שמחת יום טוב קמג

פסידא שנניח אותה עד אחר יו"ט. ואף דמסוכנת שרי. הכא אינה מסוכנת כדפרישית לעיל. אבל לגזור שלא לשחוט כלל ביו"ט. לא גרע מהפסד ממון שלא גזרו אפי' במסוכנת. כ"ש למנוע השחיטה לגמרי ביו"ט דלא גזרו. הגם שגם רש"י פירש דשאר בהמות סמכינן ארובא. נראה דרש"י לא כתב כן רק לאסבורי בדדמי. דמהיכא תיתי לגזור טפי על עוף הנדרס משאר בהמות דמצרכינן בדיקה ג"כ. ולמה נחמיר טפי בעוף הנדרס משאר בהמות דבדקינן ג"כ. אבל אי לא סגי לשחוט שום בהמה. י"ל דודאי לא גזרינן לאיסור השחיטה. דהא שרינן השחיטה ביו"ט. אע"ג דאפשר מעיו"ט לפירש"י ר"פ א"צ משום מיכמר בישרא. וא"כ פשיטא שאין לאסור השחיטה ביו"ט לגמרי אפילו במקום שטריפות מצויות כמו כשירות דלא גרע ממסוכנת. והג"א נמשך אחר לשון רש"י. ולמאי דפרישית ליכא שום ראיה מפירש"י. ומה שהקשה הט"ז (סי' תצ"ח). למה אסרו ביונים בלא הזמנה דילמא מטלטל ושביק כחושים אף דאינו אלא טלטול בעלמא. וכאן לא חששו שיהיה טריפה. ונראה דלא קשיא מידי דכאן מתירין לו לשחוט ואם נמצא טריפה לא עשה איסור ובהתירא שחיט. אבל ביונים אם מטלטל הכחושים בחנם עביד איסורא שאין לו לטלטל רק מה שרוצה לשחוט ואי מטלטל ושביק איכא איסורא דלא הותר לו לטלטל מה שאין צריך לו ביום טוב. ויש לו לדקדק על זה

וגם מפשט דברי הרי"ף שהשמיט הבעיא לגמרי. משמע שסמך אמתני' דמסוכנת דמוכח דלא מחזקינן ריעותא ובעל הבעיא ע"כ מחלק דבמסוכנת לא התירו רק משום הפסד. וא"כ ליכא טפי ממילתא דרבנן. לכן סתם הרי"ף דבסתמא לא נחלק בין מסוכנת לעוף הנדרס. מלבד מ"ש לעיל באורחא חריפא

ועיין ברא"ש שהכריע דלהלכה נקטינן כלישנא דצריך לחוסמן כיון דריש לקיש אמר מפני שצריך לחוסמן. ותמה מהרש"ל אכתי מנ"ל דלא מחזיקינן ריעותא דילמא עדיפא קאמר שצריך לחוסמן שהוא מלאכה דאורייתא וס"ל נמי דמחזקינן ריעותא ונראה ליישב דודאי קשיא מסוכנת וע"כ משום הפסד ממון התירו כדפרישית ועוף הנדרס ליכא הפסד ממון כדפרישית לעיל. והשתא קשיא למה לו להתנא להשמיענו לרבנן רעפים לפלוג בדידיה בד"א במסוכנת אבל עוף הנדרס לא ישחוט וי"ל שסמך התנא על הך מתני' דאין מלבנין הרעפים משום שמא תפקע וכ"ש עוף הנדרס שחשש הטריפות מצוי יותר מפקיעה. והשתא אי אמרינן דטעמא דצריך לחסמן. א"כ עוף הנדרס לא נשמע כלל מרעפים. והשתא קשה אמאי לא אשמעינן תנא עוף הנדרס דהוה אשמועינן דמחזיקין ריעותא. אלא ודאי אין מחזיקין ריעותא ונפשטה הבעיא. ודו"ק

ומה שהקשה מהרש"ל דאילו חיישינן ללישנא קמא דר' יוחנן דאמר מפני שצריך לבדקן ליתא לדריש לקיש קמיה דר' יוחנן. והגאון מהר"ג בתשובת חוות יאיר (סי' קל"ח) כתב ליישב דכיון דריש לקיש ס"ל משום לחסמן דס"ל דשייך חסימה כדמוכח מן הך דשופת הקדירה לא משוינן פלוגתא ונקטינן כלישנא דלחסמן. ואין זה מספיק דהא ודאי דטעמא דלחסמן מוכרח דלא מיתבא הך ברייתא בענין אחר וע"כ הקושיא דילמא במתניתין מ"מ איתא טעמא דליבדקן דאל"כ אמאי לא מותיב אהך לישנא מן הך ברייתא וע"כ מהא ליכא תיובתא אר' יוחנן. ועוד הקשה מהרש"ל דר' ירמיה גופיה דמבעיא ליה אמר אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה. הרי ר' ירמיה גופיה ס"ל משום לחסמן ואפ"ה מבעיא ליה אי מחזקינן ריעותא. לכן אפשר לומר דאף דבשבת חייב משום שמחסמה היינו משום דבשבת אסור מלאכה אבל ביו"ט כיון דמלבנן לצלות עליהם ליכא איסורא ללישנא דצריך לבדקן וכמו שהקשו התוס' באמת בד"ה ואין מפיגין. א"כ י"ל דביו"ט ליכא איסורא משום מחסמן רק משום לבדקן

ועפ"ז אני אומר ליישב דברי הרא"ש דבלא"ה הקשו התו' בד"ה אין מפיגין דבא"א לאפות מ"ש מכדי לחסמן ונדחקו לחלק. ויש לתרץ דודאי ללבן הרעפים מה שמחסן לא הוה אוכל נפש עצמו רק מכשירי אוכל נפש. והשתא י"ל בשלמא בא"א לאפות בתנור הוה מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט לכן מותר. אבל בליבון רעפים דאפשר לעשות מעיו"ט לכן אסור. והשתא קשיא ללישנא דקאמר שצריך לבודקן, טפי הו"ל לומר מחסמן דהוה איסורא דאורייתא. וע"כ ס"ל דמכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט נמי שרי וכדעיל לר"א בר"פ תולין. א"כ לדידן דקיי"ל דמכשירין שאפשר לעשות מעיו"ט אסורין. ע"כ טעמא משום מחסמן. וי"ל שפיר כדפרישית לעיל . ודו"ק היטב

שם אמר ריש לקיש הכא בקדירה חדשה. הרמב"ם (בפ"ט משבת) כתב סתם כולן חייבין. והשיג עליו הראב"ד דבגמרא מוקי בקדירה חדשה בשביל ליבון רעפים. ובודאי הוא תימה גדולה. ואפשר לומר דבקדירה נמי שייך חיסום הקדירה אלא דמוכח דלאו מלאכה הוא, דאל"כ איך מבשלין ביו"ט הא תחזק הכלי, וע"כ דלית ביה משום מלאכה. אלא די"ל כיון דהוה מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט שפיר שרי לחסם הכלי. מיהו לרבנן דס"ל מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט אסורים ע"כ בקדירה ישנה לאו מלאכה. דמסתמא התירה התורה הבישול כמו בחול. וריש לקיש דמוקי בקדירה חדשה היינו לרבנן דמוכח דבקדירה ישנה לא הוה החיסום מלאכה. אבל למאי דפסקינן כר' יהודה. י"ל דבקדירה ישינה נמי מלאכה הוא רק שמותר מטעם מכשירין. ומ"ש הלח"מ דבקדירה חדשה היינו ללישנא דצריך לבדקן תמוה דאדרבה כיון דאמר משום שצריך לבדקן משמע דלא חיישינן לחיסום כלל

והנלע"ד בזה בישוב דברי הרמב"ם דאדרבא חיליה דהרמב"ם מזה. דהא קשיא ללישנא דצריך לבדקן. איך יפרנס הך דבקדירה חדשה חייב בשבת משום שצריך לחוסמה כדריש לקיש. לכן נראה דלישנא בצריך לבודקן ודאי נמי ס"ל דחוסמן אלא דס"ל אפילו בקדירה ישינה נמי שייך שצריך לחוסמן. לכן לא ניחא בטעמא דבכל בישול בקדירה איכא סברא דחוסמן. וא"כ אין סברא לאסור טפי ברעפים. דע"כ לחסמן אין חשש לאסור ביו"ט דהרי כל בישול הוי חסימה. ואידך לישנא ס"ל דבשעת בישול ניהו דאיכא חיסום ממילא, מ"מ בליבון רעפים ניכר החיסום טפי וגזרו עליו ביו"ט. אבל בברייתא דמיירי בשבת מודה דחייב מפני שצריך לחסמן. אלא דריש לקיש דמוקי בקדירה חדשה נראה ודאי דיש חילוק דבקדירה חדשה צריך הוא לחסימה כדי שתחזק ולא תפקע. הוה מלאכה צריכה לגופה. שהרי צריך לחסמה שלא תפקע ויופסד המתבשל בו. אבל בקדירה ישינה הוה החיסום מלאכה שאינה צריכה לגופה שהרי כבר מחזקת המים ויוכל לבשל בלא חיסום זה. לכן מוקי ריש לקיש בקדירה חדשה. והשתא הרמב"ם לשיטתיה דפסק (פ"א משבת דין ז') דגם על מלאכה שאינה צריכה לגופה נמי חייב ואפילו בקדירה ישינה נמי שייך דמחסמה באור. לכן חייב לענין שבת. דמלאכה שא"צ לגופה נמי חייב ואפילו בקדירה ישינה מ"מ הוא מחסמה וחייב. ודו"ק

בתוס' בד"ה ואין מפיגין ותימא דאמר לעיל אסור לחסמן כו' עכ"ל. כבר כתבתי דיש לחלק דשם אפשר לעשות ללבן מאתמול אבל כאן א"א לעשות מאתמול

בגמרא ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת. צ"ע דלעיל אסרינן ליבון רעפים מפני שמחסמן. וא"כ גם בפורני חדשה יהיה אסור מה"ט. ואדרבא ללישנא לא חיישינן שצריך לבדקן דלא מחזקינן ריעותא רק מפני