש שהרא"ש בהכרח חולק עליו בזה. ולפ"ז הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא. ועוד מדנקט לתוך הבור מבואר שעומד מבחוץ. וכן כתב רבינו טודרוס הלוי הובא בכ"מ שם דמדנקט הרמב"ם לתוך הפיטם משמע שהוא עומד מבחוץ ואפ"ה נקט אם קול שופר שמע יצא ופשיטא דקאי אתוקע נמי . הרי דאפי' מבחוץ יכול לשמוע קול שופר גם האי ל"ש אין לו שחר לפי פירושו. הרי בארתי לפענ"ד שאין פי' הרא"ש ז"ל מובן בהסוגיא

אבל אחר העיון היטב לפענ"ד עיינתי וראיתי דרך אחר נכון וברור בעזה"י בכוונת רש"י ז"ל ולק"מ מכל הקושיות כמו שאבאר. והוא דודאי יש לתמוה הרבה בסוגיא שם דפריך לרבה ממתניתין דקתני אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי' דליערבב קלא ויש להבין כיון דפשיטא ליה להמקשה דקודם עירבב קלא אפילו במקום קול הברה בתחילתו יש קול שופר. א"כ מה פריך לרבה ממתניתין דתקע בראשונה ומשך בשני' כשתים, הא רש"י פי' מילתא דרבה שהתוקע הי' בבור והוא עומד על שפת הבור ויצא לחוץ בחצי התקיעה, א"כ חצי הראשון הי' קול הברה והשני קול שופר, והשתא מאי קושיא שאני הך דרבה דיש כאן תחלה וסוף תחילת תקיעה מקמיה דליערבב קלא וסוף תקיעה ג"כ וקול הברה באמצע לא מפסיק דהוי מקום חיובא משא"כ הך דתקע בראשונה שאין כאן רק סוף לחוד ותחילה לחוד. וליכא למימר דעיקר הקושיא מדנקט רבה שמע מקצת קודם שיעלה עמוד השחר לא יצא משמע דוקא משום דלא הוי מקום חיובא לא יצא. הא בלא"ה יצא. וא"א דרבה מודה דתחילה וסוף בעינן קול שופר. הוה ליה למימר רבותא טפי דאפי' במקצת במקום חיובא לא יצא. הא ודאי ליתא. דא"כ תיקשי לפי מה דמשני בתוקע ועולה. א"כ מודה רבה דסוף בלא תחילה וכן להיפוך לא מהני. א"כ תקשי קושיא הנ"ל למה לי דנקט בעד שיעלה עמוד השחר כל שאינו בתוקע ועולה לא יצא ואפי' במקום חיובא. וע"כ צ"ל דהא ליתא וה"מ דבמקום חיובא עדיף טפי מאינו מקום חיובא היינו אי נימא דסוף לחוד ותחילת לחוד מהני כמו תחילה וסוף רק דס"ד דקול הברה מגרע למקצת הכשר. א"כ בעד שיעלה עמוד השחר מגרע לה שפיר דאינו מקום חיובא משא"כ במקצת בבור. אבל אי תחלה או סוף לחוד לא מהני כמסקנא. א"כ שפיר י"ל דמקצת הפסול לא מגרע למקצת הכשר כלל רק לפי שנחסר תחילה או סוף ולפ"ז בעד שיעלה ע"ה הוי רבותא טפי דס"ד כיון דהוי שלא בזמנו לא מחשב תקיעה כלל. והוי כמי שלא תקע כלל ועיקר ההתחלה משיעלה ע"ה ויש כאן תחילה וסוף. קמ"ל דמ"מ לא יצא. אבל מעיקרא דס"ד תחילה לחוד וסוף לחוד מהני אי אפשר לחשוב זה למעליותא דהוי תחילה וסוף דהא תחילה לחוד מהני רק דמקצת הפסול מגרע א"כ בעד שיעלה ע"ה מגרע לה טפי וזה ברור. א"כ קושיא הנ"ל במקומה ועוד כיון דרבה בא לומר תרי גוונא לחלק בין מקום חיובא א"כ האיך נקט להו בשני אופנים דברישא יש תחילה וסוף וקול הברה באמצע וסיפא סוף לחוד הו"ל לאשמועינן ברישא דיצא בהך גוונא גופא דבסיפא לא יצא דהיינו בסוף לחוד או תחילה לחוד במקום חיובא

הן אמת שיש לתמוה בפי' רש"י ז"ל דהא כבר נתבאר דהעומד בבור שומע קול שופר ובחוץ קול הברה א"כ יש לפרש בפשיטות שמע מקצת תקיעה היינו בתוך הבור ומקצת תקיעה שמע על שפת הבור והוי תחילה בהכשר וסוף בפסול ולמה פי' בהיפוך מה שהלשון אינו סובל פירושו כלל דהא קאמר שמע מקצת תקיעה בבור מבואר שהשומע היה בבור. וכפי הנראה דרש"י דייק פירושו מדפריך בתר הכי למימרא דסבר רבה שמע סוף תקיעה בלא תחילה וממילא תחילת תקיפה וכו'. ומזה הכריח הרב ז"ל פירושו כי לפי הנ"ל איפכא הול"ל. אך רש"י ז"ל גופא כתב שם הכי גרסינן למימרא שמע סוף בלא תחילת וממילא וכו' מבואר שהיה לו גירסא אחרת שהיה כתוב בהיפוך ורש"י מחקה לפי פירושו, ובאמת לכאורה גירסא זו מוכרחת מכח קושיא הנ"ל, ועוד כיון דלא ידע כוונת רבה דהא אח"כ מסיק בתוקע ועולה א"כ המקשה גופא מי הכריחו לפרש כן ולמה לא פי' בפשיטות כמ"ש, אלא ודאי דבאמת הפי' כך וגרסינן להיפוך, והנה עיינתי ברש"י ז"ל לעיל (דכ"ז ע"א) בד"ה וממילא שכתב ח"ל דמה לי תחילה בלא סוף או סוף בלא תחילה ומשום דבעי לאותובי לתרווייהו דייק הך דיוקא עכ"ל, פי' דקשיא לי' דהא מהך דתקע בראשונה גם מחדא הי' יכול להקשות, ולמה סיים ממילא, לזה אמר דבעי לאותובי לתרווייהו דהיינו מהך דתוקע לתוך הבור דהוי תחילה בלא סוף לכך סיים וממילא כדי שיוכל להקשות לתרווייהו, ולפ"ז יש ליישב פירושו הנ"ל וגירסתו והיינו שאם נפרש בפשיטות והגירסא להיפוך תיקשי הך וממילא ל"ל, דהא מהך דתחילה בלא סוף יכול להקשות גם ממתניתין דהתוקע לתוך הבור דשם הוא תחילה בלא סוף, אבל קשה דהא מהך ברייתא דמשך בשני' ג"כ אינו יכול להקשות אלא אי תרווייהו מהני דהא קתני אין בידו אלא אחת ול"ל דרש"י ס"ל כשיטת הסוברים דאין בידו אלא אחת היינו תקיע' ראשונה אבל מאחרונ' אין לו כלום מ"מ לק"מ דהנ"מ דס"ל כך לפי האמת דתרווייהו לא מהני והוא סבר לאפסוקי ובתר כוונתו אזלינן ואין לו כלום . אבל אי נימא דתחילה לחוד מהני או להיפוך פשיטא שיש לומר אותו אחת דמהני. וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל דמדנקט תקע בראשונה ולמה ליה לאדכורי תקיעה ראשונה כלל. ש"מ שאין בידו אלא אחת אתקיעה ראשונה קאי. וקמ"ל דזהו לא הוי הפסק א"כ שפיר כ' רש"י ז"ל דמשום דבעי לאותובי לתרוויהו דייק הך דיוקא. אבל מהך דתקע בראשונה גם מחדא היה יכול להקשות דאין בידו אלא אחת ע"כ אתקיעה ראשונה קאי מדזכר תקיעה ראשונה. וא"כ אמאי תסלק ליה בתרתי ראשונה וחדא מהנך ודו"ק בלשון רש"י ז"ל שכתב ה"ג. וממילא מבואר דמשום הך וממילא ה"ג כנ"ל. ולפ"ז הדק"ל מאי פריך לרבה. גם למה פי' המקשה גופא כוונת רבה כך גם רישא וסיפא הוי תרתי דסתרי. והיה נראה לכאורה לפענ"ד כיון דכל ההכרח שהכריחו להרב ז"ל לפרש כן הוא מכח דברי הרשב"א הנ"ל. א"כ יותר היה נראה לומר כמ"ש הרמב"ן דהא דהביא הך תקיעה ראשונה. הוא להורות שאף שמשך בשניה פי שנים כבראשונה אין בידו אלא אחת. והיינו אחת מן האחרונה. ומעתה פי' דברי רבה כפשוטו. והגירסא להיפוך ולק"מ מכל הקושיות הנ"ל. והא ליכא לאקשויי כיון דלא ידע כוונת רבה דילמא מיירי דאיכא תחילה וסוף כפירש רש"י דמדנקט שמע מקצת תקיעה בבור מבואר שמקצתו שמע בתוך הבור. ולפירש"י היה הוא על שפת הבור ושמע מקצת מן הבור ולא בבור

אך מ"מ עדיין יש לתמוה בסוגיא זו בין לפירש"י ז"ל בין לפמ"ש דהאיך קאמר למימרא דסבר רבה דסוף בלא תחילה ותחילה בלא סוף מהני. דהא רבה קאמר למילתא במקצתן בתוך הבור ומקצת על שפת הבור. ואי ס"ד דלא בעי תחילה וסוף אף אם שמע כולו בבור לפירש"י או כולו על שפת הבור לפי מה שפרשתי דין הוא שיצא דאיכא תחילת תקיפה מקמיה דלעירבב קלא כדפריך ממתני'. והמקשה גופא דפריך ממתני' הו"ל להקפות לרבה גופא דמבואר להדיא דמודה בכולו על שפת הבור בלי הצטרפות שמועה בכשרות לא יצא. ואמאי הא לעולם יצא בתחילת תקיעה מקמיה דלעירבב קלא. ואי דבעינן סוף ג"כ א"כ השתא נמי האיך יצא. וזו קושיא עצומה לכאורה :