שמחת יום טוב קנו

לאחרים אי שויה שליח קנה ומקשו עליה מיימר בר חשו ומסיק הש"ך דשליח היינו שליח בשכר דידו כיד בעל הבית. ועפ"ז י"ל דאין ראיה משנים שהגביהו מציאה דשם הוה כמו שליח בשכר שהרי אם לא יקנה בשביל חבירו. גם לעצמו לא יקנה דהוה כמי שמונחת ע"ג קרקע. כדאיתא ב"מ (דף ח') וא"כ אין לך שכר גדול מזה שע"י קניית חבירו נשכר מחצה שלו לכן שפיר קני תופס לב"ח שזהו שכרו מה שקונה לעצמו ע"י חבירו משא"כ בחייב לתופס הרי יכול לתפוס בשביל עצמו אעפ"י שלא יתפוס בשביל חבירו כלל לכן לא קני טפי ממה שיכול לתפוס לעצמו כלל ואין ראיה כלל. ויש להביא ראיה לזה מסוגיין דלפירש"י ס"ל מגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו רק דפליגי אם המגביה קונה. וקשה הא ע"כ הממלא שמילא בשביל חבירו אינו ממלא לגמרי בשביל חבירו דאם יקנה חבירו הרי אי אפשר שלא תמצא טיפת מים בכלי שמילא ואם ימלא הכל בשביל חבירו הרי אח"כ כשימלא בשביל עצמו יתערבו לחלוחית מים הנשארים במים שלו וקיימ"ל דתחומין דשיל"מ ולא בטל וא"כ כל המים שימלאו אח"כ יאסרו למקום שביתתו ומי פתי יסור הנה לעשות כזאת. אע"כ כוונתו רק שהמים שיוריק לכלים של חבירו יעמדו ברשות חבירו אבל הנשאר במים בכלי יקום כפי שביתתו דהא בדרבנן יש ברירה וא"כ לדברי הש"ך קשה אדרבא משום שע"כ רוצה לזכות לעצמו בטיפת מים א"כ יזכה גם לחבירו דהא שייך מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחבריה אלא ודאי שלא כדברי הש"ך. והא דאמרינן מיגו דזכי היינו דמשתעבד ליה כמו שליח בשכר. אבל שויה שליח לחוד לא מהני וכמ"ש המפרשים. שאילו שויה שליח מהני. בסתמא נמי נעשה שלוחו דזכין לאדם שלא בפניו, וזכיה ג"כ מטעם שליחות. והשתא לפי"ז לא יפלא על סברת רש"י למה נקט המגביה בלא כוונה די"ל הכי שאני שע"כ דעתו לקנות המקצת. וכבר נודע דהרמ"א כתב בח"מ (סי' ר"ג ור"ט) בהקנה דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה תליא בקני את וחמור. והשתא לרב ששת לשיטתיה דס"ל בקני את וחמור ב"ב (דף קמ"ג) דקנה הכל, שפיר י"ל כיון דע"כ נתכוין לקנות מקצת קנה הכל כיון דנתכוין לקנות המים למשלחו ומקצתן לעצמו. וניהו דלא שייך מיגו דזכי לפמ"ש דהוה כמו שליח בשכר וזהו דוקא במציאה דמרויח על ידי הגבהת חבירו שבענין אחר לא יוכל לקנות לעצמו אבל הכא שהוא עצמו המגביה לבדו לא שייך בזה שהוא מקובל שכר כיון שיכול לזכות בכל לעצמו לכן לא קנה כלל בשביל חבירו . מיהו לרב ששת כיון שקונה במקצת שפיר י"ל כשלא קנה בשביל חבירו קונה לעצמו אגב שקונה מה שצריך לו. ודו"ק היטב. ועיין בסמוך

בא"ד לכן נראה לרשב"ם כו' דשאני התם דאחרים לא ימצאו המציאה דלא הוה חב לאחרים עכ"ל . וקשה לפ"ז ג"כ תקשי כיון דרב ששת לא ס"ל קנה חבירו והוא אינו מכוון לקנות א"כ ישארו הפקר וכשקבלם מי שנתמלאו לו יזכה מן ההפקר ויהיו כרגלי מי שנתמלאו לו . וכן הקשה התומים (סי' ק"ה). עוד קשה לי א"כ מ"ט דרב ששת כיון דאינו חב לאחרים למה לא יזכה מי שנתמלאו לו כיון דלא שייך חב לאחרים. עוד קשה לישנא דמגביה מציאה לחבירו הא באמת ס"ל לרב נחמן דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והא דקני מי שנתמלאו לו היינו משום שהרבה מים בבור. וא"כ אינו בגדר מציאה כלל. ונראה ליישב דודאי לכאורה לא מקשו התוס' על פירש"י די"ל גם כוונת המגביה שיזכה בשביל חבירו ואם לא יוכל לזכות בשביל חבירו טוב שיזכה בשביל עצמו וא"כ י"ל ודאי ממילא הכי הוא דרב ששת ס"ל דקנה המגביה. מיהו לגירסת רש"י דגרס דפליגי במגביה מציאה לחבירו רב ששת אמר קנה המגביה ואם נימא דקנה מטעם שאין דעתו שיגביה לחברו אם לא יקנה חבירו לרב ששת אינו מגביה לחבירו ולא קני מטעם שמגביה לחבירו רק מטעם שמגביה בשביל עצמו כיון שחבירו לא יוכל לזכות ע"י הגבהתו א"כ אינו בגדר מגביה מציאה לחבירו כלל. אבל לגירסת התוס' דגרסי רב ששת ס"ל מגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו א"כ שפיר יש לפרש מתוך שיודע שאין חבירו קונה זוכה יותר לעצמו כדי שלא ישאר הפקר לגמרי. וא"ש קושיית המפרשים. ולאידך קושיא מ"ט דרב ששת וגם מה לשון מגביה מציאה. נראה ליישב דודאי הך דמקרי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים יש לפרש בו שני פירושים א' שכיון שאינו רוצה לזכות לעצמו טוב שיניחו ויזכה בה מי שרוצה לזכות ולא שיזכה בשביל אחר. ולפ"ז שפיר הכא לא מקרי חב לאחרים שמים הרבה בבור. אך יש לפרש עוד שגם אחר שבאה המציאה לרשותו נמי מקרי חב לאחרים שאם אין רוצה בה יטלנה מי שירצה. ונ"מ בין שני הפירושים באבידה ששטפה נהר שאבודה מכל אדם אם לא יטלנה זה. והשתא אם נאמר דבשביל שהוא חב לאחרים לא היה לו ליגע בה ויניחה ליטלנה מי שיחפוץ כאן אי אפשר שהרי אבודה היא מכל אדם אם לא יטלנה זה. וא"כ בכה"ג אין הפסד לשום אדם אם יזכה לפלוני שאם יניחה לא יזכה בה אחר שהרי היא אבודה מכל אדם. אכן אם נאמר לאחר שבאה לרשות אין לו לזכות גם באבידה ששטפה נהר מ"מ אחר שכבר באה לרשותו ואינו רוצה לזכות לעצמו היה לו להניחה כשבאה לרשותו שיזכה בה מי שחפן לזכות בשביל עצמו. מעתה נאמר כאן דניהו דסברת רשב"ם שיש הרבה מים בנהר סברא זו לא מהני רק שאינו חב לאחרים במילוי המים ובזו ס"ל לרב נחמן קנה חבירו. והיינו משום דרב נחמן מודה במגביה מציאה לחבירו שאינו חב בהגבהתו לחבירו כגון אבידה ששטפה נהר וכאן נמי דומה לאבידה ששטפה נהר שאין שום אדם נפסד מלקיחתו האבידה ובכה"ג ס"ל דקנה דלא מקרי חב לאחרים. אבל רב ששת ס"ל דאף בכה"ג לא קני דמ"מ אחר שזוכה המוצא באבידה טוב שתשאר הפקר ביד המוצא שיוכל כל אחד לזכות וגם בכה"ג מקרי חב לאחרים. לכן גם אף שאין הפסד לאחרים במילוי מן הבור מ"מ אחר שזוכה בה זה הממלא ואינו רוצה לזכות לעצמו מקרי חב לאחרים שטוב להם שיקחו מיד הממלא וירויחו טורח המילוי. לכן מקרי חב לאחרים גם בכה"ג דאזלינן בתר הזכות שכבר אתא לידיה. לכן ס"ל גם בכה"ג לא קנה והוה כרגלי הממלא ומטעמא דפרישית לעיל דלכך הוא מתכוון שאם לא יקנה לזה יקנה לעצמו. ודו"ק היטב

בא"ד ועוד אור"ת דיש לקיים גירסת הספרים כו' דמאיזה טעם אמרינן המגביה מציאה לחבירו דמינו דזכי כו' הוה כרגלי הממלא עכ"ל. ויש להקשות על פיר"ת דהא טעמא דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו היינו מטעם דזכין לאדם שלא בפניו וזכות הוא לו מסתמא שיקנה המציאה וא"כ הכא דאין נמשך לו זכות רק חוב שאילו לא יקנה בשביל חבירו וישאר הפקר ויהיה כרגלי מי שנתמלאו לו משא"כ אם יזכה לו הרי הוא כרגלי הממלא כטעמא דרב ששת . וכיון דהו"ל חוב לכ"ע לא קני וא"כ מ"ט דרב ששת. וצ"ל כמ"ש הר"ן בגיטין פרק השולח גבי פרוזבול דמזכה ללוה קרקע כל שהוא אע"ג שמסתעף מזה חוב ללוה שע"י הזיכוי אין שביעית משמטתו מ"מ כיון דעיקרא הוא זכות מקרי זכות אע"ג דמסתעף מזה חוב ה"נ כיון דעיקרו הוא זכות שלא יוכל ליתן המים לאחר מקרי זכות אע"ג דלענין שביתה מסתעף ממנו החוב אזלינן בתר עיקרא דמילתא שזכות הוא לו שאין יכול ליתנם עוד לאחר הוה זכות וגם החוב הנמשך שאין יכול להוליכן רק כרגלי הממלא, ולפ"ז אם האיש שרוצה למלאות בשבילו רוצה להוליכן לתחומו ורוצה שימלא לו אחר המים, רשות בידו שיתנה עם הממלא שלא ירצה ולא יתכוון לזכות בשבילו ולא בשביל עצמו רק שישארו הפקר עד שיקבלם מן הממלא ובכה"ג יוכל להוליכן כרגליו. ולפ"ז נראה עיקר