שמחת יום טוב יד

פשוט דספק טריפה לא מקרי דשיל"מ מטעם ממנ"פ כקושיית הצ"ץ ודו"ק

מה שהקשה הפר"ח על דעת רמ"א דבדרבנן שפיר אמרינן ספק א' בגופו וספק א' בתערובות וקשה ממנ"פ אי מפרשינן כפר"י דנתערבה באלף קאי אספיקא א"כ למסקנא דרב אשי דמיירי בספק יו"ט ספק חול ומ"מ חזינן דספיקא אינו בטלה והיינו משום ספק בגופו וספק בתערובות ואי קאי אודאי גם בדאורייתא אמרינן ספק א' בגופו וספק א' בתערובות ונראה לפמ"ש לעיל א"ש דקשה מה ענינו לכאן וכתבתי דספיקא אינו עומד לכלבים כיון דאפשר שיהיה מותר אחר כ"א יום אם תטיל ביצים לכן אסור משום מוקצה א"כ ל"ל אם נתערבה באלף אודאי קאי דמשמע דאפילו בטלטול אסור. ובודאי שעומד לכלבים יש לומר שמותר בטלטול ומשמע שאפילו בטלטול אסור א"כ י"ל למאי דמוקי רב אשי ספק יו"ט ספק חול ג"כ אסור שפיר י"ל דאודאי קאי והיינו ודאי נולדה ביו"ט דאסור בטלטול אבל אם נתערב ספק שפיר שרי ספק א' בגופו וספק א' בתערובות ודו"ק. גם י"ל בפשיטות דודאי לא שייך לאוקמה אודאי טריפה כיון דרישא איירי בספק טריפה משמע ואם נתערבה קאי אספיקא דקאמר מעיקרא אבל ודאי לא שייך ואם שהוא ענין אחר לגמרי ולא קאי אלמעלה דאיירי בספק אבל אי קאי אביצה שנולדה שפיר י"ל דפסיק ותני כולהו דיום טוב ואם נתערבה גם כן הדין אהך ביצה שנולדה דיני וזה פשוט

שם אחרים אומרים משום ר"א ביצה תאכל היא וכו'. והקשה בס' פ"י הא ר"א בפ' בכל מערבין אית ליה הכנה והאיך שרי ביצה. ומ"ש דאיירי ביו"ט דעלמא הוא דחוק. וגם מ"ש דאחרים ס"ל טעמא דר"א משום דאסור לקנות שביתה לא הבנתי דהא אין חולק כאן דר"א ס"ל דביצה שנולדה ביו"ט שרי וא"כ היכא אמרינן התם משום הכנה. אלא נראה כדפרישית לעיל דס"ל דהכנה דממילא אין אסור משא"כ התם דהו"ל הכנה בידי אדם ובהך הכנה מודה ר"א ודוק

בפירש"י ד"ה היא ואמה אסורה דשמעינן לים לר"א ע"כ. ר"ל דמנ"ל דס"ל לר"א מוקצה דילמא לא ס"ל מוקצה כלל ולזה פירש"י דשמעינן ליה הכא. ולכאורה קשה בלא"ה אם נימא דלא ס"ל מוקצה א"כ קשיא פשיטא דהיא ואמה שריה דכיון דהביצה מותרת ולא ס"ל נולד גם אמה שריא כמו שפיר"י בד"ה פשיטא. וצ"ל דקשיא ליה דילמא נקט היא ואמה לאשמועינן דאפילו עומדת לגדל שרי דאי לא הוה נקט אלא היא ה"א דאיירי בעומדת לאכילה. ולהכי נקט נמי אמה דאמה בעומדת לאכילה לא אצטריך לאשמועינן כלל וע"כ איירי בעומדת לגדל ולהכי הוכרח רש"י לאתויה דר"א ס"ל מוקצה. ובאמת הרי"ף הביא ראיה מזה דביו"ט קיימ"ל כר"י. ועיין רמב"ן במלחמות שדחה מ"ש רש"י דשמעינן לר"א דאית ליה מוקצה דשם איירי בגרוגרות וצמוקין. ומ"מ קשה לי על ראיית הרי"ף היכא מייתי ראיה דהכי הילכתא מדלא מוקי דר"א לית ליה מוקצה אפילו תימא דהלכתא כר"י ביו"ט מ"מ קסה דהוה ליה לאוקמה דר"א לית ליה מוקצה ואע"ג דלית הלכתא הכי דבלא"ה ר"א לא אתי כהלכתא דע"כ כב"ש ס"ל במה שמתיר הביצה וא"כ תיקשי לפי האמת לוקמה דר"א לית ליה מוקצה כיון דבלא"ה ר"א דלא כהלכתא

גמרא אלא אפרוח וקליפתו. לפמ"ש בסמוך דר"א ס"ל מוקצה א"כ ע"כ צ"ל דס"ל כר"י לקמן באפרוח שנולד ביו"ט דשרי הואיל ומתיר עצמו בשחיטה וא"כ קשה דתיקשי מיניה לרב דלא ס"ל לקמן הך סברא ואסר משום מוקצה . מיהו נ"ל בלא"ה איכא ברייתא דתניא כוותיה דרב כמבואר לקמן. עיין מ"ש שם

בתוס' ד"ה אלא וי"ל דגם הלידה חשיבא הכנה ועוד י"ל כו'. המהרש"ל ביש"ש כתב שתירץ הראשון עיקר דהלידה הוה הכנה ואסורה מן התורה. וכתב שתירץ השני אינו מן התוס'. ולא נהירא דאדרבה לקמן בפ' המביא (דף ל') משמע דס"ל כתירץ שני וכן בפ' בכל מערבין. וגם לשינוי' קמא נ"ל שלא כיונו התוס' לאסור בזו ההכנה מן התורה. דהא לעיל אמרינן בפשיטות שבת ויו"ט דעלמא שרי מן התורה ולא אסרינן לה משום הכנה דלידה. והיינו ע"כ כיון דביו"ט עצמו ראוי י"ל שיו"ט לעצמו הכין כמו כן בשבת וכיון דבשבת גופא שרי באותן יום שנולדה מן התורה איך נאמר שלמחר אסורה. ואם נימא דגזירת הכתוב שלא לאכול מה שהכינו שבת א"כ בנולדה בשבת אפילו חלו ימי חול בנתים נמי תהא אסורה מאחר שבא מהכנה דשבת. אע"כ כיון דהכנה דשבת לא היתה ליו"ט דוקא אין לאוסרו ביו"ט. א"כ הה"ד כאן כיון שבאותו יום מותר איך נימא דלמחר יאסור ולא מצינו שום דבר שמותר בשבת ואותו דבר יחזור ויאסור ביו"ט הבא אחריו. ולכן נ"ל נם לתירץ זה אינה אלא הכנה דרבנן כיון דהלידה חשיבה הכנה. ולעצמו אין הכנה זו מועלת אחרי שאסרו חכמים ביומה שייך בה הכנה. והנ"מ בין השני תירוצים הוא מ"ש התוס' לקמן פ' המביא ופ' בכל מערבין (דף מ') ע"ש. ועוד יש להקשות לדברי רש"ל מדידיה אדידיה תיקשי ליה ל"ל לרבה לומר לעיל כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה הא לדברי רש"ל בנולדה בשבת אסורה ביו"ט שלאחריו מדאורייתא. וא"כ בפשיטות יש לגזור משום הכנה דלידה וגזרינן משום ביצה שנולדה בשבת אפילו ביו"ט דעלמא. וכה"ג הקשה מהרש"א על הרי"ף כאן ע"ש. ואמת בתחילת העיון אמרתי דלק"מ דלא מצינו גזירה זו רק בנולדה ביו"ט גזרינן אטו ביו"ט אחר שבת אבל לגזור בנולדה ביו"ט אטו נולדה בשבת כה"ג לא מצינו שגזרו. וא"כ לק"מ על הרי"ף דבעצים שנשרו מן הדקל לא שייך לגזור ביו"ט דעלמא אטו נשרו בשבת שאסורין ביו"ט שאחריו משום הכנה. ולהכי נמי הוצרך לומר לעיל כל ביצה דמתילדה מאתמול גמרה לה. מ"מ קשה על דברי רש"ל גופיה שבסי' י"ז הקשה כה"ג על דברי הרב יחיאל ש"מ דלא ס"ל הך סברא ע"ש באפרוח שנולד ביו"ט. וא"כ לדידיה גופיה מוכח מדאמר לרבה כל ביצה דמתילרה האידנא מאתמול גמרה לה. ולא אמרינן בפשיטות כיון דבנולדה בשבת אסורה ביו"ט שאחריו מן התורה גם ביו"ט דעלמא אסורה. ש"מ דהא לא מקרי הכנה דאורייתא כיון שמותר באותו יום וכדפרישית. ובאמת שלפענ"ד אין הכרעת מהרש"ל מכרעת כלל. דלפמ"ש תירץ השני נדחק יותר בסברא דכיון דדינא דאין שבת מכין ליו"ט וכיון דלידת השבת גורמות ההיתר ביו"ט שאם היתה נולדה ביו"ט היתה אסורה. וא"כ שפיר מקרי ההכנה מכח שבת מאחר שלידת השבת עשה פעולה ליו"ט כמו כן בכל דבר שאסור אם היה נעשה הדבר ביו"ט כגון מחובר וכדומה. נמצא שתלישת השבת נימציאה התירו של יו"ט שאילו היה נתלש ביו"ט היה אסור מקרי שפיר הכנה אבל מן התורה לא שייך כלל הכנה שאם תלש ביו"ט גופיה מותר מן התורה וא"כ התלישה בשבת דאסורה בו ביום לא עשתה פעולה רק ליו"ט שהרי בשבת אסור עכ"פ. וכמו כן בביצה שכיון שלידת השבת לא מהני לבו ביום וכמו כן הלידה שביו"ט א"כ עיקר התירו בא מכח שנולדה בשבת שפיר מקרי הכנה. ומה שנסתייע מהרש"ל מדברי הרא"ש שכתב גבי עגל שנולד ביו"ט דלא שייך הכנה כמו בביצה שע"י לידה הוכנה לגדל אפרוח והוכיח מזה כתירץ הראשון. ולי נראה דהא ליתא דכוונת הרא"ש כך הוא. דגבי עגל שנולד ביו"ט אחר שבת כתב דלא שייך בה הכנה כמו בביצה שנולדה ביו"ט אחר שבת משום שנגמר בשבת היינו משום שהגמר בשבת עשה פעולה שתולד ביום טוב. מה שאין כן אילו לא היתה נגמרת בשבת לא היתה יכולה להולד ביום טוב דכל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה משא"כ בעגל אף שיום אתמול גרם לו שיולד היום שכלו לו חדשיו , מ"מ לא שיך הכנה שאילו היתה היום במעי אמה ג"כ טוב לאכילה משא"כ בביצה שע"י גמר