שמחת יום טוב קנח

ואינו כדאי ליכנס בשביל זה בפלפולים רחוקים דקושטא דמילתא דקרן זוית מהני לרב. ואין תימא אם הש"ס אין רוצה לאוקמה מתני' בלא קיבל שמירה וכרבי דוקא

שם דאי מזיק ליה לא מחייב. קצת קשה דהו"ל למימר דאי מזיק ליה בעל החצר מחייב דומיא דמתני'

שם תנן ואם עירב הוא פירותיו כמוהו ויש לדקדק מנ"ל דאיירי במפקיד כלל דילמא היה ברשותו בעיר אחרת כגון שהיה לו מקום בעיר אחרת ששם היו מונחין פירותיו ולעולם לא ניתנו לרשות נפקד. אבל יחד לו קרן זוית י"ל דלא מהני. וי"ל דסמיך אסיפא דזימן אצלו אורחים לא עדיף מיחד קרן זוית. לכן משני קושטא דמילתא דמהני יחד קרן צוית דאפילו לתירץ זיכה שאני מכל מקום לא עדיף מיחד קרן זוית

בתוס' בד"ה תנן מרישא דקתני אם עירבו בני עיר עכ"ל. וי"ל דמרישא לא מוכח דיש לומר אף כרגלי הנפקד קאמר אבל מסיפא מוכחינן דכרגלי המפקיד לגמרי הוא

ודע שהרי"ף השמיט הך פלוגתא דרב ושמואל לגמרי ופשטן של דברים דפוסק כשמואל דהוה כרגלי המפקיד וכפשטא דמתני' ולרב צריך לאוקמה ביחד לו קרן זוית. והרי"ף השמיט זה משמע ודאי דפסק כשמואל. אלא שצריך טעם הא קיי"ל כרב באיסורי. ומ"ש מהרש"ל שצריך לדחוק במתני' לרב ביחד לו קרן זוית. חין בו טעם דכיון דרב ניחא ליה לאוקמה בהכי. איך יכריע הרי"ף מסברא נגד רב. ויותר היה נראה דס"ל כפשטיה דש"ס דאזדו לטעמייהו ולא ס"ל דיחויא דש"ס. וא"כ למאי דקיי"ל כרבי ממילא הילכתא כשמואל אף דהש"ס דחי דרב מצי אמר כרבי דחויא בעלמא הוא כיון דאשכחינן דרב פוסק כרבנן ניחא למימר דרב שייך בשיטתיה

מיהו יותר נראה דס"ל להרי"ף כיון דמסקינן לעיל (דף ל"ח) דפריך אמתני' דשואל כלי מעיו"ט כרגלי השואל ופריך פשיטא ומשני אע"ג דמסר ליה ביו"ט ומסייע לר' יוחנן וכיון דחזינן דבשואל שהכלי שלו באמת ולא מסרו לו מעיו"ט מ"מ הוה כרגלי השואל. ולרב תקשי למה יגרע המשאיל מנפקד וע"כ כשמואל אתיא דאזלינן בתר המפקיד והשתא הוה כאילו הוא ברשותו של שואל ומה שעדיין ב"ד המשאיל לא איכפת לן דהשואל זכה בו כבר ואוקמה ברשותו ואין המשאיל עדיף מנפקד. אלא שצריך ליישב הא לעיל מוכחינן הכי ממתני' דקשיא פשיטא וא"כ תקשי לרב מתני'. לכן י"ל דעיקר הקושיא פשיטא לא קשיא לרב. די"ל דקמ"ל דשואל הכלי מעיו"ט לא לצורך יו"ט רק שאלה בעלמא. ולפמ"ש הפוסקים עיין ברא"ש בפ"ק דמכות דסתם שאלה היינו לאלתר . נמצא לפ"ז היה צריך להחזירו למשאיל מעיו"ט וקמ"ל אם לא החזירו מ"מ הוא כרגלי השואל. והיינו משום דאף דכלה זמן שאלם מ"מ עכ"פ לא גרע מנפקד. ולרב הוה כרגלי הנפקד וטובי קמ"ל דאף דכלה זמן שאלה ונשאר אצל השואל מ"מ הוא כרגלי השואל דהוה כרגלי מי שהפקידו אצלו ולא קשיא פשיטא. אלא דהקושיא דמקשה לעיל פשיטא. היינו משום דהש"ס אינו תופס רק סברת שמואל דהוה כרגלי המפקיד. א"כ לא מצי לאוקמה בכלה זמן שאלה דבכה"ג באמת הוה כרגלי המפקיד. וע"כ לומר ששאלו לצורך יו"ט ופריך שפיר פשיטא. וע"ז משני דקמ"ל אעפ"י שלא מסר לו אלא ביו"ט ומסייע לר' יוחנן א"כ ר' יוחנן ושמואל בחד שיטא קיימי ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"ש הכא דשמואל מסייעו . והשתא כיון שהביא הרי"ף דהך דהשואל כלי איירי אפילו מסר לו ביו"ט מוכח ממילא דלא הוה כרגלי הנפקד דאל"כ מי גרע המשאיל מנפקד ולא ס"ל סברת הר"ן שאמר לו בעצמו רק כפשטיה דמילתא ממילא נקטינן כשמואל. לכן השמיט סך אוקמתא דיחד לו קרן זויות. ונקטינן כפשטיה דמתני'. ומוכח כן מהך דכרגלי השואל. ודו"ק היטב

במשנה אין משקין ושוחטין את המדבריות. לכאורה נראה דמדבריות הוה טפי מוקצה מבהמה שעומדת לגדל דהא לחד שינויא בש"ס אמרינן דכרוגרות וצמוקין דמו וא"כ קשה למאי דסתם לן רבי במוקצה ביו"ט כר' יהודה. א"כ קשה מאי קמ"ל במדבריות דהוו מוקצין טפי מעומדת לגדל לישמעינן עומדת לגדל אין שוחטין וכ"ש מדבריות דכרוגרות וצמוקין דמו ואפשר לומר דהא דאמרינן בגמרא מדבריות הם כגרוגרות וצמוקין דמו. היינו מדבריות דר' לקמן אבל שאר מדבריות דת"ק ודאי לא דמו לגרוגרות וצמוקין. וא"כ י"ל דמדבריות הוה רבותא טפי מעומדת לגדל. ובהכי ניחא מאי דמייתי בשבת (דף קנ"ו) מהך מתני' דהכא דסתם לן תנא מוקצה. וקשה דילמא הני כגרוגרות וצמוקין דמו. והתוס כתבו שם דהוה מצי למידחי. ודוחק. לכן י"ל כמ"ש דאותם מדבריות לא דמו לגרוגרות וצמוקין. וא"כ שפיר מוכח דמתניתין ס"ל מוקצה ומתניתין בסתמא איירי במדבריות דאמרו חכמים לכן מוכח דמתני' ס"ל מוקצה

ועפ"ז אפשר ליישב קושיית המהרש"א שהקשה בגמרא דפריך ארבי דאמר בפצעילי תמרה אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצמוקין. והקשה המהרש"א דילמא לענין יו"ט ס"ל מוקצה ולא תירץ כלום. ולפמ"ש י"ל דסוגיית הש"ס ס"ל דודאי מדבריות דרבנן לא נפקי מסתם מוקצה עכ"פ א"כ ע"כ רבי לא ס"ל מוקצה אע"ג דסתם מוקצה במתניתין דהא גם למאי דבעי למימר רבי לא ס"ל מוקצה אע"ג דסתם לן מוקצה . ע"כ אין ראיה ממה שסתם רבי שיסבור כן וא"כ שפיר י"ל דמדבריות דרבנן נמי לא עדיפא מעומדת לגדל וע"כ רבי לא ס"ל מוקצה אעפ"י שסתם מוקצה. א"כ לא קשיא תו קושיית מהרש"א. דע"כ רבי לא סבירא ליה סתם מוקצה אלא דמבעיא ליה בפצעילי תמרה דעדיפי מסתם מוקצה היכא ס"ל לר"ש א"כ רבי דס"ל כר"ש ומתיר סתם מדבריות אפילו ביום טוב מוכח דאפילו ביו"ט לא ס"ל לרבי מוקצה ועמ"ש בגמרא

בגמרא ל"ל למיתני משקין ושוחטין. משמע דרישא דאין משקין ניחא ליה משום דהוי מוקצה, לכן אין משקין אותו ולא קשיא ליה רק סיפא למה נקט משקין. מיהו הר"ן כתב דלענין השקאה שניהם שוין דמזונותן עליך וא"כ גם מדבריות מותר להשקותן. וקשה מ"מ אחר ששנה לן התנא בפה מלא אין משקין ושוחטין המדבריות איך נאמר שמותר להשקותן. ונראה לדברי הר"ן לא מיירי להשקאה שלצורך מזונות דההיא שרי אף במוקצה שהרי מזונותן עליך אלא השקאה שסמוך לשחיטה קאמר דכיון דאין שוחטין ממילא אין משקין. ולהכי פריך אהאי פשיטא דמשקין ומשני מילתא אגב אורחא קמ"ל כו' משום סרכא דמשכא וא"כ אותן שאין שוחטין אין משקין הך השקאה. ולדברי הה"מ שהביא המג"א (סי' תצ"ז) קשה דס"ל דאסור להשקות המוקצה, א"כ מתני' דינא קאמר דאין משקין המוקצה ומאי קשיא ליה אסיפא הא י"ל איידי דרישא נקט ליה. וי"ל אי משום הא הול"ל אין שוחטין המדבריות ואין נותנין לפניהם מזונות כדתנן פרק אין צדין ול"ל דנקט משקין. אלא ס"מ דבעי לאשמועינן אורחא בהשקאה אפילו בבייתות דליכא רבותא דמשקין רק משום אורחא דמילתא. שוב עיינתי בפ"י שדיבר קצת מזה. והנראה בעיני כתבתי

שם ומי אית ליה לר' מוקצה והא בעא מיניה ר' שמעון בר רבי מרבי פצעילי תמרה לר"ש מהו. כבר כתבתי קושית המהרש"א דקשה מאי פריך הש"ס הא לרב נחמן י"ל דשם בשבת לית ליה מוקצה ומדבריות דאיירי ביו"ט אית ליה מוקצה. והפני יהושע כתב לתרץ דהך אבעי' דגרוגרות וצמוקין ופצעילי תמרה לא משכחת בשבת כלל כיון דשבת קובע א"כ צריך להפריש מאתמול והיינו הזמנה וכבר הרגיש